וילה בג'ונגל: החיים באוגנדה, או כך היתה יכולה להיראות ישראל

קשה שלא לקנא באוגנדים שזכו ב"ישראל" המשודרגת, שגדולה פי 8 מהמדינה הקטנה שלנו, כמו גם בחוויית "מלך האריות" המושלמת שהיא מציעה. אבל לצד זאת, קיימת גם מיזוגניות, שנאת גייז וכמיליון פליטים אפריקניים. אז לקנא? ממש לא בטוח

ליטל גנה
מקומי נושא תרנגול הודו באוגנדה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, כרמל תיירות)
אנטילופה בשדות (צילום: מערכת וואלה! NEWS, כרמל תיירות)

"ההבדל בין תייר לגזען באפריקה הוא יומיים", אמר לנו במין חצי וידוי-חצי נבואה שחורה המדריך הישראלי לטיול עם נחיתתנו בנמל התעופה באנטבה. אחרי שישה ימים באוגנדה, באדיבות "כרמל תיירות", חווינו את הגזענות "על בשרנו בעל כורחנו", אבל מצדה השני. שני בני המקום, עירומים למחצה, חסונים ושריריים, השיטו אותנו בחירוף נפש בקאנו דרך סבך ביצות. אנחנו ישבנו יבשים, מתמרמרים על השמש הקופחת ותוהים מתי יהיה לגיטימי להדליק סיגריה (עובדה מעניינת: באוגנדה שיעור המעשנים עומד על כ-8%. לשם השוואה, בישראל, הוא עומד על כ-20%) כל זה רק כדי שהתיירים שהגיעו מישראל יוכלו לחזות בציפור שוביז "מקור הנעל".

קשה שלא לקנא באוגנדים שזכו ב"ישראל" המשודרגת, שגדולה פי שמונה יותר מהמדינה הקטנה שקיבלנו במזרח התיכון. "הלכת להקים מדינה", "נסעת להגשים את חזון הרצל" - הצחיקו הבדיחות המקוריות בתגובות לפוסטים שפרסמנו בפייסבוק לרגל הנסיעה. אך מסתבר כי השטח שבכלל הוצע לחוזה המדינה היה קטן, צחיח ומדברי ששוכן בצפון-מזרח המדינה ועונה לשם קרמוג'ה. כך שלמעשה, אם היינו מבקשים להתיישב באוגנדה, היינו מתיישבים בנגב של מזרח אפריקה.

טוב לדעת (מקודם)

אל תתפשרו על חיי מין לא מספקים: כך תשפרו את הביצועים

לכתבה המלאה
מוכר דגים באוגנדה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, כרמל תיירות)
אם היינו מבקשים להתיישב באוגנדה, זה היה בנגב של מזרח אפריקה. פרות באוגנדה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, ליטל גאנה)

אלנבי זה כאן

אחרי קונקשן בנמל התעופה של אדיס אבבה שבאתיופיה, שבו התוודענו למתחם האוכל המגוון - חמש מסעדות בטור אחד שנראות בדיוק אותו הדבר - נחתנו באנטבה. בנמל התעופה חיכה לנו המדריך הישראלי (שביקש להישאר אנונימי). אחרי כמה שאלות-ספק-התבדחויות לגבי מעורבותו במכירת נשק ישראלי לאוגנדים, שנענו בשלילה, יצאנו לדרך לכיוון קמפלה הבירה. ואיזו דרך. הכביש הפך לדרך עפר עקלקלה, שרובה לא סלולה, אבל איך אומרים, בסוף הכול חוויה.

הגענו ללודג' "קסיה" (160 דולרים ללילה בחדר זוגי). אחרי התרעננות קלה, ולמידת סיסמת ה-WIFI אכלנו ארוחת ערב. בתפריט - סטייק ברוטב שמנת, צ'יפס וסלטים עם אבוקדו למכביר. בקושי רב אך עם רצון גדול הרמנו את עצמנו מהמרפסת, נטשנו את נקודת המבט המרהיבה על נוף חצי-עירוני הנושק לאגם ויקטוריה, ויצאנו לקרוע את העיר. נסיעה קצרה מהלודג' התחלנו לשמוע מוזיקה חיה בוקעת מבר קטן. על הבמה מופיעה להקה קונגלוזית (עובדה מעניינת: באוגנדה חיה אחת מאוכלוסיית הפליטים הגדולה בעולם - מיליון בני אדם, 65% מגיעים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, השכנה ממערב).

