צילום: יריב דגן
ליל היום השלישי. גובה 4,200 מטר. קר מאוד. עייפים, מותשים אבל באמת מאושרים עד הגג, זאת אומרת כמעט עד הגג - יש עוד 1,700 מטר בערך עד ה"גג של אפריקה".
יצאנו מהארץ לפנות בוקר של יום שישי שעבר. הגענו לעיירה מושי, בטנזניה, ביום שישי אחר הצוהריים אבל למרות העייפות לא ויתרנו על קבלת שבת מסורתית עם חלות מהארץ וקידוש להלכה.
יום השבת הוקדש ברובו להתארגנויות, בדיקת ציוד ושקילתו. למי חסר מכנס לגשם, למי חסר פנס. אחר הצוהריים אנחנו יוצאים לשוק המקומי, גם בשביל החוויה, אבל בעיקר כדי להצטייד בבקבוקי שתן - בארץ אמרו לנו להביא בקבוקים כדי שנוכל להשתין באוהל כי קר מדי בחוץ. חשבנו שעובדים עלינו, אבל רק שהגענו לכאן הבנו שהם רציניים.
ביום ראשון יצאנו לדרך. הנסיעה לשער השמורה, הרישום, הכל לוקח כמעט חצי יום, אז אנחנו למעשה מתחילים ללכת רק לקראת שתיים בצהריים. כל צעידה מתחילה בשירה וריקודים, לא, לא שלנו, אלא של צוות המדרכים והפורטרים שמלווים אותנו. ביום השלישי כבר הצטרפנו אליהם לשירה.
הפורטרים האלו מדהימים: אנחנו סוחבים בממוצע 8-7 ק"ג על הגב, הם סוחבים יותר מכפול ורצים לפנינו, ובונים בכל יום מחנה בשטח עוד לפני שאנחנו מגיעים.
לקראת סוף היום, אנחנו זוכים למתנה נדירה
היום הראשון הוא באמת באיזי - הליכה קלילה והשמש זורחת. אנחנו עדיין בטריקו ולא מבינים מה עוד מחכה לנו. בלילה באוהלים, מתחילים להרגיש את הקור. קשה לישון למרות שקי השינה התרמיים, הרוחות נושבות בעוצמה.
היום השני הוא כבר יום קטלני. מטפסים בגובה, 12 מטר במדרון תלול, המסלול חוצה יערות סבוכים וירוקים קסומים, מהיערות שטרזן היה משתולל בהם ומזנק מעץ לעץ. נגה, ילדת המשאלה שלנו, צועדת לפני כולם. לילדה הזאת יש מרץ שמספיק לגדוד שלם, מדרבנת את כולנו. זה יער גשם, אבל למזלנו השמש עדיין מלווה אותנו כי קר. שאריות הבוץ על הקרקע מעידות על המבול שירד כאן רק לפני ימים אחדים.
לקראת סוף היום השני, הנוף משתנה. מעל 3,000 מטר והעצים נעלמים, ובמקומם מגיעה עשביה נמוכה וסוואנה קפואה. לקראת סוף היום אנחנו זוכים למתנה נדירה - העננה שעוטפת את ההר שאליו אנחנו חותרים נעלמת, והקילימנג'רו הקסום מתגלה אלינו במלוא הדרו ותפארתו. מחזה מרהיב שנותן לנו כוחות מחודשים.
מחכים לריקודים של מחר
אנחנו מגיעים למאהל מותשים, אבל אחרי ארוחה חמה ותה ועוד תה ועוד פעם תה, מתאוששים בהדרגה. כל אחד עובר בדיקות רפואיות כדי למדוד את כמות החמצן בדם. למרות הקור, אנחנו מחליטים להתקלח במקלחת שדה עם מים חמים שמחוממים דרך מיכל גז קטן. לכל אחד הוקצו עשרה ליטרים. המקלחת עצמה חמה, אבל הקור ביציאה ממנה קטלני.
ביום השלישי הקור עוטף כבר מהבוקר, אבל שוב אין עננות והזריחה מעל הקילימנג'רו היא מהמראות שכולנו ננצור עד שארית חיינו - מהיפים ביותר שראינו. שוב, עומדים נפעמים.
ההליכה ביום השלישי פחות קשה מזו של היום השני. נוף העשבייה גם הוא נעלם, ואנחנו פוסעים בלב מדבר הררי. אבני בזלת ופלגי מי שלגים שהופשרו זורמים מתחת רגלינו. לקראת אחר הצוהריים מתחיל הגשם, יותר נכון ברד חד ודוקר, שמקשה על ההליכה, אבל לא נורא.
עכשיו הולכים לישון ומחכים לריקודים של מחר. עוד שלושה ימים ו-1,700 מטר.
מבטיחים לעדכן.
