לאחרונה שבתי מסיור תיור וצילום ביפן המרתקת, סיור לא שגרתי, בעיקר בשל התקופה שנכנה אותה "בין הזמנים". על מה ולמה "בין הזמנים"? זאת כי מרבית התיירות ביפן, ובעקבותיה הצילומים, מתנקזים לשתי עונות מדהימות ביופיין ובעיקר צבעוניות למכביר - האביב שבו פריחת הדובדבן בשיאה - והסתיו - שבו השלכת רוקמת שלל צבעים מופלא.
והנה, למרות האמור מעלה, ביפן, "ארץ השמש העולה" (השם ניתן ליפן על ידי הסינים מפני שהיא נמצאת במזרח ומשם זורחת השמש), זכיתי לחוויה יוצאת דופן כצלם וכטייל. ראשית, קיבלתי "יפן נטו", ללא העטיפות הצבעוניות, ארץ שבה משולבת האסתטיקה, הניקיון ואופן התנהגות האנשים בדרך כל כך שונה מזו שאנו מורגלים אליה.
סיירתי ביפן, הצבועה בעיקר ירוק בכ-75 אחוזים משטחה, שהרי זו ארץ ההררית ומיוערת שאינה ראויה לחקלאות, תעשייה ומגורים. גם בתוך הערים, בגנים היפניים המסוגננים והמקיפים את המקדשים, הכל פורח בירוק.
יפן היא ארץ הבנויה על ארכיפלג עצום ובו למעלה מ-6,800 איים שרובם אינם מיושבים כלל. ארץ אשר עיקר תושביה מתנקזים ל-8 איים ובשל אורכה העצום מצפון לדרום, יש בה אזורי אקלים רבים - מהצפון הקר לדרום הסאבטרופי.
"שמורות אורבניות מתורבתות"
זו ארץ שבה כמעט 130 מיליון בני אדם עם תוחלת החיים הגבוהה בעולם. מעצמה כלכלית וטכנולוגית אדירה בעלת תרבות מרתקת, ייחודית ומיוחדת למבקר ההדיוט המערבי. זו ארץ זרועת "שמורות אורבניות מתורבתות", שבה הינך "חוטף" מכת אורבניקה לנוכח מטרופולין מפלצתי כמו טוקיו, עם למעלה מ-30 מיליון תושבים, שבה נראה כי הכל מתנהל במדויק, בשקט ובסדר מופתי, ללא לכלוך וזוהמת רחוב. הכל כאילו הוכן לביקור אישיות רמת דרג, אך לא, זו התרבות המיוחדת ואפילו מרגשת, ואלה הם האנשים הכל כך מיוחדים, האדיבים והחייכנים.
ולא רק טוקיו. בכל הערים שבהן ביקרתי, המראה דומה - בנייה מודרנית של מגדלי ענק ואדריכלות מהמובילות בעולם, מאות ואלפי גשרים בכל המידות והקומות, לצד גנים יפניים מסורתיים, מוריקים העוטפים בדרך כלל קומפלקס של מקדשים, שווקים הומי אדם מסודרים להפליא. באוסקה, למשל, סללו כביש חדש בתוך בניין, כי זה האחרון "הפריע" למעבר הכביש.
מילת המפתח ביפן - כבוד
החברה היפנית מאוד הומוגנית מבחינה אתנית ולשונית, אחוז הפשיעה בה מהנמוכים בעולם. בכל רחוב נראים שוטרים "טובים" אדיבים ומחייכים, שכל תפקידם לשרת ולעזור לציבור. מילת המפתח ביפן - כבוד. כבוד לכל דבר ולכל נושא. קיים מיעוט זרים יחסי ו-99 אחוזים מאוכלוסיית המדינה דוברי יפנית כשפה ראשונה. זוהי חברה חילונית בעיקר ומכילה לתוכה בהרמוניה את דת השיוטו והבודהיזם.
הארץ מרובת גנים ומקדשים משלל סוגים וגוונים, מעוטרים ביופי אצילי שקט ומהודר. ארץ שבה שתיים מעריה, הירושימה ונגסאקי, הושמדו באוגוסט 1945 הנורא בידי פצצות אטום אכזריות אמריקניות, ושתי הערים הללו לקחו את השבר הגדול למקום של שלום ואחווה, חסר האשמות ולמקום של תקווה במוזיאוני שלום מדהימים ועצובים כאחד.
הנה כמה מהמראות הנהדרים שחוויתי במהלך הסיור שלי בכמה מן הערים והמקומות המפורסמים ביפן. מטוקיו, דרך קיוטו ואוסקה, ועד הירושימה.