טוב, אז רשמית אחרי קיץ כל כך ארוך, אפשר לומר שעם כניסת נובמבר השנה, הסתיימה העונה החמה. נכון, עדיין חם במשך היום ורובנו עם חולצות קצרות, אבל מי שטייל בגליל בימים האחרונים כבר קיבל כמה טיפות של גשם, הביט לשמיים וראה עננים אפורים ואפילו קצת בוץ נדבק בנעליו.
נובמבר הוא גם עיצומו של עונת מסיק הזיתים בגליל, כשלא מעט משפחות ערביות סובבות סביב כרמי הזיתים ופורסות יריעות כחולות ואחרות למרגלות ענפי העצים החשובים האלה. כן, ימי המסיק שוב הגיעו, ופעולת "קטיף" הזיתים שוב מעבירה עמה את הערכים המשפחה מדור לדור, אלו שקשורים לאהבת הקרקע, יצירת שמן הזית והזיתים, הסבונים ובעיקר הערך החשוב מכל - להיות ביחד.
על מנת שהזיתים יפיקו כמות רבה יותר של שמן, הם צריכים מנת גשם הגונה ממש לפני המסיק. ואכן, הגשמים המעטים של השבועיים האחרונים בהחלט העלו חיוכים על שפתותיהם של כמה מחקלאי הגליל. "הגשם עוזר לגרעין של הזית להיפרד מהקליפה ולכן קל יותר לבית הבד להפיק יותר שמן", אומר בועז אנגל, מי שאחראי על נושא הזיתים וגידולם בישוב הקהילתי יודפת שבגוש שגב.
אז בענף הזית חוגגים גם השנה, כמו בכל שנה, את ימי מסיק הזיתים בפסטיבל שכל כולו עוסק בזית ומוצריו (19-2 בנובמבר), אבל על הדרך גם מספק הצצה לאנשים ומקומות מיוחדים שעמלים כדי שיהיה לנו שמן זית ישראלי אמיתי ואיכותי. אז הנה הצעה לסיור במקומות פחות מוכרים וחדשים בגליל העליון, והפעם בכפר הדרוזי חורפיש וגם קפיצה קטנה לג'וליס. הזיתים הם רק תירוץ.
"הוויאגרה של הטבע"
יוסף גדבאן המנוח מהכפר הדרוזי חורפיש, עסק כל חייו בזיתים. ב-1952 הקים בית בד בשם "באבור", שכלל את אבני ה"ים" וה"ממל" שטחנו טוב-טוב את הזיתים שהובאו על ידי החקלאים. "לימים, הוכנסו מכונות ליצירת השמן ורעש כתישת הזיתים היה נשמע כמו 'בו בו' עקב השסתומים של המכונות ומכאן השם באבור", מספר בנו של יוסף, לוטפי.
בשבועות האחרונים מעיד לוטפי שהמשפחה והעובדים בבית הבד לא נחים כמעט, והם עמלים על ייצור השמן כ-20 שעות ביום. לפני שלושה חודשים פתחו את מרכז מבקרים, שבו גם מוכרים את השמן הטוב שלהם, וגם מציעים ארוחה קלילה, קפה ובעתיד גם סיור בין הזיתים שיכלול את סיפור המסיק וביקור בכרמים הסמוכים לבית הבד.
בנוסף, הם מפיקים שמן גם מגידולים שונים, כמו זרעים, שומשום, בוטנים וקצח, שיש הטוענים שהוא "הוויאגרה של הטבע".
אבו עפיף, חורפיש. טל' 050-6547638.
המטרה: לחזור בזמן
מרחק נסיעה קצר, עדיין בחורפיש, נמצא "בית סבא". הסבא הוא סבו של עאהד עמר, שמת לפני 13 שנה. עאהד, חובב נוסטלגיה שלו מספר עיסוקים נוספים, החליט לשפץ את הבית שנזנח עם השנים ושחזר וחשף את הקירות המתפוררים של הדיוואן (הסלון), הבנויים בנייה עו'תמנית עתיקה. "המטרה היתה לחזור בזמן", הוא אומר כשאנו יושבים בבית הקטן, שפריטים רבים ומעניינים מעטרים אותו ואת הקשתות שנבנו כחלק מקירותיו.
כך, למשל, תמצאו בבית ציוד חקלאי של פעם, אם זה מגל חלוד וישן או כלים לאיסוף תבואה, רדיו עץ עתיק וצילומים בשחור-לבן של ראשי העדה המיתולוגיים - סולטאן אל-אטרש, כמאל ג'ונבלאט ואחרים. אבל אחד הפרטים המעניינים הוא ארון כלי מטבח מעץ, שחזיתו מכוסה במעין כילה למניעת כניסת חרקים, שעאהד שחזר ומכנה "נמליה" (למניעת כניסת נמלים כנראה). כדי לפקוד הבית ואפשר גם לארח בו קבוצות לארוחה או מפגש כזה או אחר.
