טיול עם כלבים ברמת הגולן: אפשרי, אבל לא פשוט

האתר Bringfido.com מתמחה באיתור אטרקציות למטיילים עם בעלי חיים. בשיטוט שם ניתן לגלות מספר לא מועט של מלונות (בהם גם "וולדורף אסטוריה" היוקרתי בפריז), שמאשרים להגיע עם כלב או חתול. בסן פרנסיסקו תוכלו להביא את הכלב לכל מלון יוקרה בעיר בלי יוצא מהכלל. בעולם המערבי כבר הפנימו כי חיות בית הן חלק מהמשפחה. לכן, כשקיבלנו את ההזמנה של קיבוץ עין זיוון בצפון רמת הגולן להתארח עם הכלבה שלנו ללילה אחד במהלך סוף השבוע הרגשנו קצת אירופה. לא היססנו, הוספנו לילה על חשבוננו - ויאללה, לדרך.

האפשרות לצרף את החיה האהובה למסע חוסכת לא מעט בעיות בחיפוש אחר בית חם ובדאגה לשלומה. בשל כך היה קשה לסרב להזמנה כזאת. כמו כל כלב, גם פנוויי שלנו לא מתה על המראה של מזוודה נארזת, וההפתעה שלה כשיצאה איתנו מפתח הדלת הייתה גדולה. כשהמסע המשיך מבלי שנעצור להיפרד ממנה אצל החמות, ההתרגשות שלה רק גברה, תוצר של התלהבות ובלבול. לא בכל יום היא יוצאת לרוד-טריפ.

אירוח בעלי חיים הוא תופעה חדשה בעין זיוון, הודות ליוזמה מבורכת של ההנהלה. גם אנשי המקום הודו כי העסק קצת זר להם, אבל זה לא מנע מהם לקבל אותנו בזרועות פתוחות. חדרי "כרמים" הם היחידים שאליהם מותר להיכנס עם חיות. הם מאוד בסיסיים וקטנים, אבל באותה מידה גם פונקציונליים. לכלבה חיכו מיטה נוחה, שתי קערות לאוכל ושתייה, צעצוע, ממרח אוכל יוקרתי וגם חטיפים ואפשר היה להיכנס איתה לחדר האוכל בהתאם להסכמת הסועדים. מחוץ לחדר יש עמדת מנגל, בה זלזלנו תחילה, אבל בהמשך היא שיחקה תפקיד חשוב ביותר.

היום הראשון בכל טיול מייגע. יעידו בוודאי אנשים עם ילדים שהוא מתיש עוד יותר משאפשר לדמיין. עבורנו, מצוידים בכלבה בלבד, האתגר הגיע מכיוון שונה לאחר שהבנו שרוב הדלתות סגורות בפנינו. למרבית השמורות אי אפשר להגיע עם כלב וכך גם למסעדות, כך שהמגבלות כבדות. דווקא עשינו שיעורי בית, כך לפחות חשבנו. במייל ששלחנו לאחת המסעדות המפורסמות והטובות בגולן עם השאלה "האם אפשר להביא כלבה?" נכתב לנו בתגובה: "בוודאי, יהיה לה מקום של כבוד על המרפסת". לא ממש הבנו ש"מקום של כבוד על המרפסת" פירושו שהיא תהיה קשורה בחוץ ותצפה בנו סועדים בפנים. זה הובהר לנו רק בשיחת טלפון נוספת ועל כן ויתרנו. תשובות דומות קיבלנו מחמש מסעדות אחרות.

אפשר להבין את האיסור להכניס כלב למסעדה ואין גם טעם להתנשא על הצפון - גם בתל אביב כלבים לא נכנסים לרוב המסעדות, אבל זו שאלה של היצע. במרכז ובערים מרכזיות בשפלה ובדרום יש מסעדות ובתי קפה שמארחים בחוץ, כך שהפשרה לא נוראית. בצפון, האפשרות היחידה לבוא עם הכלב היא לתת לו להשקיף עליך מהמרפסת הקרה מבעד לחלון. עקרונית זה לגיטימי, אבל לא הסתדרנו עם האופציה הזאת, במיוחד כשכל כך קר בחוץ. אולי זה באמת בסדר ואנחנו אלה שלא מבינים את הרעיון, אבל בסופו של דבר באנו על שכר החיפוש שלנו. כשהתקשרנו ל"קדירת המכשפה והחלבן" בנמרוד, נאמר לנו: "בוודאי שאפשר להגיע, אנחנו אוהבים כלבים". הגענו, נהנינו מאוכל מעולה והשקפנו על הנוף של ברכת רם, וכל זאת כשפנוויי לצדנו בלי משוא פנים ובלי קשירות בחוץ. אז "קדירת המכשפה והחלבן" הרוויחה המלצה יפה, בלי קשר לשם המגניב שלה.

