בווידאו: קמפיין משרד התיירות למשיכת תיירים מהודו
משרד התיירות בראשות השר יריב לוין מתהדר בשנת שיא לתיירות הנכנסת. בהתאם להערכת משרד התייירות, כפי שפורסמה, השנה צפויה להסתיים עם 3.6 מיליון תיירים - עלייה של 25% בהשוואה לשנת 2016.
בכתבה קודמת שעלתה פה, צוין שכמות המבקרים בפועל בין חודש ינואר לחודש נובמבר עמדה על 3.3 מיליון מבקרים -
גידול יפה לעומת השנה שעברה - אך מה באמת עומד מאחורי המספרים?
בהתייחוסת של משרד התיירות לגידול הנכבד, נכתב שאנשי המשרד "סופרים ראשים". האם זה מדויק? אז מבלי להיכנס ליותר מדי סטטיסטיקות, בואו נדגום את הנתון הבא. סין היא ארץ יעד אסטרטגית לתיירות הנכנסת לישראל. המדינה וענף התיירות משקיעם בשוק זה משאבים נכבדים ביותר, לדעתי בצדק, אך מה לגבי הנתונים?
לפי משרד התיירות, מסין הגיעו בשנת 2017 כ-105 אלף תיירים. רוב רובם של התיירים הסינים מגיעים ארצה במסגרת קבוצות, והשהות הממוצעת שלהם גבוהה יחסית לתיירים מממערב אירופה, רוסיה ואוקראינה. אך מה שהנתונים לא מציינים, הוא שחלק ניכר מהקבוצות מסין משלבות גם טיול של יומיים בירדן. התיירים יוצאים מישראל, וכשהם חוזרים אליה במעברי הגבול היבשתיים הם נספרים שוב כתיירים נכנסים.
מעניין גם שהתיירים הסינים שמגיעים ארצה דרך האוויר, חוזרים ארצה מירדן דרך היבשה ואז עוזבים את ישראל לסין חזרה דרך האוויר. כך החלוקה הסטטיסטית של תיירים בדרך האוויר ובדרך היבשה מתעוותת. כיצד אפשר לראות זאת ביתר בירור? מחודש ינואר עד חודש נובמבר (כולל), נכנסו לארץ דרך היבשה 373 אלף תיירים - עלייה של 50% בהשוואה ל-2016.
אין פה "ואליו פור מאני"
ומה לגבי שביעות הרצון של התיירים? ובכן, לפי תוצאות סקרים של משרד התיירות, שביעות הרצון המשוכללת עומדת על 4.3 מתוך 5. 91% מהתיירים דירגו את הביקור באופן כללי כטוב מאוד עד מצוין. מה בכל זאת פגם בשביעות הרצון הכוללת של התיירים שנדגמו? הנקיון של שירותים בשטחים ציבוריים ונקיון שטחים ציבוריים (3.4), מוניות (3.3), והציון הנמוך ביותר התקבל מסעיף "תמורה נאותה לכסף" (3.1).
את נושא חוסר שביעות הרצון מהמוניות והנקיון של שטחי ציבור ושירותים ציבוריים ניתן לפתור באמצעות פיקוח הדוק וקנסות, כמו גם רגולציה על הרשויות שבשטחיהן השירותים המלוכלכים נמצאים. משרד התיירות יכול להפוך את מורי הדרך ל"נאמני ניקיון", והם יעבירו את התלונות למשרד התיירות שיקצץ בתקציבי הרשויות שלא יעמדו בסטנדרטים הנדרשים.
הנקודה הבעייתית יותר, לטעמי, היא חוסר התמורה הנאותה לכסף ("ואליו פור מאני"). מה זה אומר? את מה שכולנו יודעים ומרגישים בכיסנו. ישראל מדינה מאוד-מאוד יקרה. ומה זה אומר מבחינת התיירים? שסביר להניח שחלקם הגדול יבקר פה רק פעם אחת, פשוט מכיוון שלא יוכלו להרשות לעצמם להגיע הנה בשנית.
היכן רואים את הפרדוקס טוב יותר מבכל מקום אחר? בתל אביב-יפו - העיר השנייה בה ביקרו מספר התיירים הגדול ביותר לאחר ירושלים (78%). בתל-אביב יפו 67%. בתל אביב יפתחו בחודשים הקרובים שלושה מלונות. שלושת המלונות ביפו ושלושתם ברמת 5 כוכבים סופריור. מלון סטאי, מלון דריסקו ומלון W. אלו מלונות שמחיר ממוצע לחדר ללילה צפוי לעמוד על 400 דולרים ויותר ללילה. אז נכון שמדינת ישראל עשתה רפורמה ו"פתחה את השמיים" לטיסות חסך מכל רחבי אירופה: טסים לישראל ב-100 אירו הלוך ושוב, אבל מה זה עוזר כשמחירי המלונות באזורי הביקוש הם מהגבוהים באירופה, שלא לומר בעולם?!
סיבות והסברים יש למכביר. אי אפשר לחייב יזמים לבנות מלונות ואמצעי אכסון זולים, אך ראו איזה פלא - בלונדון, פריז, אמסטרדם, ברצלונה ועוד ערי תיירות שאינן נחשבות ל"זולות" מצאו פיתרונות.
על כל תייר שהגיע לישראל - יצאו 2 ישראלים לחו"ל
אם אנו כבר בנושא טיסות, אז הנה לכם נתון לא פחות ממדהים לטעמי: על כל תייר/מבקר שהגיע לישראל בשנת 2017 - יצאו לחו"ל יותר משני ישראלים. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודשים ינואר-נובמבר 2017, נרשמו 7.1 מיליון יציאות לחו"ל של ישראלים.
בפועל, מבלי שרובנו מודעים לכך, מדינת ישראל מסבסדת לישראלים רבים טיסות זולות לחו"ל באמצעות הסובסידיות שהיא מעניקה לחברות תעופה לפתיחת קווי תעופה חדשים לארץ. טיסות חסך לאילת מסובסדות, ואנו מוצאים שישראלים לא מעטים יורדים לאילת על מנת לטוס לקרקוב או קושיצה ב-60 אירו הלוך ושוב.
תיירות הפנים בישראל עומדת בפני שינוי משמעותי בטווח הקרוב מהסיבה הפשוטה והברורה: זול יותר לנפוש בחו"ל והחוויה היא אחרת לגמרי. אה כן, וגם עוברים בדיוטי-פרי.
משרד התיירות "עף על עצמו" על ה"עבודה המצוינת" ששר התיירות עשה מאז שהגיע למשרד. משווים את הנתונים לעומת נתוני 2016, 2015 ומעדיפים שלא להסתכל ימינה ושמאלה מזרחה ומערבה.
אני בוחר לעשות השוואה קצרה. ישראל לעומת קפריסין.
האי קפריסין (רק הצד הדרומי), ללא החלק הטורקי, פירסמו אתמול (ש') את הסטיסטיקות של ביקורי התיירים באי מחודש ינואר עד חודש נובמבר 2017. ראוי לציין שלאי קפריסין אין כלל תיירות יבשתית. את האי פקדו 3,553,149 תיירים לעומת 3,098,604 בתקופה המקבילה בשנת 2016. להזכירכם: בישראל בתקופה המקבילה 3.3 מיליון מבקרים. מספר התושבים באי עומד על כ-800 אלף לעומת כמעט 9 מיליון (8.8 מיליון) בישראל. על פי רשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, בקפריסין יש שני אתרים, ואילו בישראל 11 אתרי מורשת עולמית. בקפריסין 790 אמצעי אכסון, שמתוכם 223 מלונות, 164 מלונות-דירות, 19 כפרי נופש, 169 נופש כפרי ו-215 בקטגוריות אחרות.
תקציב שיווק התיירות של קפריסין "בטל בשישים" לעומת תקציב שיווק התיירות של ישראל השנה, שעמד על מעל 450 מיליון שקלים. בהשוואה של פלחי שוק, ראוי לציין שלקפריסין אין סעיף של "תיירות יהודית", לאי אין כמעט תיירות עסקים לעומת ישראל וגם הסגמנט של תיירות צליינית אינו קיים. לעומת זאת 68.3% מהתיירים שהגיעו לאי הגדירו עצמם כ" תיירות נופש".
ולקינוח: מספר התיירים מישראל בחודשים ינואר-נובמבר עמד על 251,918 לעומת 141,496 בשנת 2016 , גידול של 78%! נכון שחלק לא קטן מהישראלים שטסו השנה לקפריסין עברו מחלקו הדרומי של האי לחלק הצפוני (הטורקי) אך עדיין לא זה משנה את העובדה שהיעד הוא קפריסין.
אז באמת כל הכבוד על עבודת השיווק שעשה משרד התיירות, אך נשאלת השאלה, האם התמורה שאנו מקבלים על ההשקעה המשמעותית באמת מצדיקה את עצמה? אתם תשפטו.