ישראל היא מדינה מיוחדת במינה מבחינת אוצרות הטבע שלה: בגבולות הצרים שלה אפשר למצוא לא רק מגוון עצום של נופים ובעלי חיים, בהם גם המקום הנמוך בעולם, אלא גם את שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם - באילת. השמירה על השונית הזו חשובה במיוחד, מפני ששוניות האלמוגים בעולם סובלות מהלבנה כתוצאה מהתחממות האוקיינוסים, ואילו האלמוגים במפרץ אילת דווקא מגלים בינתיים עמידות מפתיעה מפני השפעות שינוי האקלים.
אבל זה גם לא סוד שהשונית במפרץ אילת - בעבר פיסת טבע צבעונית ומשגשגת עם כיסוי אלמוגים יוצא דופן - סבלה בעשורים האחרונים מהידרדרות מתמשכת במצבה. זיהומי נפט מסיביים בשנות ה-70, פוספטים וביוב שהוזרמו אל המפרץ בשנות ה-80 וה-90 והכנסת כלובי הדגים אל מימיו באמצע שנות ה-90 (שהוצאו רק בשנת 2008, בתום מאבק קשה וארוך) פגעו קשות במצב השונית.
התיירות באילת, שמורכבת גם מתיירות צלילה ענפה, היא אמנם ברכה לכלכלה הישראלית, אך עומס הצוללים שפוקד את השונית בעיקר בחודשי הקיץ מהווה בעצמו איום לא קטן על קיומה. עומס גדול מדי של צוללים ומשנרקלים בשונית הטבעית, ובמיוחד עומס של צוללים לא מנוסים, עלול לסכן את עתידה - עקב מגע באלמוגים ושבירתם, וגם בשל הרחפת חול מן הקרקעית שעלול לכסות את האלמוגים. האם יכול להיות שנמצא פתרון שיוכל להקטין את האיום הזה?
מאמר של חוקרים ישראלים שפורסם לאחרונה בכתב העת "Science Direct "מראה כי שוניות מלאכותיות - כלומר שוניות שנבנו בצורה מלאכותית על גבי עצמים שטבעו או הוטבעו בים בכוונה תחילה - מפחיתות את הנזקים שמעוללים הצוללים לשוניות האלמוגים הטבעיות באילת.
השוניות המלאכותיות מושכות את האש
המחקר החדש, שאותו ערכו ד"ר יניב בלחסן מהמחלקה לניהול מלונאות ותיירות בקמפוס אילת של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והסטודנטית מייגן רוסו מדרום אפריקה, בדק את היקף הצלילה באילת באתרים שונים ואת התנהגות הצוללים באתרים הטבעיים והמלאכותיים. מהמחקר עולה שיותר משליש מהצלילות באילת מתבצעות כיום באתרים מלאכותיים, ובראשם אתר הסטי"ל - ספינת הטילים אח"י סופה שהוטבעה בשנות ה-90 כדי לשמש אתר צלילה - והיא אתר הצלילה הפופולרי ביותר באילת.
בנוסף, התמקדו החוקרים בשונית תמר - שונית מלאכותית שהוטבעה ב-2007 בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, ושנבנתה מלכתחילה במחשבה על צוללים מתלמדים - והשוו אותה אל שני אתרים סמוכים שבהם השונית היא טבעית. החוקרים ביצעו תצפיות ומעקבים ארוכים וקפדניים בכל אחד מהאתרים, כדי לנסות להבין את השפעת הצוללים על האתרים: הם ספרו, למשל, כמה פעמים נגעו הצוללים בשונית עם הסנפירים וציוד הצלילה שלהם, כמה פעמים הם גרמו להרחפת חול מהקרקעית (שפוגעת באלמוגים משום שהיא סותמת את פתחי ה"נשימה" שלהם), כמה פעמים הם גרמו לשבירת אלמוגים, ועוד.
"הממצאים של המחקר אכן הראו שמאז הקמת השונית צוללים מתחילים רבים - כלומר קורסים וצלילות מודרכות - מגיעים במיוחד לשונית תמר", מספר פרופ' נדב ששר, המנהל האקדמי של אוניברסיטת בן-גוריון באילת, שהיה שותף למחקר. "בנוסף, הם הראו שהפגיעה בשונית תמר היא באמת יותר חמורה ממה שקורה בשוניות הטבעיות, מה שמראה שהשונית המלאכותית 'מושכת אליה אש' - כלומר, את הצוללים המתחילים. המשמעות היא, שהיא מפחיתה את הלחץ שמופעל על השונית הטבעית בכך שהיא מורידה ממנה את עומס הצוללים, ובעיקר את הצוללים המתחילים שנוטים לעשות יותר נזקים בלי כוונה".
להרחיק את האדם מהטבע, או דווקא לקרב?
הטבעת עצם מלאכותי בים נשמעת אולי כמו התערבות קיצונית, ואכן - המתנגדים לכך טוענים שהחדרה של עצם זר למערכת אקולוגית עלולה להזיק לטבע יותר מאשר לשמור עליו. פרופ' ששר מסביר את ההיגיון שעומד מאחורי הטבעת עצמים במטרה שישמשו בסיס להתפתחות שוניות מלאכותיות: "קיימות שתי גישות לשמירת טבע", הוא אומר. "הגישה הראשונה טוענת שבני אדם וטבע לא הולכים ביחד - ולכן צריך להרחיק אותם משם וליצור שמורות טבע סגורות. באזור השונית, המשמעות היא להגביל את כמות הצוללים והצלילות בכל מקום כמה שיותר ולאפשר צלילות רק בליווי מדריך - וכך הטבע לא ייפגע. זו גישה טובה ונחוצה שעובדת, אבל החיסרון הגדול שלה הוא שהנחת היסוד שלה היא שבני אדם הם לא טובים לטבע, ולאורך זמן היא בעייתית כיוון שהמשמעות היא להרחיק אותם ממנו, וזה לאו דווקא אפשרי או נכון בטווח הארוך.