בקבוק בירה "נייל" (הנילוס) אחד (6,000 שילינג, שווה ערך לשישה שקלים), והאווירה החלה להתחמם. לא בקרבנו, אלא בבמה. חברי הלהקה פתחו בשירי פופ-אפריקני וריקודים המזכירים יותר את "אלנבי 40". המומים, אך עדיין מתעדים במצלמות, המשכנו לבירה נוספת, ובחזרה ללודג' - לא לפני שהגברברים בחוץ הציעו לקחת אישה אחת מהחבורה במילים אלה ממש: We want one girl. אלנבי זה כאן.

בבוקר למחרת יצאנו לכבישים הסואנים של קמפלה בדרך אל שמורת הקרנפים זיווה (Ziwa, מחיר לסיור הקרנפים 45 דולרים לתייר). אגב, לפי היררכיית הנסיעה בכביש אוגנדה, משאיות נמצאות בראש, אחריהן המכוניות הפרטיות, אופנועי הבודה-בודה (שיבוש מילים נחמד מ-border to border, גבול אל גבול, שני דולרים לנסיעה) ולבסוף הולכי הרגל. היררכיה לא כתובה זו קובעת שאמצעי התחבורה העליון לעולם יזכה לזכות קדימה מזה שמתחתיו בפירמידה.

שמורת הקרנפים, כמו יתר השמורות באוגנדה, נועדה בעיקרה לחינוך - בעיקר לבני המקום - לשמירה על בעלי החיים ונגד ציד. בשל עובדה זו מחירי הכניסה לתיירים גבוהים יותר מהמחירים לאזרחי המדינה ומאזרחי מזרח אפריקה. לפני הכניסה לאתר רביצת הקרנפים הלבנים (עובדה מעניינת: הקרנפים נקראים לבנים, אך הם אינם לבנים כלל, מדובר בשיבוש מילה נוסף. באנגלית הם נקראים wide rhino, קרנף רחב, בשל הלסת הרחבה שלהם. עם השנים, wide הפך ל-white, כלומר לבן) התבקשנו לשמור על שקט, להיצמד למדריך ולקחת בחשבון שייתכן שלא נראה קרנפים רבים בדרך. אך באופן מפתיע (וייתכן שבוים מראש) ראינו כעשרה פרטים רובצים תחת עצים רעננים ומצלים.

להקה בהמתנה למעבורת (צילום: מערכת וואלה! NEWS, ליטל גאנה)
מוכר הדגים (צילום: מערכת וואלה! NEWS, כרמל תיירות)

משמעות "מעגל החיים"

ארוחה קלה וצנועה שכללה צ'יפס בננות קשות (מתוקא), חתיכות בשר ברוטב ומעט עגבניות ומלפפונים - והצפנו לשמורת מפלי מורצ'יסון. עם הכניסה לשמורה התחלף הנוף ליערות ירוקים ועם הנסיעה בג'יפ התיירים עם הגג המתרומם, נשמנו קצת אוויר טיולי. על הכביש מתרוצצים להם בבונים והנהג צ'רלס, גם הוא מדריך טיולים, מסביר שהסיבה לכך היא שחם יותר על הדרך מאשר בסבך הצמחים. הדרך בשמורה מסתיימת בנהר הנילוס - שלוחתו הוויקטוריאנית. אחרי בקשיש לנהג המעבורת, הג'יפ עולה ואנחנו שטים לעברו השני של הנהר, שם נמצא הלודג' שלנו להלילה - פרעה (Paraa -360 דולרים ללילה בחדר זוגי). הלודג' הזה לא סתם יקר, הוא אירח בשנות החמישים את המלכה האם, אמה של מלכת בריטניה אליזבת השנייה.

