ארמונות אגדיים ודרך המשי: הארץ המוסלמית שהישראלים טרם גילו

"טימור הצולע", הידוע יותר בשם טימור לנג, נולד בשנת 1336 ומשום-מה ההיסטוריה זנחה אותו מעט. רוב הסיכויים שאינכם מכירים אותו. עם זאת, מדובר באחד הכובשים הגדולים בכל הזמנים ומי שנחשב לאבי האומה האוזבקית.

עוד כילד שלט טימור בירי בחץ וקשת וברכיבה על סוסים, אך מעולם לא למד קרוא וכתוב. גם כאשר הפך לשליט האימפריה הטימורית. ולמה צולע? זה היה כינוי שהדביקו לו אויביו, לאחר שנפגע קשות באחת מירכיו.

כמעט 700 שנים אחרי לידתו, וטימור לנג עדיין נחשב סמל לאומי. למעשה, מיד אחרי שהאוזבקים השתחררו מעולה של ברית המועצות, בסתיו 1991, הם הסירו את פסלו של קארל מרקס והחליפו אותו בפסל בדמותו של טימור.

ברוכים הבאים אל אחד מחבלי הארץ הפחות מתויירים בעולם, מקום שרבים אף אינם יודעים היכן הוא ממוקם על הגלובוס. אוזבקיסטן, במרכז אסיה, תחומה על ידי קזחסטן, אפגניסטן, טג'יקיסטן וקירגיסטן. זוהי ארץ הררית, פראית, מדברית וחמה, שדורשת ממבקריה להצטייד ברוח הרפתקנית. בתמורה, היא מעניקה חוויות מלוא החופן, זיכרונות וגם סיפורים ואגדות.

באוזבקיסטן נוהגים הגברים לברך את הנשים בקידה קלה, בעוד ידם הימנית מונחת על לבם. נימוס הלקוח מתרבות נוודית ארוכת שנים. ברוח זו, כולל ההמנון הלאומי את המילים "עמקייך אלו זהובים אוזבקיסטן יקירה; ילוו אותך רוחות אבותינו לבם חסון; חוזקם של עמי אדירים בעת הגעושה, עשו אדמה זו לכל תבל אושר ומזור".

אוזבקיסטן היא גם חלק בלתי נפרד מדרך המשי הקדומה, אותם צירי תנועה נושנים שנעו בין סין לאירופה, והביאו עמם ניחוחות, תבלינים, אריגים וגם מנהגים ומסורות. אך מיקומה היה לה גם לרועץ, ואוזבקיסטן סבלה מכובשים רבים. אלו הותירו אחריהם מאפיינים מוסלמים, פרסים, מונגוליים וגם רוסיים. במילים פשוטות, זהו המקום בו תיחשפו לערב רב של תרבויות, כמו גם למגוון מסגדים וארמונות קדומים מתקופות שונות.

רוב התיירים המגיעים לאוזבקיסטן פוקדים את עריה העתיקות, שהיוו בעבר מרכזי מסחר שוקקים ומתהדרות גם כיום בארכיטקטורה שובת לב - ממסגדים המתהדרים בכיפות בגוון טורקיז ועד לחומות קדומות המקיפות מרכזים היסטוריים גדושי מסתורין. וכמובן, שום ביקור כאן לא יהיה שלם ללא התנסות קולינרית במגוון המאכלים הנהדרים, המשלבים את המטבח הסיני, הטורקי, הרוסי והפרסי.

טיול מאורגן לאוזבקיסטן

תיירים שטורחים לרדת מתחת לפני הקרקע, אל מבוכי הרכבת התחתית של הבירה טשקנט (Tashkent), יגלו מחזה סוריאליסטי: לא רק שכל תחנה מעוצבת באופן שונה מרעותה, התחנות מתהדרות בנברשות מפוארות (שנדלירים), עמודי שיש, חיפויי גרניט ותבליטים ייחודיים.

זוהי רק אחת ההפתעות שטומנת בחובה טשקנט, עיר מודרנית בסגנון הרוסי המוכר. אבל אל תטעו לגבי הלוק המודרני - מדובר באחת הערים הקדומות שנבנו על דרך המשי, וככזו, נותרו בה רמזים לימי העבר המפוארים בדמות מסגדים קדומים, שווקים צבעוניים (אל תחמיצו את שוק צ'ורסו) וכמה מוזיאונים ייחודיים. רעידת אדמה קשה ב-1966 גרמה לטרגדיה כפולה - היא הביאה למותם של עשרות בני אדם והרסה חלקים ניכרים מהעיר העתיקה.

מומלץ לטייל לצד השדרות הרחבות, הפארקים רחבי הידיים והכיכרות המרשימות, ולהתענג על המראה החדש של העיר הקדומה. מי שמבקש לברוח מהאורבניות לטובת טבע מזוקק, יצטרף לטיול חד-יומי אל הר צ'ימגאן שברכס הרי טיאן שן (Tian Shan, ההרים השמימיים), הסובבים את העיר. הדרך להר מרתקת לא פחות מהיעד, וכוללת אגמים, יערות וכפרים קטנים ומסבירי פנים. מומלץ להעפיל אל הפסגה, בגובה של 1,500 מטרים, באמצעות רכבל, שממנו נשקפים נופים פנורמיים עוצרי נשימה.

