הקרב הטרגי במלחמת העצמאות מזווית עיניהם של הלוחמים

"אם קיימת ירושלים עברית, אזי התודה הראשונה של כל ההיסטוריה הישראלית נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש עציון" - דוד בן גוריון

אחרי כ"ט בנובמבר פונו הנשים והילדים לירושלים על מנת לשמור על בטחונם, אך אישה אחת סרבה לעזוב את כפר עציון, והתעקשה להשאר להלחם על ביתה. ציפורה רוזנפלד, ממייסדי "כפר עציון", עלתה 8 חודשים לפני כן לארץ עם בעלה יחיאל ובנה יוסי. עם פינוי כפר עציון מסרה ציפורה את בנה, יוסי, לידי חברתה הקרובה, ונשארה מאחור. "אני עוד צעירה ומקומי כאן. גם אותי מסרה אמא לידיים זרות בעודני ילדה צעירה בגלל גזירת השעה".

כעבור חודשים של קרבות קשים הוחלט להכנע. ציפורה הגיעה עייפה ודומעת ובקול שבור שאלה "למה נכנענו? האמנם הכל אבוד?".

זה היה יום גורלי, ורבים מהחברים הגיעו מעמדותיהם לרחבה בישוב. כדי שלא ייפול בידי האוייבים, חיבלו המגינים בנשקם. אנשי הלגיון הערבי עמדו אל מול התושבים ובידיהם תת-מקלע "טומי", ורימונים, אך משום מה לא פתחו באש, מה שגרם למגינים להאמין שהם עתידים להלקח בשבי.

למגרש הגיע צלם בלבוש אירופי חבוש כפיה לבנה, וצילם את בני הכפר כשלפתע הופיע מכיוון חדר האוכל משוריין, חמוש במקלעים.כאשר הצלם גמר את מלאכתו נפתחה על המגינים הכנועים אש מכל הצדדים. הניצולים מהירי פילסו דרך בין התוקפים וברחו לכיוונים שונים.

אחדים נמלטו לתוך המרתף, אחרים תפסו מחדש בנשק. המוני תוקפים זרמו לכפר מכל הצדדים והסתערו על האנשים במרכז הכפר ובעמדות. 127 לוחמים נפלו באותו יום בכפר עציון - צפורה ובעלה יחיאל ביניהם, ורק ארבעה נותרו בחיים. התשדורת האחרונה מכפר-עציון בישרה: "מלכה נפלה" - כפר עציון נפל בקרב!

אחד מאנשי הלגיון הערבי סיפר כי מאחד החלונות ירתה בחורה בלונדינית אש על הערבים. ייתכן שהיתה זו ציפורה בהירת השיער. יוסי, בנה, נותר יתום.