השם "הונדורס" הוא כנראה לא הראשון שיעלה בראשו של התייר הישראלי הממוצע בתור יעד אפשרי לטיול. המדינה המרכז-אמריקנית זכתה לתדמית רעה למדי לאורך ההיסטוריה - היא הראשונה אי פעם שזכתה לכינוי המפוקפק "רפובליקת בננות", והיא מעוררת ברבים אסוציאציות כמו פשיעה, סחר בסמים או אסונות טבע.
אך למרות שלא יצא לה שם של יעד אטרקטיבי במיוחד, הונדורס היא בהחלט בעלת פוטנציאל תיירותי מהרבה סיבות. מדובר בארץ שבה מזג האוויר בדרך כלל נעים לטיול, היא אינה יקרה ולא מתוירת מדי. למרות שעם השנים נגרמו לה נזקים אקולוגיים רבים (בעיקר הרס של לא מעט מיערות הגשם שבה), עדיין יש בה יערות פראיים, הרי געש ורצועת חוף ארוכה ויפהפייה. חובבי הטבע גם יוכלו לפגוש מגוון גדול של בעלי חיים כמו קופים מסוגים שונים, ציפורים טרופיות, איגואנות, פומות ועוד. ביקור בהונדורס הוא הזדמנות להכיר את הצד הפחות מתועש של העולם ולפגוש חיים פשוטים יותר, שאינם דומים לשום דבר שאנחנו חווים בחיי היום יום שלנו בישראל, או בכלל בעולם המערבי.
על קפה ושיוויון מגדרי בהונדורס
תעשיית הקפה במדינה נשלטת לחלוטין על ידי גברים
כמדינה קתולית שמרנית, הנחשבת ללא מפותחת יחסית, הונדורס לא מצטיינת במתן זכויות והזדמנויות שוות לגברים ולנשים. זאת למרות שבמרבית המקרים הנשים הן אלו הדואגות לפרנסת בני הבית. גם בענף הייצור הכי גדול של הונדורס, הקפה, התעשייה נשלטת לחלוטין על ידי גברים המנהלים אותה.
הנשים מהוות כוח עבודה משמעותי שבלעדיו התעשייה כנראה לא הייתה יכולה להתקיים, אך התפקידים הגדולים והכוח נמצאים בידי הגברים. נשים רבות בהונדורס מספרות כי השמרנות מביאה עמה את שימור החברה הפטריארכלית, בה הגברים רואים בהן רק כלי להבאת ילדים לעולם ולעבודה קשה (בבית ולצרכי פרנסה). בעקבות זאת, נטען כי חלק לא מבוטל מהן סובל מאלימות, השפלה מצד בעליהן, וכתוצאה מכך הן נידונות כמעט תמיד לחיי עוני.
בתוך המציאות המייאשת הזו, נוצרה אחת התופעות המסקרנות והאופטימיות ביותר במדינה. קואופרטיב Comucap, העוסק בעיקרו בעיבוד וייצור קפה (הקואופרטיב מייצר גם אלו ורה, אך בהיקפים קטנים). בקואופרטיב עובדות קרוב ל-290 נשים, המגיעות מרקע בעייתי, של אלימות, עוני ומחסור. הנשים מנהלות את חוות גידול פולי הקפה, הממוקמות ב-16 אזורים ברחבי מחוז לה פאס (La Paz) שבדרום המדינה. חברות הקואופרטיב הן האחראיות לכל שלבי ייצור הקפה, החל בגידול והקטיף ועד לאריזה והייצוא לרחבי העולם. כלל התהליך עומד בכללי הסחר ההוגן - ללא התערבות של גורמים חיצוניים, תאגידים או מתווכים אחרים שזוכים לנתח משלהם מהרווחים. כך, בסופו של דבר, מגיעים הרווחים אל נשות הקואופרטיב במלואם.
הקואופרטיב נוסד בשנת 1993, והתחיל בתחנת רדיו קהילתית ואלטרנטיבית שהקימה אחת המייסדות, דולסה מרלן קונטרראס. היא ושותפתה, אדינה לופז מנואלס, החליטו לדבר בתכניות הרדיו שלהן על זכויות נשים ועל הרצון שלהן להילחם כדי להשיג שוויון, פרנסה ובטחון אישי. השתיים קיבלו עשרות פניות של נשים שחוו התעללות מצד בני זוגן, והגיעו להחלטה שהגיע הזמן להתגבר על התלות בגברים, ולהשיג עבודות שלא תמיד היו פתוחות בפניהן.
המיזם הייחודי מצליח, מדי יום מאז הקמתו, לסייע לנשים מקומיות להתפרנס בכבוד, לחזק את תחושת הערך העצמי שלהן, ללמד אותן כיצד לנהל עסק, להרוויח כסף שיאפשר להן לשלוח את ילדיהן לבית הספר ובסופו של דבר, להשיג להם ולעצמן חיים טובים, עצמאיים ובריאים יותר. כך למשל, הן מתגאות בעובדה כי כל הילדים של נשות הקואופרטיב הולכים לבית הספר, עניין שאינו מובן מאליו בכלל במדינה.
"בזכות הקונים יש לילדים שלנו חיים שונים"
כמי שהיו עקרות בית כל חייהן, נשות הקואופרטיב לא ידעו בתחילת הדרך דבר על ייצור קפה. הן למדו איך להקים את החווה מהשלבים הבסיסיים ביותר, ואת תהליך העבודה משלב בחירת הזרעים, שתילה נכונה, מדידת המרווחים בין השתילים, בחירת הפירות המתאימים לקטיף, הוצאת הפולים, ייבוש, טחינה ועד אריזת המוצר המוגמר ובקרת איכות.
חואנה סוביליון, נשיאת Comucap: "תמיד חשבנו שכנשים אין לנו הזדמנויות וזכויות, ושכמו שהגברים אמרו לנו, אנחנו טובות רק כדי ללדת. כשהייתי מגיעה הביתה, הייתי מתקבלת במכות. אמרתי לבעלי שיום יבוא ואוכיח לו שיש לי ערך כאישה. אחרי שקיבלנו הכשרה ולמדנו הכל על קפה, ייצאנו בהתחלה 50 שקים. בשבילנו זה היה המון והתרגשנו מאוד, כי ידענו ששעתנו כנשים הגיעה. הקפה הוא האפשרות הגדולה ביותר לחולל שינוי בחיינו, ובזכותו ובזכות הקונים יש לילדים שלנו חיים שונים".
אם כל זה לא מספיק לכם כדי לרצות את לבקר בקואופרטיב ולרכוש את הקפה שהן מייצרות, הקפה אורגני, ובחוות הגידול לא נעשה שום שימוש בכימיקלים. אזורי הגידול ההרריים אידאליים לקפה איכותי, מכיוון שיש בהם מזג אוויר טרופי, אדמה פורייה ואיזון מושלם בין שמש לצל.
הכתבה באדיבות מגזין מסע אחר.