בית סבא, חורפיש. טל' 053-7539298.
ממש מעבר לפינה של הבית, נמצא ביתן של רוקמות התחרה - מיזם תיירותי-חברתי - שהוקם על ידי נשים שמתנדבות למען נשים, לטובת קידום מעמד האשה הדרוזית ושילובה בשוק העבודה תוך כדי שימור המלאכות המסורתיות. המטרה היתה למצוא תעסוקה לנשים מובטלות מהמגזר, שנמצאות בספרה הביתית והן דתיות בהשקפתן . הן התחילו ב-2009 עם חמש נשים, וכיום שותפות במיזם כ-70 נשים בגילים שונים.
הן נפגשות אחת לשבוע למשך שעתיים בימי שני, וכל אחת מביאה עמה את הידע שלה, אם זה בתפירה, קליעה ושאר מלאכות, ומעבירה לאחרות. הן ישמחו לקבל אורחים (בתאום) למפגש, שבו גם יספרו על החיים בכפר וההתמודדויות השונות בחייהן.
רוקמות התחרה, חורפיש. טל' 050-6869439.
הראשונה בבישול
ואם בנשים עסקינן, אבתסאם פארס מהכפר היא האשה הראשונה בחורפיש שמבשלת בביתה ופתחה אותו לאורחים, ובעקבותיה עשו זאת נשים נוספות.
בביתה היפה של הבשלנית הנהדרת הזו, תוכלו גם לערוך סדנאות אוכל, לאכול ולקחת הביתה את מה שתכינו (ותכינו לא מעט דברים), אבל גם תוכלו לבוא לארוחה מלאכים שתכלול מנסף, כמובן, ממולאים של עלי גפן שאותם שומרת אבתסאם בבקבוק ריק ולכן הם מקבלים טעם חמצמץ מיוחד, או לטעום את השולבתה - תבשיל של בורגול, בצל, רסק עגבניות וחומוס. ארוחה תעלה בין 70 ל-100 שקלים, תלוי אם היא צמחונית או לא, כולל קפה, תה ולימונדה ובעיקר כולל הקינוח הנהדר שנקרא "לילות ביירות" (ליאלי ביירות) - קינוח לבנוני המבוסס על פודינג וסולת - מלבי עם טוויסט.
אבתסאם פארס, חורפיש. טל' 050-6917337.
אבא, אמא והכבוד
שמחים ושבעים, אבל עדיין באווירה הדרוזית מכניסת האורחים, כדאי לנסוע כחצי שעה ל"ותיקן של הדרוזים", או בירת העדה - ג'וליס. הכפר הוותיק, ששמו קשור לפי אחת הסברות לשיבוש שמו של יוליוס קיסר, הוא גם המקום שבו גר מנהיג העדה, מוואפק טריף, נכדו של שייח' אמין טריף שהיה מנהיג העדה יותר מ-60 שנה וגם קבור ליד ביתו.
הקבר, עצמו, ראוי מאוד לביקור וכדאי לפקוד את החדר הגדול שבו מאות פרטי זכרון וצילומים של השייח' עם מנהיגי ישראל לדורותיהם, תעודות הוקרה שלהן זכה ואפילו פרס ישראל.
אבל מעבר לקבר השייח', אחד המקומות הכי מיוחדים בג'וליס, ולא אגזים כשאכתוב גם בצפון, הם גני אלמונה (תקווה בערבית). נאג'י עבאס הקים לפני כ-40 שנים את הגנים המרהיבים שבחצר ביתו לזכר אמו ואביו, עוד בחייהם, כי "אין דבר חשוב מאבא ואמא והכבוד שלהם", הוא מספר כשאנו פוסעים בין גשרים, מפלים ושכיות חמדה קטנות שהוא עדיין ממשיך לפתח ולטפח. מעבר לכך, יש לגנים גם היבט היסטורי, היות ולפני הקמתם, ב-1956, נערך במקום מפגש בין נציגי העדה הדרוזית לבין בן גוריון.
הגנים, שמסתתרים מאחורי בית מידות מפואר שבהם נאג'י משכן את ילדיו שנישאו לא מכבר, מכילים מגוון עצים מהעולם, ולכל אלמנט יש כוונה או סיבה. למשל, המראות שפזורות ברחבי הגן תכליתן לשקף למסתכלים את עצמם והפנימיות שלהם, והמפלים השוצפים הם חלק ממעגל החיים.
גני אלמונה, ג'וליס. בתשלום של 15 שקלים. טל' 052-4318414.
פסטיבל ענף הזית יתקיים השנה עד ל-19 בנובמבר 2017. לפרטים נוספים על המקומות והאטרקציות, היכנסו לאתר הפסטיבל