חזרתי מחבל אלזס שבצרפת ושרדתי כדי לספר. שרדתי, כי חבל אלזס הוא מהמקומות האלה שמחייבים לקחת יום התאוששות מכל הטוב שמכיל אותם. לנחות ברכות אל החיים עצמם, אחרי טיול במקום שנראה כמו פרומו בלתי נגמר לערוץ החיים הטובים. ארץ של כרמים, גבעות ירוקות, כפרים ציוריים, הרים מלאי הוד, שדות עד האופק, ערים היסטוריות ומודרניות וקצב אירופאי נינוח.
חבל אלזס שוכן בקצה הצפון-מזרחי של צרפת, צמוד לבאזל שבשוויץ וליער השחור בגרמניה, כך שבמרחק של כשעה נסיעה מכל מקום בו אפשר לבקר בעשרות מקומות ואטרקציות תיירותיות. שדה התעופה הבינלאומי באזל-מילוז-פרייבורג שחברת איזי ג'ט מרשתת אותו לכל העולם, שם את המקום על מפת התיירות העולמית. משולש זהב של גבולות בלב אירופה.
אבל אחרי חמישה ימים, שלוש ערים, שני כפרים עשרות קילומטרים ברגל וברכב וטבע אינסופי רק מילה אחת בעברית הייתה חסרה. עבור הישראלים אלזס הוא כנראה חלק מהירח.
ואולי טוב שכך. בעוד היער השחור שמעבר לגבול הופך להיות סוג של סחנה אירופאי ושוויץ היא כבר מזמן יעד חובה למחזיקי תעודת זהות כחולה, חבל אלזס הצמוד להם, יפה ומרתק שכמותו, נותר שכיית חמדה נסתרת ליודעי ח"ן. מכורים לקצב של מנהטן? סעו לניו יורק. מחפשים חופים חלומיים? סעו לאיי יוון. רוצים תרבות עשירה, היסטוריה מרתקת, אטרקציות לכל גיל, אוכל טוב, יין טוב וחופש טוב? כנראה שאלזס הוא המקום בשבילכם. אה כן, יש גם אאוטלטים וחנויות בוטיק לשופינג, לחובבי הז'אנר.
חבל הארץ המצולק הזה, שבמאות השנים האחרונות ידע מלחמות רבות והחליף ידיים בין צרפת לגרמניה, הוא כיום לבו הפועם של האיחוד האירופי. עד לאמצע המאה ה-20 תעשיית הטקסטיל פרחה בו ושיטות ההדפסה בצבע נחשבו לחדשניות ואיכותיות, והפכו את בדי אלזס ליקרים ולנחשבים ברחבי אירופה. מלחמת העולם השנייה וצמיחת השוק הסיני הם שני הפרמטרים העיקריים שהביאו לדעיכת התעשייה הזאת, וכיום כלכלת החבל, אחד העשירים בצרפת יש לומר, נסמכת על תעשיית היין, הבירה, התיירות והרכב.
ממזרח הרי האלפים והיער השחור, ממערב הרי הווז' ובהם אפשרויות לספורט אתגרי כמו ראפטינג, מסלולי אופניים ורכיבה על סוסים, ובאמצע גן עדן קטן.
מילוז, שצמודה לשדה התעופה, היא העיר הגדולה הדרומית ביותר בחבל. "הייתה בעיה עם המהגרים אבל בשנים האחרונות הצליחו לשלב אותם בתעשייה ובשכונות השונות והעיר ידעה להתגבר על זה", מסביר פלורן, עיתונאי ב-L'Alsace הכותב על כלכלה וספורט. הוא עורך סיורים עירוניים ומספר על העיר ותולדותיה. אנחנו חולפים ליד פסל מתכת בשם "האדם המיוזע". "הפסל הזה מסמל את מהות העיר, שהתפתחה מכמה טחנות קמח למרכז תעשייתי מקומי", מסביר פלורן. הבהרה: עיר תעשייתית בצרפת היא לא בדיוק חדרה. עובר בה נהר, ברחובותיה בניינים יפים בני 300 שנה ובכיכר המרכזית שלה, שבה חוגגים את הכריסטמס מרקט, יש כנסייה פרוטסטנטית מרשימה. מחפשים נקודה ישראלית? אלפרד דרייפוס הוא יליד העיר, ומילוז מציינת זאת בכיכר על שמו ובשלט על קיר הבית בו נולד הקצין הצרפתי וחי בו עד גיל שש.