"הגישה השנייה, לעומת זאת, מציעה למצוא דרך לשלב בין בני האדם והטבע - לטפח תיירות, לעודד ביקורים בטבע ופעילות אדם בו, כמובן בצורה שבה הטבע לא ייפגע. הגישה הזו היא הבסיס מאחורי הקמת שוניות מלאכותיות, ולכן גם הקמנו את שונית תמר - שהמטרה המוצהרת שלה הייתה למשוך צוללים חדשים ומתלמדים, כדי לצמצם את ההשפעה שלהם על השונית הטבעית. הממצאים של המחקר מחזקים את הראיות לכך שזה אכן קורה.
"השונית באילת סובלת מלחץ צלילות מאוד גבוה ביחס לגודלה - כ-350 אלף צלילות בשנה", מוסיף ששר. "זו כמות צלילות שהיא לא בת-קיימא לשונית - כלומר היא מעבר למה שהיא יכולה לשאת, וזה יוצר עומס גדול מאוד על אתרי הצלילה. בשנות ה-70 של המאה הקודמת כיסוי האלמוגים בשונית באילת היה של כ-70 אחוז, היום נשאר כיסוי בסדר גודל של כ-30 אחוז בלבד. אמנם, בשנים האחרונות תכנית הניטור של מפרץ אילת מראה שיש מעט התאוששות, אבל לצערנו לא מדובר במשהו דרמטי".
ששר מצר כעת על כך שיצירת שוניות מלאכותיות נוספות לא נראית כרגע באופק. "זה תלוי ברשות הטבע והגנים", הוא אומר. "היום העסק נעצר, הרשות החליטה שהיא לא רוצה לעשות שוניות מלאכותיות חדשות - וכתוצאה מזה כרגע לא קורה שום דבר. זה חבל, כי כבר התכנסה ועדה שדנה באילו אתרים מתאימים לכך, ויש לנו גם ידע רב איך לעשות את זה נכון בקרב מומחים ישראלים - כבר עשינו את זה בהרבה מקומות בעולם. בינתיים, עד שיחליטו ליישם את זה פה, אני נוסע בשבוע הבא להקים שוניות מלאכותיות באוסטרליה".
גרוטאות בחופי אילת
ואכן, ברשות הטבע והגנים לא מתלהבים במיוחד מהרעיון. "אין לי התנגדות עקרונית לשוניות מלאכותיות, אבל צריך לעשות זאת בחכמה ובזהירות רבה - מה שלדעתי לא נעשה עד כה", אומר אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת מטעם רשות הטבע והגנים. "צריך לזכור שמה שמכניסים לים - אף פעם לא יוצא ממנו, גם אם בסופו של דבר הוא לא מוצלח ולא ממלא את המטרות שלשמן הוא הוכנס, או אפילו מהווה מפגע אקולוגי".
"למרות המאמר החדש שהתפרסם, אני לא רואה בשוניות מלאכותיות אמצעי נכון להגן על שוניות האלמוגים הטבעיות", אומר זבולוני. "לא הייתי מציע להסיק מסקנות רק על סמך שונית תמר, אלא על סמך עצמים מלאכותיים רבים שהוכנסו לים - ואכן יש הרבה כאלה לאורך 12 הקילומטר של חופי אילת. חלקם מושכים הרבה צוללים - כמו הסטי"ל, וחלקם כלל לא - כמו Sunboat (ספינה שהוטבעה בחוף הצפוני של אילת ב-2010) וכל הגרוטאות שפיזרו לאורך מפרץ אילת עם השנים - רכבים אמפיביים, עמוד חשמל ענקי ועוד. למעשה, קשה לצלול לאורך חופי אילת מבלי לראות עצמים מלאכותיים, או במילים אחרות - נשארו, לצערי, מעט מדי אזורים טבעיים".
"אחת ממטרות העל של רשות הטבע והגנים היא שמירה על הטבע והנגשתו לציבור", מוסיף זבולוני. "כשמכניסים עצמים זרים לים לא מדובר בשמירת טבע, אלא בהפרה שלו - ולפעמים מדובר בהפרה גסה. דוגמה לזה אפשר לראות באיי ליין (Line Islands) שבמרכז האוקיינוס השקט, שם הטבעה של כלי שיט הרסה לחלוטין את שוניות האלמוגים ברדיוס אדיר סביב הספינות, בגלל השינוי בזמינות הברזל במי האוקיינוס באזור".
זבולוני מצהיר שהוא גם אינו מזדהה עם הגישה של משיכת הצוללים מהשוניות הטבעיות באמצעות שוניות מלאכותיות. "אני חושב שהגישה שלנו צריכה להיות בדיוק הפוכה", הוא מסכם. "צריך לעודד את הציבור לצאת לטבע, לצפות בו, ליהנות ממנו ולהעריך אותו, אבל צריך גם ללמד אותו לשמור עליו. שוניות מלאכותיות לא צריכות להיות 'שק החבטות' של הצוללים הגרועים או הרשלניים; גם על שוניות מלאכותיות גדלים בסופו של דבר בעלי חיים. אם הצלילות בשמורות תהיינה צלילות מודרכות בלבד, על ידי מדריכי צלילה שבנוסף למקצועיות שלהם כמדריכים ירכשו גם ידע והבנה בשמירת טבע, אז כולם ירוויחו".
הכתבה באדיבות זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה