הדיילת החיננית שהגישה לנו שמפניה צוננת ברגע שהתיישבנו, הזכירה לי את הרגעים הראשונים כשאתה מתיישב במחלקת עסקים בחברות התעופה השונות, אלא שהפעם מדובר בחוויה שונה לגמרי כי מדובר בקרון רכבת שנבנה לפני כמעט 100 שנים, שופץ והפך למסעדת גורמה כחלק מרכבת היין של עמק נאפה (Napa Valley).
בשנת 1976 זכו היינות של עמק נאפה במקומות הראשונים בתחרות יוקרתית בפריז, ומאז הפך השם "נאפה" למותג של יין איכותי שהתפרסם בכל העולם, כך שאם אתם חובבי יין טוב ומסעדות גורמה ואתם בסביבות סן פרנסיסקו - עמק נאפה הוא יעד עבורכם.
כידוע, שתיית יין לא הולכת טוב עם נהיגה, אז במקום לנהוג מייקב לייקב תוכלו לעלות על "רכבת היין" שנוסעת לאיטה לאורכו של העמק ומעניקה חוויה ייחודית של נוף פסטורלי, ארוחת גורמה ויין מצויין.
קו הרכבת עצמו קיים בעמק כבר למעלה מ-150 שנים, אבל לפני כ-25 שנים החליטו בעלי הקו לצרף לרכבות המסע גם רכבת נוסעים מאובזרת במטבח ובר משקאות, ולהציע לתיירים חוויה קולינרית בשילוב נסיעה לאורכו של העמק כולו.
לפני כשנתיים נרכשה הרכבת על תחנותיה השונות על ידי מותג מלונאות היוקרה "נובל האוס", ואלו הכריזו על תוכנית שיפוץ והרחבה בהשקעה של כ-100 מליון דולר שתכלול מלון בוטיק ותחנת רכבת שקופה בסגנון האירופי, שתאכלס את מסוף הנוסעים של רכבת היין העתידית.
לפני יותר משנה שודרגו מספר מסלולים של רכבת היין, ולנוסעים מוצע מגוון תוכניות ומסלולים שכוללים ארוחות רומנטיות לעת שקיעה ומסלולים של יום שלם, בהם נכללים ביקורים בשלושה יקבים שונים לפי בחירת הלקוח.
מיד עם יציאת הרכבת מהתחנה הראשונה, מסבירה לנו הדיילת על הצפוי לנו בהמשך היום ומחלקת את התפריטים לארוחת הגורמה בת ארבע מנות שונות, שיוגשו בפרקי הנסיעה בין הביקורים ביקבים השונים. מנת המתאבנים, למשל, כוללת שלוש טעימות שיכולות להתאים גם לארוחת בוקר מאוחרת - טוסט עם דג סלומון, פרפה יוגורט עם פירות וכוס של דייסת דגנים בציפוי קרם ברולה צרפתי - דבר שמרמז על היקב הראשון בו עצרנו לביקור.
יקב דומיין שנדון
יקב דומיין שנדון (Domaine Chandon) היה הראשון שהתחיל ביצור של יין נתזים על פי המתכון של השמפניה הצרפתית המפורסמת מתוצרת בית השמפניה Moât & שנדון הצרפתי, שהקים את היקב עם שותפים מקומיים בשנת 1973. המיקום הפסטורלי של היקב, כמו גם האדריכלות המיוחדת, הפכו את דומיין שנדון לאחד המקומות היפים ביותר בעמק נאפה. המדריכה המקומית לוקחת אותנו אל מאחורי הקלעים של עולם היינות המבעבעים והתהליכים המיוחדים שהם עוברים, כדי להגיע לרמה של השמפניה הצרפתית המפורסמת.
הסיור ביקב נמשך כשעה ומלווה לכל אורכו בטעימות של יינות הדגל של היקב. כשחזרנו לרכבת, השף מסיים להכין את המנה הראשונה שמורכבת מסלט ירוק מעלים מקומיים שנקטפו רק הבוקר עם פרורי גבינה, אגוזי מלך ומרק ירקות שורש שמתאים במיוחד ליום חורף קריר - אותו מזג אוויר שהפך את עמק נאפה למקום מתאים כל כך לגדל בו ענבי יין.
יקב הול
יקב הול (HALL) הוא שילוב מרשים של יקב היסטורי בן כ-150 שנה ומבנה מודרני שעשוי רובו מקירות זכוכית, ואוסף מעורר השראה של יותר מ-35 יצירות אמנות של אמנים בני זמננו, שזכו לשבחים בינלאומיים ונכללים באוסף הפרטי של בעלי היקב - הזוג קתרין וקרייג הול.
קתרין הול הינה עורכת דין במקצועה ושירתה בעבר כשגרירת ארה"ב באוסטריה. בעלה, קרייג, הינו איש עסקים וסופר שפירסם עד כה שישה ספרים שחלקם הגיע לרשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס".
בכניסה ליקב יקבל את פניכם פסל הארנבון המדהים באורך 35 מטרים המכונה "באני פו פו". ליד הבניין המשומר של היקב העתיק, תוכלו לראות גם את פסל הגמל הלבן ומספר פסלים של כבשים מפוזרים בחצר האחורית. בבניין היקב העשוי זכוכית מוצגות יצירות אומנות מודרנית נוספות, והסיור עצמו כולל טעימות מגולת הכותרת של יקבי הול - יין הקברנה.
כשחזרנו לרכבת המתינה לנו המנה העיקרית - פילה סלמון בסגנון בשול יפני עם אטריות אורז וירקות מבושלים, בליווי יין תואם.
יקב אינגלנוק
תחנה אחרונה, יקב אינגלנוק (Inglenook) - טירה וכרם מפוארים שהוקמו בשנת 1879 מיוזמה של קפטן ים פיני, גוסטב ניבאום, מומחה יין שרצה להביא את מסורת היין האירופית לעמק נאפה. במשך השנים היקב ירד מגדולתו, עד שנרכש בשנת 1975 ושוחזר למורשתו על ידי במאי סדרת סרטי הסנדק, פרנסיס פורד קופולה, ואשתו אלינור. באחוזה יש פינות קסם רבות כמו הכיכר בכניסה עם מזרקת מיים גדולה המזכירה פיאצה איטלקית. מערות ארוכות שמאכלסות מאות חביות יין מעץ אלון, וכן מוזאון קטן שמתאר את ההיסטוריה של היקב מאז נטע גוסטב ניבאום את הגפנים הראשונות וייצר את יין הקברנה סוביניון בשנות 1880.
גם הביקור באינגלנוק מלווה בטעימות יין, כך שאת הקינוח שחיכה לנו ברכבת - עוגת אגסים אפויים - העדפנו לטעום עם כוס קפה חם וחזק, כדי שנוכל ליהנות מהשקיעה הרומנטית שנשקפת מחלונות הרכבת במהלך נסיעתה האיטית בחזרה לתחנת המוצא.
לסיכום, חווית רכבת היין של נאפה מתאימה לציון אירוע מיוחד, כמו יום הולדת גדול או יום נישואין בעיקר עבורכם, חובבי היין והאוכל. המחיר נע בין 220 ל-320 דולרים לנוסע, תלוי במסלול, וזה כולל את כל הביקורים ביקבים שבעצמם עולים כיום כ-50 דולרים לאדם. כיוון שהבילוי ברכבת נמשך יום שלם, ממולץ ללון בנאפה בלילה שלפני ואחרי הנסיעה. אז הנה שלושה בתי מלון בסגנונות שונים:
The Westin Verasa Napa - המלון הזה ממוקם ממש ממול תחנת הרכבת של רכבת היין, כך שאם תלונו בו תוכלו לעבור את הכביש ברגל לתחנה עצמה. המלון נמצא מרחק של צעדים ספורים מהשוק הציבורי אוקסבו (Oxbow Public Market) שנפתח שם לאחרונה ומציע מגוון דוכני אוכל ושתייה בסגנון שווקי האוכל שנפתחים בכל מרכזי הערים הגדולות.
המלון מציע מגוון שירותים, כגון בריכת שחייה וג'קוזי, חדר כושר, חדרי טיפולים וספא מפנק וכן אולמות אירועים. אם אתם לנים לילה נוסף בנאפה לפני ואו אחרי הבילוי ברכבת, ואתם חוגגים אירוע חשוב - כדאי שתכינו תקציב משמעותי נוסף ותוכלו ליהנות ממטעמים מקומיים במסעדת לה טוקה (La Toque), המסעדה שזכתה בדירוג כוכב מישלן, של השף קן פרנק שנמצאת בתוך המלון עצמו.