מה מיוחד במילוז? היא בירת המוזיאונים המקומית. מוזיאון הצעצועים כולל אלפי פריטים מכל התקופות, יש בה גם מוזיאון לתולדות החקלאות, מוזיאון הלחם, מוזיאון הגבינה ועוד. אחד המוזיאונים המרשימים שבה הוא מוזיאון הרכבות, הגדול ביותר בצרפת. ייחודו הגדול הוא שכל הקטרים, הקרונות והריהוט שבו הוא מחלקים מקוריים, כולל קרונות מרכבת האוריינט אקספרס, קרונות מסעדה מפוארים שמזכירים סצנות מסרטי ג'יימס בונד ומקדש קטן לרכבת הט?ה?ז?'ה?ו?ה (TGV) הצרפתית, שכולל סרטון המתעד את שיא המהירות אליו הגיעה 574 קמ"ש.
מוזיאון שהוא בגדר תחנת חובה במילוז ושווה לנסוע אליו תרתי משמע הוא מוזיאון המכוניות הלאומי של צרפת. לאנשים שפותחים את הבוקר בפקק בגהה מוזיאון מכוניות לא נשמע כמו אטרקציה, אבל מדובר במוזיאון ייחודי ברמה עולמית. ערכן של כלי הרכב בו לא יסולא בפז.
תוך כדי השיטוט בין מאות מכוניות אירופאיות מתקופות שונות מסוף המאה ה-19 ועד לשלהי המאה ה-20, המדריכה המקומית מרי מסבירה בתיאטרליות איך אטורה בוגאטי, המהנדס האיטלקי הגאון יליד המאה ה-19, תרם את תרומתו הגדולה לתעשיית הרכב והרכבות של צרפת, כשפיתח מנועים ועיצב מכוניות על שמו. העיניים יוצאות למראה העיצובים המרהיבים, כשהמכוניות הבוהקות מסודרות באופן כרונולוגי שורות שורות - רכבי פיג'ו מסוף המאה ה-19 שמעוצבות כמו כרכרות ללא סוסים, מכוניות מרוץ של פרארי ופורשה ופרייבטים נשכחים ומעוררי נוסטלגיה משנות -60 וה-70. אגב, המקום מציע חווית נסיעה באחת מהמכוניות הקלאסיות עבור כ-65 יורו. "הישראלים הם אלה שמנסים הכי הרבה", מספר אחד ממפעילי המסלול, ולמרות שכמות התיירים הישראלים באלזס היא זניחה, משום מה זה לא מפתיע.
אם אתם מאלה שסולדים מגן חיות כרעיון, המשיכו הלאה, יש הרבה מה לראות באלזס. אם אתם אוהבים לטייל בגני חיות, גן החיות של מילוז, שבו משולב גם גן בוטני, הוא אטרקציה שאסור לפספס. גן החיות הזה חוסך הרפתקה מפרכת בקוטב הצפוני. יש בו טיגריס, נמרים, קופים, אבל היהלום שבכתר הוא דובי הקוטב. לבנים, עצומים, מלכותיים, הם משתכשכים בחן במי הבריכה והולכים בשיווקי משקל פנומנלי על אדני האבן הצרים שלשפתה. הילדים נצמדים לקירות הבריכה השקופים, והדובים מדגמנים עוצמה. "אנחנו דואגים קודם כל לרווחת החיות ורוצים שהם ירגישו בכי קרוב לטבע", מסביר מנהל המקום ד"ר בריס לפו, צרפתי נמוך קומה ומוצק. כשהוא מדבר על החיות והצמחים בגן, האנגלית-במבטא-צרפתי שלו גורמת לדבריו להישמע כמעט כמו שיר אהבה לטבע.
