המטוס הגדול ביותר בעולם, "סטרטולאונץ'" (Stratolaunch, שילוב המילים סטרטוספירה ושיגור), עומד ככל הנראה לבצע את טיסת הניסוי הראשונה שלו בעוד חודשים ספורים בלבד.
המטוס, פרי חזונו של פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט, מתהדר במוטת כנפיים של 117 מטר (ארוכה יותר מאורכו של מגרש כדורגל) וכן בשני תאי טייס, 28 גלגלי נחיתה ושישה מנועים מהסוג שיש לבואינג 747 (ג'מבו). כזכור, לפני כשנה, פרסמנו בוואלה! על אודות בנייתו של המטוס העצום, ועתה נראה שהוא עומד לצאת לדרכו.
משקלו של המטוס 227 טון, כאשר הוא אינו נושא מטען, והוא יהיה מסוגל להמריא עם מטען רב, כך שמשקלו הכולל יעמוד על כ-590 טון. נוסף על כך, למטוס יש שישה מכלי דלק ענקיים, שכל אחד מהם ממולא בנפרד.
המטוס כה גדול, עד שהוא נזקק לשני מרכבים, כאשר לכל אחד מהם יש תא טייס משל עצמו. צוות הטיסה כולל שלושה בעלי תפקידים: טייס, טייס משנה ומהנדס טיסה. אלו יפעלו בקוקפיט הימני של המטוס. בשלב זה, הקוקפיט השמאלי לא מיועד לשימוש.
לוויינים, מטענים ואולי גם מעבורת סודית
בסימפוזיון החלל השנתי שנערך בקולורדו שבארה"ב, צוין כי השאיפה היא לבצע טיסת ניסוי ראשונה כבר בקיץ הקרוב. עד כה, בוצעו מספר ניסויי נסיעה על הקרקע במהירויות שונות.
הדיילי מייל מדווח, כי ייעודו של המטוס יהיה בעיקר לשילוח רקטות נושאות לוויינים ומטענים אחרים לחלל, כמו גם להטסת בני אדם אל חלקה העליון של האטמוספרה. יש אף מי שטוענים כי המטוס יועד גם לשילוח מעבורת החלל Black Ice ("קרח שחור"), שמעטה סודיות עדיין אופף אותה.
היזם המיליארדר פול אלן סיפר בראיון בשנה שעברה, כי מטוס הסטרטולאונץ' ישמש כפלטפורמה מהירה וזולה יחסית לשילוח מטענים ייעודיים ואספקה לתחנות חלל, בתדירות של אחת לשבוע או יותר. "ברגע שהמשימה הושלמה, המטוס ינחת, ייטען מחדש, וישוב לחלל", הוא אומר.
באשר למשימות מאוישות, רמז אלן כי "כמובן שהמחשבה הזו רלוונטית. אך נכון לרגע זה, הצרכים העיקריים הם שיגור לוויינים. יש לכך חשיבות הולכת וגדלה בעולמנו - משידורי טלוויזיה ועד מידע דיגיטלי חובק עולם. בזכות הלוויינים, אתה הרי יכול לקבל מידע על כל דבר בכל זמן, גם אם אתה יושב באמצע מדבר קלהארי".
כידוע, באופן מסורתי, לוויינים וכלי טיס חלליים משוגרים באמצעות כן שיגור, שמצריך כמות אדירה של דלק. לעומת זאת, מטוס הסטרטולאונץ' יספק יתרון התחלתי ניכר, בזכות העובדה שהלווינים וכלי הטיס השונים ישוגרו לחלל מגובה רב. ברגע שהמטוס מגיע לגובה הרצוי, הוא משחרר את משגר הלוויינים, שמפעיל את מנועיו ומתרומם גבוה יותר, אל החלל. היתרון הוא דיוק ניכר בכניסה למסלול ההקפה של הלוויין, ללא תלות בסיבוב כדור הארץ או בתנאי מזג האוויר באזור השיגור היבשתי.