Milliken Creek Inn - אחת הפינות הרומנטיות ביותר בעמק נאפה נמצאת במלון הבוטיק הקטן הזה, ששוכן בתוך גן טבעי של עצים ומדשאות לגדות נהר נאפה. 12 חדרי האירוח מעוצבים בסגנון אירופי מסורתי בצבעים שלווים, רצפות עץ ותקרות גבוהות. במרבית החדרים תמצאו אח מהבהב, מיטת חופה ואמבטיות ג'קוזי זוגיות. בבוקר תוזמנו להתחיל את היום עם ארוחת גורמה, המוגשת בכל מקום שתרצו - מהפרטיות של החדר שלכם, במרפסת הצמודה או באחת מפינות הקסם על גדות הנהר. בסוף היום, תוכלו להירגע בקבלת הפנים עם יין וגבינות, שם תוכלו גם לפגוש את הכורמים המקומיים, לשוחח עם אנשי הצוות ולשתף סיפורים עם אורחים אחרים.
Napa River Inn - מלון נאפה ריבר אין הוקם ב-1990 בתוך מבנה היסטורי של תחנת קמח עתיקה על גדות נהר נאפה, ממש במרכז העיר. במלון 66 חדרים מעוצבים בסגנון רומנטי של פונדק דרכים משנות המערב הפרוע, רבים עם קמינים של אש מחממת ומרפסות עם נוף לנהר. אם תתארחו בו תוכלו לסעוד במסעדות עטורות פרסים רבות במרחק הליכה, ליהנות ממוסיקה חיה במועדון הלילה סילוס (Silos) הצמוד למלון, או להתפנק בספא של המלון שמשתמש במוצרים מקומיים עשויים מגרעיני ענבים שידועים כנוגדי חימצון.
מרכז העיר של נאפה נמצא בעיצומו של תהליך שיקום ובנייה שכולל הרבה מסעדות חדשות, חדרי טעימות יין של יקבים מפורסמים, בוטיקים, חנויות וגלריות שמציגות אומנים מקומיים. מלון נאפה ריבר אין מאפשר לאורחיו גישה קלה לכל מקום, ברגל, באופניים או באמצעות שירות ההסעות של המלון, שמבטיח לאסוף אתכם אם טעמתם קצת יותר מדי יין.
ומה אוכלים?
התפתחות תעשיית היין בנאפה משכה אל העמק הפסטורלי באופן טבעי גם שפים ומסעדנים רבים, וכיום פועלות באזור קרוב ל-150 מסעדות מכל הסוגים ובכל הרמות, כולל שבע מהן שזכו להיכנס למדריך המסעדות היוקרתי של מישלן. אנחנו פגשנו מסעדן ישראלי צעיר בשם אוהד מיטבאג, שלקח אותנו למסעדת זוזו האופנתית, וממנו גם שמענו על זוג צעיר שפתח מסעדה למזון מהיר עם תפריט בין לאומי בשם Heritage Eats.
את המסעדה הקים בן קוניג, כשבשנת 2014 הוא הגיע לנאפה עם אשתו הצעירה אחרי חודשים של בילוי בטיולי תרמילאים במזרח התיכון ואסיה, שם קיבל את ההשראה למותג "מורשת האוכל". לפני מסעותיו עבד קניג בחברה לעיצוב בתחום האירוח והמסעדות, ששימש עוזר למנהל כללי במסעדת תומאס בנאפה, ולפני כן עבד כאנליסט פיננסי ב"גולדמן זאקס" בניו יורק. כשביקרנו אותו, הוא סיפר בהתלהבות על הביקור שלו בישראל והפלאפל שלמד להכין במסעדת ה"מזנון" (של אייל שני).
אם נשאר לכם עוד ערב פנוי ואתם מתגעגעים למטעמי המטבח הטורקי כי כבר מזמן לא יצא לכם לבקר באיסטנבול או באנטליה, היכנסו למסעדה הים תיכונית "טארלה" (Tarla). יוסף, בעל הבית ממוצא טורקי, ממשיך את מסורת האירוח המפורסמת של בני עמו, והמסעדה שלו חביבה במיוחד על תושבי נאפה הוותיקים.
התפריט מבושל כולו מרכיבים מקומיים וכולל מזטים מוכרים לכולנו כמו חומוס, באבא גנוש וציזיקי שמוגשים עם פיתות חמות שנאפות במקום. "טרלה", שמשמעותה "שדה" בטורקית, מרמזת על המרחב הפורה של אזור נאפה שיכול לספק לאנשים סביבו את כל המזון לו הם זקוקים. המנות מוגשות בדרך יצירתית, ובעלי הבית מתגאים ביסודות המטבח העתיק של מדינות אגן הים התיכון - יוון, טורקיה וישראל.