הרפתקה נוספת שמתאימה למשפחות היא פארק הנסיך הקטן, כ-15 דקות נסיעה ממילוז. אם חיפשתם ספר טיסה, אז ספרו הקלאסי של אנטואן דה סנט אקזוספרי הוא הספר לכם ולילדים. תשכחו מיורודיסני, זה בדיוק ה-180 מעלות שלו: שקט, לא צפוף, נטול גיבורי דיסני וכזה שמוקדש ליצירתו של הסופר הצרפתי הנודע. הספר, וגם פארק השעשועים עצמו, הוא יותר מ"צייר לי כבשה" וגם אם לא התחברתם לעלילה הדמיונית המבקרת את המין האנושי, יהיה לכם קל להתחבר למתקנים הכיפיים שבאתר - מגלשות מים, כדור פורח, קרוסלות ועוד מכשירים וביתנים, שקשורים כולם לדמויות הספר ולעלילתו.
שטרסבורג היא מאותן ערים אירופאיות שלוקח בערך שתי דקות להתאהב בהן. המרכז ההיסטורי שלה בנוי על אי שנוצר בנהר א?יל, אחד מיובלי הריין, והוא הוכרז ב-1988 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אפשר להכריז עליו בקלות גם כאחד המקומות הכי כיפיים מכל בחינה שהיא - קולינרית, אדריכלית, תרבותית ואווירתית.
כדי להבין את העיר צריך שעה פנויה, כרטיס ודייט עם ה"באטורמה", ספינה מחופה בזכוכית שעורכת שיט מסביב לאי ההיסטורי המלווה בהסברים לגבי כל בניין ואתר שרואים בדרך, ורואים הרבה: בנייני מועצת אירופה ובית המשפט האירופי לזכויות אדם, כנסיות שונות, מפעל שוקולד עתיק, מוזיאונים וארמונות. בתום השיט אל תתפלאו אם תחושו שאתם חייבים לעזוב את גדרה או פתח תקווה ולפתוח בקריירה של קפטן סירת ה"באטורמה" בשטרסבורג, סתם כי בא לכם לשדרג את סביבת העבודה ולקום כל בוקר למשרד קצת אחר.
במהלך השיט עוברים בסמוך לרובע העתיק ביותר של העיר, "צרפת הקטנה" (Petite France), שקיבל את שמו במאה ה-15 לאחר שנשלחו להוספיס שבו חיילים ואזרחים צרפתיים אשר חלו במחלת מין בשם עגבת. לא קשה לדמיין איך נדבקו ממנה. גם לא קשה לדמיין מדוע הגרמנים כינו באותה עת את המחלה הזאת "המחלה הצרפתית".
ה-מבנה ה-מרשים של העיר הוא קתדרלת נוטרדאם, קתדרלה קתולית עצומה ומפוארת בסגנון גותי, שנבנתה שכבות שכבות מאז שנת 1277 ובין השנים 1647 ל-1847 היא הייתה המבנה הגבוה בעולם. 142 מטרים גובהה ומגדלה היחיד נראה כמעט מכל פינה בעיר. אבני חול שהובאו מהרי הווז' הסומוכים ושמשו לבנייה, העניקו לה גוון אדמדם. הוויטראז'ים בה גדולים ורבים, ובפאתיה שעון אסטרונומי מאמצע המאה ה-19 הנחשב לפלא הנדסי, שכן הוא מדויק לחלוטין בכל אספקט - משעות היממה ועד ציון שנה מעוברת.
העיר מתפארת במורשת חינוכית ענפה וארוכה, יש בה מוסדות השכלה גבוהה מהיוקרתיים במגוון תחומים מבישול ועד לימודי חלל, כולל בית הספר לממשל ומדיניות ציבורית שלמדו כמה ממנהיגי צרפת, כך שרבבות הסטודנטים והתיירים במרכז העיר יוצרים אווירה אנרגטית אמנם אירופאית מנומסת שכזאת שדי לשוטט ברחובות הציוריים כדי ליהנות מהמוני צעירים, אמני רחוב ובתי הקפה המלאים, וזה עוד לפני שנכנסים לאתרים עצמם.
