אפריקה מתחילה בריח, ריח חזק של אדמה. ריח עוטף שגורם לך להרגיש כאילו חזרת אל מקום שבו היית בעבר. זה מה שהרגשתי כשנחתתי בטנזניה.
יצאתי ביחד עם מדריך שהמתין לי, אל ההרפתקה האפריקנית שלי ואל מישורי הסרנגטי העצומים. בשנים האחרונות צילמתי פרוייקטים רבים ומיוחדים מסביב לעולם, אך העבודה על הסרט בטנזניה הייתה החוויה העוצמתית והמיוחדת ביותר עד כה.
יש משהו ב"בוש" (Bush - הפרא) האפריקני שגורם לך להרגיש חסר אונים אל מול העוצמה הנגלית מולך. אתה אינך תייר, אלא אורח זהיר. כזה שהחיות מרשות לו להיות שם לצידן ולחוות במעט מאותה עוצמה פראית. כבר ביום השני מצאתי את עצמי במרחק של פחות משני מטרים, תחת עינו הבוחנת של פיל עצום מימדים. שנינו לא זזנו דקה ארוכה, הוא ככל הנראה היה סקרן, אני הייתי נרגש ומפוחד מדי בכדי לזוז.
"אתה יודע שאתה באמת בחיים, כאשר חיית עם האריות"
יש משהו מעורר כבוד בלהיות כל כך קרוב אל חיה כה עוצמתית, אך עם זאת כל כך עדינה ואינטיליגטית. כשאתה שם, אין אגו, אין חשיבות עצמית, זה אתה והחיות ואתה נותן להן את הכבוד הראוי, וזו הרגשה נפלאה ומשחררת.
בעשרת הימים שבהם צילמתי את הסרט, חזיתי בעדרי ענק של גנו וזברות חוצים נהרות ומרחבים אין סופיים. משפחות של פילים ואריות, היפופוטמים ותנינים, ועוד עשרות מיני חיות וטורפים, כולם חיים בהרמוניה מושלמת.
בכל יום השקיעות המפוארות של אפריקה קיבלו את הלילות, שנעשו בחדרים ואוהלים מפוארים ולא פעם לוותה השינה במהלך הלילה בשאגות אריה מרוחק. השאגות הזכירו לי את הפתגם האפריקני שסיפר לי ריקי, המדריך שלי, ביומי הראשון. "אתה יודע שאתה באמת בחיים, כאשר חיית עם האריות". זהו ללא ספק הפרוייקט המהנה והמיוחד ביותר שעליו עבדתי עד היום.
