פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חוצפה נפלאה: התייר שמוקסם מהשילוב בין הבלגן ליופי הישראלי

      כאשר היה בן 11, הוא קיבל מאביו מתנה מיוחדת במינה שגרמה לו להתאהב בישראל. האמן הצרפתי אריק דפור מספר מדוע הוא חושב שהשפה העברית היא הפואטית ביותר, מצטט את לאה גולדברג ולא חושב שהחוצפה הישראלית היא באמת חוצפה. והוא אפילו לא יהודי

      אריק דפור (Eric Defoer), אמן מפריז, צרפת.

      אריק דפור תייר מצרפת (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
      2 ספרים שקיבל מאביו היוו את הבסיס לאהבה לישראל. אריק דפור בת"א (צילום: איל שפירא)

      היי לך. הציור שאתה מצייר נפלא. זה הים של תל אביב?
      "כן. זה החוף ושוברי הגלים של תל אביב. העיר הזאת מעוררת בי השראה. בכל שנה אני מגיע לכאן מפריז, ונשאר פה למשך מספר שבועות".

      אה, יהודי-צרפתי. יפה לך.
      "לא, ממש לא יהודי. אני נוצרי, ובצעירותי הייתי אפילו קתולי דתי מאוד, אבל אני מאוד אוהב את העם היהודי, וגם את ישראל. לכן אני חוזר לכאן שנה אחרי שנה, כבר כמעט 20 שנים. למעשה, כבר מאז שהייתי ילד קטן, נמשכתי לישראל".

      שמע, זה מתחיל להיות מעניין. תסביר?
      "טוב, אספר בקצרה, כי זה סיפור ארוך. כשהייתי בן 11, אבא שלי קנה לי שני ספרי קומיקס על ישראל. פתחתי את הספרים, שתיארו את ירושלים ואת תל אביב - והבנתי שאני חייב לבקר במקומות האלו. שנה מאוחר יותר, נחשפתי בבית הספר לשואה - וזה ממש טלטל אותי. תחשוב, ילד בן 12 שרואה תצלומים של מחנות השמדה. דיברתי על זה עם הוריי, ואז גם גיליתי שכאשר נולדתי, אמי רצתה לקרוא לי 'אלי', על שם חבר ילדות יהודי שלה, שנספה בשואה. אבל אבי העדיף את השם 'אריק', וכך היה. בכל מקרה, זה היה הבסיס להתעניינות בהיסטוריה היהודית והישראלית".

      אריק דפור תייר מצרפת (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
      מצייר עם צבעים של ילדים. אריק ואחת מעבודותיו בת"א (צילום: איל שפירא)
      אריק דפור תייר מצרפת (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
      "כאן יש גוונים רבים ועמוקים יותר לשמים, לים" (צילום: איל שפירא)

      הסיפור שלך מופלא. אז מתי הגעת לישראל בפעם הראשונה?
      "זה היה רק לקראת גיל 40. כיום אני בן 58. באותם ימים עבדתי במשרד הפנים הצרפתי, ונקרתה בדרכי הזדמנות לנסיעת עבודה לישראל. התגוררתי בביתם של שני צרפתים בעין כרם. אהבתי כל רגע, וזמן קצר לאחר מכן החלטתי לקחת שנת שבתון ולשהות בישראל כמתנדב. במשך שנה שלמה, עבדתי עם ילדים שסובלים מפיגור. באותו זמן, גם הייתי קתולי אדוק. היום אני חילוני".

      היה משהו מאותם ימים שזכור לך במיוחד?
      "המפגש שלי עם השפה העברית. בעיניי, זו השפה הכי פואטית שאני מכיר. אני יודע צרפתית, אנגלית, ספרדית וגרמנית, אבל העברית עשירה ומיוחדת יותר מכולן. קח למשל את הנושא של פעלים ושורשים, או אפילו מילים שנראות רגילות, אבל הן מיוחדות מאוד".

      מה למשל?
      "המילה 'פנים'. בכל שפה אחרת, המילה הזו מופיעה ביחיד, ובעברית היא בצורת רבים. אולי זה מעיד על העובדה שהפנים משתנות כל הזמן ואינן קבועות. וזה גם קשור לפ??נ?ים, למהות הפנימית של האדם".

      זו מחשבה מורכבת.
      "ואני דווקא חסיד של הפשטות. את הציורים שלי אני מצייר בעט רגיל ובצבעים הכי זולים, שמיועדים לילדים, שאני קונה בחנות כלי כתיבה. אפילו הנייר הוא ממוחזר, או קרטונים משומשים".

      הציורים שאתה מצייר בישראל שונים בסגנונם מאלו שאתה מצייר בצרפת?
      "כאן יש גוונים רבים ועמוקים יותר לשמים, לים. אתה יכול לראות את זה בציורים. אגב, אספר לך משהו יפה על ההבדל בין התרבויות. לפני כמה ימים ניגשתי עם העבודות שלי לגלריה נחשבת בתל אביב. פניתי לבעל הגלריה ושאלתי האם אפשר להראות לו את העבודות שלי. הוא השיב בחיוך ובלבביות. בפריז, מי יקבל אותך לפגישה ספונטנית כזו בגלריה? לא יבינו מהיכן נפלת עליהם".

      אז התרבות הישראלית, היא זו שמביאה אותך לכאן שנה אחר שנה?
      "כן. פה אני חש בבית. אני מוקסם מהשילוב בין בלגן לבין יופי, וגם מצבעי השמים, ממזג האוויר. לפני כמה שנים הכירו לי את השירים של אריק איינשטיין ויוסי בנאי. גיליתי גם את לאה גולדברג - היא נפלאה בעיניי. היא מתארת חיים של פשטות".

      התרבות הישראלית היא גם לאה גולדברג, אבל היא גם חוצפה ישראלית, לא?
      "אני אוהב את החוצפה הישראלית. אתה יודע מה - בעיניי היא בכלל לא חוצפה - היא ישירות כנה. כאן, ברגע שמחבבים אותך, אתה מיד יודע את זה. ולהיפך. אין משחקים. וכאשר אוהבים אותך, יעשו עבורך דברים. לא מזמן, חברה ישראלית קנתה לה ולי כרטיסים לפסטיבל 'אינדי נגב'. בלי יותר מדי עניינים. ופשוט נסענו".

      אריק דפור תייר מצרפת (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
      "מאוד מסובך לגור בישראל למי שאינו יהודי" (צילום: איל שפירא)
      אריק דפור תייר מצרפת (מערכת וואלה! NEWS , איל שפירא)
      "תל אביב חיה וחוגגת מצד אחד, אבל גם שקטה כשצריך" (צילום: איל שפירא)

      כמי שמגיע כל שנה, אתה רואה הבדל בין ישראל של לפני 20 שנים לישראל של היום?
      "הדבר הכי בולט הוא השינוי הכלכלי. היום, ישראל עשירה יותר וגם ענייה יותר באותה מידה. נוצרו פערים בין השכבות. ההבדלים הללו בולטים. אתמול בערב חזרתי מחברים בדרום תל אביב, דרך רחוב אלנבי. במשך ההליכה הזו, ביקשו ממנו לא פחות מ-3 פעמים נדבה. זה לא קרה לי בעבר הרחוק. גם מחיר האוכל עלה בישראל. אני כאן תמיד מבשל לעצמי וקונה מצרכים, ולכן אני שם לב ליוקר המחייה".

      אז איך נראה יומך בעיר?
      "אני נפגש הרבה עם חברים, רבים מהם אמנים. אני מצייר המון, יושב על הסלעים מול הים ביפו ומצייר. אני מטייל הרבה בשוק הפשפשים ומחפש מציאות, בעיקר עבודות קרמיקה ישראליות. ואני לפעמים מטייל, נוסע לירושלים ולחיפה, שאותה אני מאוד אוהב. זו עיר שקטה - אבל חיה".

      כן, צריך לפעמים לצאת מתל אביב הרועשת.
      "אל תצחק עלי, אבל אני חושב שתל אביב, למרות שהיא תוססת ושוקקת, בסופו של דבר היא עיר שקטה מאוד ברובה. בעיקר בשעות הלילה. בפריז אני מתגורר בשכונה של בליינים, ברובע לה-אל. אין שם רגע שקט, גם לא בשתיים בלילה. תל אביב חיה וחוגגת מצד אחד, אבל גם שקטה כשצריך. ואני מאוד אוהב לשבת כאן בבתי קפה. שעות ארוכות".

      גם בפריז אתה יושב בבתי קפה ומצייר?
      "מה פתאום! בפריז אין סיכוי שתמצא אותי בבית קפה! אין עם מי לדבר, ואם אתה לא מזמין משהו זמן מסוים, יעירו לך. כאן הכל באיזי. אנשים מדברים אחד עם השני, באים, הולכים, צוחקים. זו אנרגיה שונה לחלוטין.

      ואיך אתה מתנייד בעיר?
      "בכל פעם שאני מגיע לישראל, אני קונה אופניים משומשים, ובסוף הביקור אני מוכר אותם בחצי מחיר".

      אתה כבר חצי ישראלי, אה?
      "אתה יודע מה, אם הייתי יכול, הייתי עובר לגור בישראל. לפחות לשנה-שנתיים. אבל זה מאוד מסובך למי שאינו יהודי".

      תגיד, וחסרונות אתה לא מוצא אצלנו? הכל אופטימי? יש פוליטיקה, יש שחיתות...
      "בטח שיש חסרונות בישראל, אבל זה כמו בזוגיות: אתה מודע לחסרונות של הצד השני, אבל אם יש אהבה - לא מפרקים את הקשר, נכון?"