זו עיר ששווה כתבה נפרדת, ואפשר להבין מכך שאפשר לבלות בה בקלות יומיים-שלושה, כבסיס לטיולי כוכב בחבל או כסופ"ש נהנתני שהוא חלק ממסלול מעגלי שמתחיל ונגמר בשדה התעופה. שטרסבורג היא העיר הגדולה, החשובה ומרתקת ביותר באלזס, וחשיבותה אינה רק לחבל עצמו או לצרפת אלא בהיותה סמל של האיחוד האירופאי ואחת מבירותיו.
העיר קולמר מכונה "בירת דרך היין" של אלזס. היא אחת הערים הכי יבשות מבחינת משקעים בצרפת - "רק" כ-600 מ"מ גשם בשנה - כך שמיקומה בשיפולי הרי הווז' הופ את סביבתה לאידיאלית לגידול גפנים. העיר עצמה היא מוזיאון פתוח לחיים בימי הביניים ואילך. הבתים הצבעוניים המעוטרים בקורות עץ השתמרו באופן כה מדהים, עד שנדמה כי מעבר לפינה יגיחו אבירים רכובים על סוסיהם. במקומם מגיחה רכבת קטנה ועליה תיירים שעושים סיור מודרך במרכז העיר.
אין זרם אדריכלי שנעדר מבנייניה של קולמאר. קלאסי, גותי, נותנים גם בארוק ברחובות. בחלונות הראווה של החנויות מסודרים שוקולדים, יינות, לחמים, גבינות, בגדים וצעצועי עץ באופן שגורם לבלוטות השופינג להשפריץ הורמוני קנייה לכל עבר.
אבל קולמר היא יותר מאשר רחובות אבן שמעליהם חנויות בוטיק ובתים צבעוניים הנוטפים שיק צרפתי, המהווה סט מושלם לכל סרט רומנטי באשר הוא, אלא גם היסטוריה ותרבות. בשל חוק מס היסטורי מהעבר הבתים בנויים כשקומת המסד שלהם קטנה יחסית, כדי לשלם פחות על הקרקע, ואילו מעליהם קומות רחבות יותר, שבסופן גגות בשיפוע חד ובהם חלונות גדולים. שם, בגגות, ייבשו בימי הביניים ובתקופת הרנסנס את עורות בעלי החיים, אשר שימשו לצרכים שונים ופיתחו את תעשיית הבורסקאות בעיר.
במרכז ההיסטורי של העיר, במבנה אבן מרשים מאמצע המאה ה-19, נמצא מוזיאון אונטרלינדן, הפופולרי ביותר בחבל. כ-200 אלף מבקרים בשנה רואים אמנות שהולכת אחורה עד ימי הביניים וגם תערוכות מתחלפות של אמנים עכשוויים. אמנות מסוג אחר יוצרים שלטי הברזל והנחושת ברחובות קולמר. הפשט הוא שכל שלט הוא מעין "פרסומת" לחנות שהוא בפתחה, הדרש הוא מעין כתובת גרפיטי מתוחכמת מצד יוצרי השלטים, שמחו באמצעות שימוש בצבעים ובדמויות מסוימות נגד שליטי פרוסיה.
נהר הלוש שחוצה את העיר ומתפתל בין הבתים העניק למרכז קולמר את הכינוי "ונציה הקטנה", ושיט בגונדולות היא אחת האטרקציות התיירותיות בעיר. נכון, זו לא ונציה וכן, זה יכול להיות קצת מביך לשוט בנהר ולדגמן רומנטיקה לתיירים העומדים ומצלמים על גשרי האבן שמעל למים, אבל אם יש מקום להיות בו קצת קיטשי וקצת סכריני ועל הדרך גם ליהנות מסיור בעיר ולהרגיש שלווה כל כך לא מזרח תיכונית, אז זאת אפשרות בילוי לא רעה בכלל.