רוחות הקולוניאליזם הבריטי מורגשים היטב בארוחות בעלות הניחוח האנגלי - עם נקניקיות, בייקון אבל גם פירות טריים למכביר שרק מדינה עשירה בגידולים כמו אוגנדה יכולה להציע. הלודג' כולל כמובן גם בריכה מפנקת, חנות מזכרות ובר משקאות, שמסייעים להשקיט את הפחדים מהעובדה שאנחנו נמצאים באמצע ג'ונגל (למרות שקולות הקרנפים העולים מהמים עדיין נשמעים בבירור בחצרות הלודג').

היום השלישי לטיול הסיור ליד אגם אלברט כבר סיפק את חוויית "מלך האריות" המושלמת. לא הספקנו לומר "אה ציבניה" וכבר ראינו לביאה שמנסה לעקוב אחר הטרף שלה מבלי לתת לתיירים בג'יפים להפריע לה, ג'ירפות במרחקים, נשרים, תאו, אנטילופה וקופים. בדרך חזרה ללודג' חזינו גם במשמעות "מעגל החיים" - שרידי אנטילופה שנטרפה ככל הנראה על ידי הלביאה הרעבה, ומעלינו חופה של עורבים.

בלודג' השלמנו בעצמנו את חוויית הציד ואכלנו ארוחת צוהריים דשנה, שלאחריה יצאנו בספינה קטנה לעבר מרגלות מפלי מורצ'יסון. במהלך השיט התגלו לנו חיות נוספות - פילים שהגיעו ללגום מהנהר, היפופוטמים, עופות ותנינים. השיט הסתיים במורדות הר, שעליו מטפסים כדי לראות מהיכן מגיעים המים למפלים. הטיפוס לא מפרך במיוחד, אבל במקרה שלנו הוא לווה בחשש מינורי מהאש המכלה את הצמחים במעלה ההר. אחרי תצפית על המפלים האדירים (עובדה מעניינת: הסופר האמריקני ארנסט המינגוויי התרסק באזור עם לא פחות משני מטוסים, האחד מטוס סיור והאחר מטוס החילוץ), שבנו עם זיכרון טלפון מלא בתמונות ללודג'.

היום הרביעי עבר ברובו בנסיעה דרומה אל העיר פורט פורטל ויער צ'יבלה. שתי מילים כיכבו בנסיעה הארוכה - סוסו (פיפי) ועצור (לצילומים כמובן). הדרך הייתה מרהיבה, מהג'ונגל במורצ'ינסון, עברנו במטעי התה והווניל והצצנו על מאות אגמי הלוע. את ארוחת הצוהריים אכלנו במסעדה מקומית שיש שיאמרו שמעט התקשתה בהכנת שש מנות לשישה אנשים, שחלקם צמחונים (אבל הי, העסקית עלתה דולר אחד בלבד). אבל הכול נשכח כשהגענו ללודג' "קרייטר ספארי" (212 דולרים ללילה בחדר זוגי). אגם ניינבוליטוואה נשקף מולנו בשעות בין ערביים, וכל אחד גילה שהוא מקבל למעשה צימר שלם עם נוף אליו. מלבד כפכפים משומשים שהונחו ליד המקלחת, אי אפשר היה לבקש סיום מוצלח ורגוע יותר לטיול.

מאות כאלו קיימים בה. אגם לוע באוגנדה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, ליטל גאנה)
מאות דולרים ללילה. בריכה בלודג' המפנק (צילום: מערכת וואלה! NEWS, ליטל גאנה)

הארץ המובטחת

שחר ליום החמישי של הטיול, עם בטן עמוסה בפירות מארוחת הבוקר (למה לא לאכול כל היום אננס אם מחירו עומד על שני שקלים בלבד?), יצאנו ליער צ'יבלה לטיול תצפית בשימפנזים. לא נשקר, ראשית הטיול קרטעה. לצד עשרות תיירים חמושים במיטב המצלמות ושקצוות מכנסיהם מוכנסים בתוך הגרביים, ניסינו לאתר את השימפנזים שלא ניאותו לרדת מצמרות העצים. אבל כמה רגעים וצווארים תפוסים לאחר מכן, הם ירדו כולם לקרקע כאילו שמעו את תחינותינו לסלפי עם שימפנזה. עשרות פלאשים אחרי ונשמעה זעקה - זכר האלפא הודיע לכוחותיו לנוע בצווחות אימים שמיד לוו בריצות אמוק בין התיירים, גם אלה מישראל. הפצרות המדריכים שלא לזוז נשמעו הזויות, אבל ככל הנראה הצילו את חיינו מרמיסה.