היום השני, יום שישי, היה קל ומוצלח יותר. לאחר שנת לילה מצוינת וצליחת שלב ההסתגלות (מזל שלקחנו לילה נוסף, אחרת החוויה הייתה רעה במיוחד) יצאנו למסע. האפשרויות, כאמור, לא היו רבות. באתר "ארצה", מדריך יעיל לבילויים עם כלבים ברחבי הארץ, פורסם כי רק מסלול אחד בגולן אפשרי עם הולך על ארבע - המסלול למפל הלבן בנחל אל על, ליד אלי-עד, למרות שמרשות הטבע והגנים נמסר לנו שהמסלול לא אפשרי לכלבים ואסור בכניסתם עקב סיבות אקולוגיות בטיחותיות של המטיילים והכלבים עצמם שעלולים לא לעמוד במסע.

הזמן עבר לו, השעה הייתה ארבע אחר הצהריים והחשכה עמדה להכות. בשלב זה נזכרנו באופציה שביטלנו בהתחלה: שימוש בעמדת המנגל שבחוץ. מה שנראה כאמצעי מיותר הפך להכרח. קנינו בשר באחת הקצביות המובחרות למרגלות הכנרת וחזרנו לקיבוץ. התחייבנו לא להתחזר, רק קילו לשנינו יחד. בסוף קנינו מנה כפולה וכמובן שסיימנו אותה. כן, כמעט קילו לכל אחד בניכוי מס שקיבלה פנוויי בדמות סטייק פרגית וחתיכות קבב והמבורגר.

היום האחרון הגיע. שבת בבוקר, זמן לארוז. הכלבה רואה מזוודות וכולה שמחה. למרות ההתרגשות, הסיפור הזה לא היה קל עבורה, אם כי מתגמל. עם ההנעה של הרכב שמענו "בום", וזמן קצר לאחר מכן הודיעו בחדשות שצה"ל יירט מל"ט בגבול. בכלל, עבור מי שלא נחשף לרעשים כאלה מאז "צוק איתן", מטחי היריות הליליים מהצד הסורי היו סוג של חוויה מרגשת, אבל גם מהם הגיעה העת להיפרד.

יצאנו לדרך ועצרנו בראש פינה, שם ניחתה עלינו הכאפה הסופית. באחד מבתי הקפה המפורסמים יותר של המושבה יש מקום בחוץ. סופסוף נוכל לשבת עם הכלבה כמו שצריך, חשבנו, אבל גם שם הובהר לנו שאי אפשר לשבת עם כלבים כי "זה החוק". באמת? אי אפשר לשבת עם כלבה תחת כיפת השמיים כי "זה החוק"? כמו בגולן, הציעו לנו לקשור אותה מחוץ לבית הקפה ושלפו מבט תמה כשהבענו התנגדות. אז הכתה בנו סופית התובנה: הגולן והגליל העליון תקועים הרחק מאחור בכל הקשור לבעלי חיים. תקראו לזה התנשאות של עירוניים, פשוט לא הרגשנו רצויים ברוב הטיול. במערב אירופה ובצפון אמריקה אפשר לעשות ולראות המון עם כלבים. מצד שני, ביוון, בטורקיה ובמזרח אירופה עדיין תקועים באייטיז בכל הקשור ליחס לחיות. אנחנו נמצאים אי שם באמצע וכנראה שצריך להשלים עם זה.

אם אתם בוחרים לנסוע לצפון עם הכלב, קחו בחשבון שצפויה לכם חוויה מאוד חד ממדית ושטוחה. מספר המקומות שבהם תוכלו לבקר מוגבל, הכלבים המקומיים לא בהכרח מרוסנים, למסלולים מעטים בלבד תוכלו להגיע וברוב מקומות האירוח תיתקלו בדלתיים סגורות.

• הכותב היה אורח הקיבוץ עין זיוון