ראשיתה של העיר בוכרה לפני כ-2,500 שנים, בזכות נווה מדבר שופע שסביבו התקהלו בני אדם, ויצרו ישוב זעיר, שהלך וגדל במרוצת ההיסטוריה. העיר, שהוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מציעה אף היא תמהיל צבעוני ורב-קסם של מסגדים, מדרסות, חאנים, שווקים וגם סמטאות צרות המשתרגות אלו באלו. ויש בה אפילו רובע יהודי שבו בתי כנסת.

כאן, באחת הערים העתיקות במדינה, הותירו אחריהם דורות של אדריכלים מוסלמים את רישומם. במילים פשוטות: זה המקום לצלם, לצלם ולצלם. כי הכל נראה כמו בסרט הרפתקאות נוסח אינדיאנה ג'ונס. בין האתרים הפופולריים תמצאו את מצודת אולוגבק, השוק הגדול ומינרט קאלון - מגדל יפהפה, מעוטר לעילא, המתנשא לגובה של כ-40 מטר, שממנו נהגו להשליך אסירים שנידנו להוצאה להורג.

לא חייבים להיות חובבי אדריכלות בכדי להתענג על סגנונות הבנייה מעוררי השראה שמציגה לראווה אחת הערים המיוחדת באוזבקיסטן. סמרקנד (Samarqand), ליבה הפועם של דרך המשי הקדומה, מאכלסת מסגדים מרשימים לצד שווקים שמציעים כל מה שתוכלו להעלות על הדעת (וגם מה שלא). סמרקנד היא המקום לגלות אותנטיות מקומית, מקום שנישא בפי משוררים אירופיים, טיילים והרפתקנים בני "העולם הישן". אפילו אלכסנדר מוקדון חמד אותה - וכמיטב מסורתו, הגיע לכבוש אותה. לכן, אין זה מפליא לגלות שגם היום, נחשבת סמרקנד לאחד מיעדי התיירות הפופולריים במדינה.

אל תוותרו על ביקור ברג'יסטן, מרכזה העתיק של העיר, ובה מספר מדרסות מרשימות. כדאי גם לפקוד את מסגד הזהב ואת מסגד ביבי חאנום, שהוקם על ידי רעייתו של "טימור הצולע" ונחשב לאחד המבנים המפוארים מסוגו במרכז אסיה. חובבי השווקים מוזמנים ללכת לאיבוד בשוק בזאר סיוב הגדול. אגב, במרחק שעת נסיעה מהעיר, שוכנת אורגוט (Urgut), שבה נערך מדי יום ראשון אחד השווקים התוססים והמרתקים באזור זה של אסיה.

כ-70 ק"מ דרומית לסמרקנד שוכנת העיר שאף תייר אינו מצליח להגות כראוי את שמה. שאחריסאבז (Shahrisabz) היא המקום שבו נולד טימור לנג רב-המעללים. לפני כ-17 שנה הכריז ארגון אונסקו על מרכז העיר כאתר מורשת עולמית, גם בזכות העובדה שזוהי אחת הערים העתיקות במרכז אסיה. ברחוב המרכזי, איפק יולי (Ipak Yuli), וסביבתו, מרוכזים אתריה החשובים של העיר - מרחצאות, בזאר ומסגד קוק גומבאז (Kok Gumbaz), כמו גם המאוזוליאום של טימור לנג. אל תחמיצו ביקור גם בארמון אק סראי (Ak Saray), המעוטר בפסיפסים.

העיר חיווה (Khiva) שבמערב אוזבקיסטן מדגימה אף היא שימור מופלא של ימי העבר הרחוקים. לעתים קל לטעות ולחשוב שנכנסתם אל מנהרת זמן, וצצתם כאן, בעיר שנולדה במאה הרביעית כנווה מדבר, המשיכה את חיי כמצודה והפכה במרוצת הדורות למרחב שמקושט בארכיטקטורה איסלאמית נפלאה. לכאן מגיעים בעיקר בזכות איצ'אן קאלה (Itchan Kala, "העיר הפנימית"). זהו מתחם לא גדול, כמה מאות מטרים אורכו ורוחבו, שחומות לבנים מקיפות אותו, ובהן קבועים שערים. תגלו כאן עשרות מונומנטים היסטוריים ומאות בתים שנבנו במהלך המאות ה-18 וה-19, בהם מסגד חשוב. בשנת 1967 הוכרז מרחב זה על ידי ממשלת אוזבקיסטן כשמורה היסטורית. מסע בזמן, כבר אמרנו?

טיול מאורגן למגוון יעדים בעולם - פגסוס