(עובדה מעניינת: שימפנזים חיים בקבוצות של מאה או מאתיים פרטים. אם שימפנזה זכר חוצה את השורות לקבוצה אחרת, לא רק שחברי הקבוצה החדשה רוצחים אותו - הם כורתים את אשכיו ופותחים לו את הבטן. אם נקבה חוצה והיא מיוחמת, חברי הקבוצה החדשה יפרו אותה ויגדלו את הילד שלה. אבל אם היא תחזור לקבוצה שלה, יהרגו אותה ואת בנה. כששימפנזים צדים קוף, הם מתנפלים עליו וניזונים בעיקר מהמוח שלו. נקבה שמעוניינת מנתח מהציד מסובבת את אחוריה כלפי השימפנזים האחרים כדי לנסות ולפתות את דרכה אל הנתח. לא תמיד זה עובד לה).

בסיום היום רצוף האדרנלין הזה בילינו בלודג' נדאלי לתצפית על האגם מצדו השני עם קפה ועוגה, ומשם בחזרה ללודג' הצימרים, ללינה אחרונה. אחרי שנפרדנו לשלום מהלודג' המרהיב יצאנו לעבר אנטבה. לא לשחרור החטופים (נמל התעופה ההוא הפך לצבאי והכניסה אליו לתיירים בלתי אפשרית, אלא אם כן אתה בנימין נתניהו וכל אפריקה מתרגשת). בדרך הספקנו לעבור בשוק מקומי, ולאכול חגבים (טעם של צ'יפס ספוג שמן) ו"רולקס" (שיבוש מילה למאכל - Rolled Eggs) שזה בעצם חביתה מטוגנת על פלטה חמה עם ירקות. לפני נמל התעופה הספקנו לקבל גם צרבת ולצפות בחיזיון הציפור בביצה מאבאמבה, משם המשכנו למעבורת ולנמל התעופה של אנטבה.

השארנו מאחור את אוגנדה, שמלבד בקמפלה, אין בה כמעט מים זורמים וכל בן ארבע אוחז בידו ג'ריקן וממלא מים מבאר מי תהום. אוגנדה, שבה מזהירים אותך לא להיות בנתיב של היפופוטם היוצא בערב מהמים בחיפוש אחר עשב לאכילה, משום שאם תעמוד בינו לבין המים, חייך נקצבו. אוגנדה שלפי צ'רלס, המדריך המקומי, היא-היא הארץ המובטחת, ושהעניים בה הם האנשים הכי מאושרים, שרק רוצים שלילדיהם יהיו מאושרים ויוכלו לרכוש השכלה. רק שלא יהיו הומואים (עובדה מעניינת: ב-2014 אושר בפרלמנט האוגנדי חוק שכונה "להרוג את ההומואים" שכן בגרסתו הראשונה כלל עונש מוות. החוק נחתם על ידי הנשיא, אך נפסל על ידי בית המשפט העליון בגין הליך חקיקה לא תקין. עם זאת, הומוסקסואליות במדינה אינה חוקית).

הכתבת היתה אורחת של "כרמל תיירות", המציעה טיולים לאוגנדה בתיאום אישי, הכולל טיסות, העברות, כניסות לאתרים, אפשרות למדריכים מקומיים, לפי תקציב מוגדר מראש ובהתאמה אישית. מחיר: החל מ-2,995 דולרים לאדם.

בגדים בשוק בקמפלה, הבירה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, ליטל גאנה)
קופה והגור שלה באוגנדה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, כרמל תיירות)
הם חיים בקבוצות של מאה או מאתיים פרטים. שימפנזה שוכב לו תחת עץ בשמורה (צילום: מערכת וואלה! NEWS, כרמל תיירות)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully