דוד ליקונה (David licona), בן 27 מגואטמלה. מתגורר בצרפת.
היי, איך אמרת קוראים לך? דוד או דיוויד?
"דוד".
אתה יהודי?
"לא (צוחק). זה נכון שיש לי שם יהודי ואף יהודי - אבל אני לא יהודי...
נדיר למצוא פה תיירים מגואטמלה. לדעתי אתה הראשון.
"זה נכון, וגם אני חשבתי על זה, אבל מה שמצחיק הוא שלפני כמה ימים עליתי על מונית שירות בירושלים והיו בה כמה גואטמלים. זה היה מוזר. בכל מקרה, אני כבר זמן-מה מתגורר בצרפת ולא בגואטמלה. אני עובד בחברת הרכבות הלאומית של צרפת".
יצא לך לנסוע ברכבת בישראל?
"לא. אבל שמעתי שבקרוב תהיה לכם רכבת לאילת".
טוב, בישראל "בקרוב" זה מונח מאוד יחסי. אז תגיד, כמה זמן אתה פה?
"הגעתי עם חברה שלי לחופשה קצרה. אנחנו בישראל כבר 12 ימים. היינו גם בירדן לפני זה. בוואדי רם ובפטרה. שמע, הירדנים כל כך ידידותיים!".
עזוב, לא יותר מהישראלים, בחייך.
"מה פתאום? הירדנים הרבה יותר ידידותיים מהישראלים. נכון, לא פגשנו את כל הירדנים, אלא בעיקר את הבדואים באתרי תיירות, אבל הם היו מדליקים. ישר מתחברים אליך. אבל שלא תבין לא נכון, ישראל היא מקום מדהים. היינו למשל במצדה. האמת היא שמעולם לא שמעתי את הסיפור ההיסטורי של מצדה, וזה היה מאוד מעניין. כולם גם אמרו לנו שאנחנו חייבים לראות את הזריחה מראש ההר. אז טיפסנו על הבוקר אל הפסגה".
בשביל הנחש? כמה זמן זה לקח לכם?
"אתה לא תאמין לי, אבל בסך הכל 20 דקות! העניין הוא שקמנו קצת באיחור, אז כדי לא לפספס את קרני השמש הראשונות, ממש רצנו למעלה. מה שכן, בלילה שלפני, חשבנו שנגיע למעלה ונהיה לבד מול הטבע והמדבר. בקיצור, הגענו לפסגה - ואז פגשנו המון תיירים. המון! מסתבר שכולם עלו לראות את הזריחה ממצדה. זה קטע כזה של תיירים".
טוב, הלכתם על אחד המקומות הכי פופולריים בישראל.
"נכון, ובגלל זה, אחרי מצדה חיפשנו בגוגל המלצות על טיולי הליכה במדבר בישראל. עלו המון תוצאות, אבל אז קלטנו תמונות של מקום שהדליק את שנינו מיד. לקחנו את הרכב השכור, ונסענו לשם. אולי אתה מכיר אותו: ואדי קלט. הלכנו ברגל ממנזר סנט ג'ורג' בתוך הוואדי ועד לבריכות המים של עין קלט. אפילו איבדנו קצת את הדרך, עד שקבוצה של תיירים גרמנים קלטה אותנו והחזירה אותנו לשביל".
נו, וזה היה יפה כמו בתמונות?
"כן! אפילו יותר. מדבר יפהפה בלי הרבה אנשים, עם שפע של מים, צמחיה ירוקה, מנזר עתיק. וכל זה במסלול קל מאוד. אני כל כך שמח שגיליתי את המקום הזה!. רציתי מאוד גם להגיע לאילת כדי לצלול. לפני כשנה וחצי סיימתי קורס צלילה ומאז צללתי באינדונזיה ובמקסיקו. עניין אותי לצלול גם בריף האלמוגים של אילת. למרות יופיו, הוא התגלה לי כרדוד באופן מפתיע. בכל מקרה, מרוב ההתלהבות מהצלילות, בכלל לא ראינו את העיר עצמה. שמענו שיש שם ברים מדליקים, אבל כל מה שרצינו זה להיות על החוף ולצלול".
עם כל הכבוד לטבע, פגשת ישראלים מעניינים?
"אני מאוד אוהב את הרב-תרבותיות בישראל. יש פה אנשים שהגיעו מכל העולם. לפעמים זה מצחיק. באחד הטיולים שלנו כאן פגשנו כמה ישראלים שעלו מארגנטינה לפני 40 שנה. ואתה קולט מרחוק את המבטא הדרום אמריקאי שלהם. 40 שנה אתם כאן, ועדיין עם מבטא! וכך גם ישראלים אמריקאים וישראלים רוסים... זה כל כך רב-תרבותי, העניין הזה של ישראלים עם כל כך הרבה מבטאים זרים. ואם כבר מדברים על רב-תרבותיות, אני חייב לומר שאני כמובן יודע היטב מה זה חומוס ואכלתי חומוס בהרבה מקומות, אבל החומוס בארץ הוא הכי טעים. כאן גם גיליתי מששהו חדש: גבינת לבנה. וואו!"
אז אתה מגיע מגואטמלה, מתגורר בצרפת והסתובבת בהרבה מקומות בעולם. מה גרם לך להעביר את זמן החופשה שלך ממקום העבודה בישראל?
"קודם כל, חברה שלי ואני ממש לא רצינו להישאר בכריסמס באירופה. קר שם, קצת משעמם ומדכא והמון מקומות נסגרים בגלל החופשות. חיפשנו כל מיני אופציות לחופשה במקום חם יחסית. בישראל תמיד רציתי לבקר, בגלל ההיסטוריה העשירה שלה. סיקרן אותי לראות במה מדובר. סיקרן אותי לראות את ירושלים".
התחברת לעיר?
"ירושלים היא עיר שיש בה אנרגיות טובות. אתה שומע בחדשות על ישראל כל הזמן בהקשרים שליליים, ואז אתה מגיע, משוחח עם רוכל בשוק של העיר העתיקה או עם מוכר בחנות או מטיילים ישראלים שאתה פוגש בדרך, ומגלה שכולם רוצים רק לחיות את החיים שלהם בשקט. אני אוהב מאוד לדבר עם אנשים. גיליתי שהפער בין האנשים הקטנים, הרגילים, לבין הפוליטיקה של המנהיגים - הוא עצום. לא הבנתי את זה בעבר, וזה התחדד במידה רבה במיוחד דווקא בירושלים, שהיא עיר שיש לה היסטוריה ארוכה של סכסוכים. בירושלים גם ביקרנו במרכז מבקרים שמוקדש כולו לנושא הסובלנות. לפתע אתה מבין שאפשר גם אחרת".
טוב, בכל מקרה, רצית לברוח מאירופה בחג המולד למקום חם, וגילית שגם בישראל יש חורף.
"לפני כמה ימים, ביום שמש יפה, נסענו לגליל. שמעתי כמובן הרבה עם הכנרת, ותכננו להגיע אליה. התקרבנו לאחד החופים עם הרכב השכור, ומרוב שהתלהבתי לראות סופסוף את 'הים של הגליל', יצאתי מהמכונית ופשוט רצתי לכיוון המים. ואז הכנסתי רגל למים, צעקתי מרוב קור וברחתי החוצה. לא דמיינתי שכך ייראה המפגש שלי עם הכנרת..."