במהלך השיטוט בסמטאות מגיעים לחצר פנימית קטנה. ברוכים הבאים לביתו של האמן המפורסם ביותר שנולד בקולמר, אוגוסט ברתולדי, האיש שיצר את פסל החירות. במקום מוזיאון הסוקר את תולדותיו ויצירותיו, ובמרכז החצר פסל ברונזה יפהפה ובו שלוש דמויות שנושאות את כדור הארץ. כל דמות מייצגת אידיאל אחר אשר הופך את העולם לשלם - פועל המייצג את ערכי העבודה, לוחם המייצג את הפטריוטיות ואישה הנושאת מאזניים ומייצגת את הצדק. ובכן יש קצת בעיה עם הצדק כשמטיילים בעיר כה יפה ודקדנטית כמו קולמר. נדמה שהיא קיבלה קצת יותר מאחרות.
"כשהייתי ילד סבא שלי הכניס אותי עם כלי ניקוי לתוך חביות היין הענקיות, עמד בחוץ ליד הפתח, הדליק סיגריה והקציב לי זמן לנקות אותן. שנאתי כל רגע. הבטחתי לעצמי שאעשה הכול כדי לא לעבוד בתעשיית היין. החלטתי ללמוד שפות ולעבוד במוסדות האיחוד האירופי. בסוף איכשהו התגלגלתי ליקב הזה", אומר פיליפ, מנהל יקב דופף (Dopff) מהעיירה ריקאוויר שעל דרך היין. בסוף הוא מנהל יקב. לפחות האנגלית שבפיו מצוינת, כך לימודי השפות משמשים אותו איכשהו.
יקב דופף הוקם ב-1574, על קיר אחד ציור של אילן יוחסין, על קיר שני תמונות בני המשפחה שניהלו את היקב במשך השנים. כיום בעל היקב הוא פייר. גבוה, חייכן, גאה בהיותו חלק ממסורת ארוכת שנים. כמותו יש לא מעט אנשים באלזס, שקשרו את חייהם במשקה העתיק הזה.
אלזס היא ארץ היין הלבן. חשבתי ששתיתי יינות לבנים טובים יותר או פחות מהארץ ומהעולם, עד שהגעתי לאלזס. היינות הלבנים של החבל הם רמה בפני עצמה. בכל מקום באלזס רואים כרמים. הזנים הפופולריים הם ריזלינג, פינו גרי וגוורצטרמינר. כל יין לבן שתיקנו הוא הצלחה מובטחת - זורם חלק, עדין באופיו, ריחות משכרים וכששמח בלב ולא נוהגים אז גם נהנים מכמויות משכרות.
"ב-2003 התחלנו את הבציר באוגוסט. הופתענו מאוד, כי בדרך כלל הבציר הוא מספטמבר עד נובמבר", מספר פייר כמה דקות לפני הירידה אל המנהרות התת קרקעיות, שבהן מיוצר ומאוחסן היין בחביות עץ ענקיות ומסורתיות ובמכלי פלדה מודרניים. "מאז היו עוד כמה שנים כאלה ועכשיו די שגרתי לבצור את הענבים בקיץ". אם מישהו, נניח דונלד טראמפ, תוהה האם ישנה התחממות גלובלית, אז פיליפ מיקב דופף הוא עד הגנה מטעם כדור הארץ.
"השארנו כמה מ-2003 בצד, כי באותה שנה נולד בנו של פייר והם מיועדים לחתונה שלו", אומר פייר ליד ארגז ובו עשרות בקבוקי יין מאובקים. באלזס לא חיים בימים אלא חיים בעונות, בשנים, בתקופות. יש להם שעון דורות שמכוון לפי מחזוריות חיי היין ומעניק לאזור הציורי הזה ממד זמן אחר.
אחרי הביקור ביקב נכנסים בשערי המצודה בריקאוויר והעיניים נשטפות צבעים מציורי הקיר, מקירות הבתים ומחלונות הראווה של חנויות הבוטיק. עיר יפהפייה מימי הביניים שמדגמנת לתיירים את תעשיית היין המקומית. בכניסה, נגן רחוב חבוש קסקט מנגן בקלרינט. האף שלו מריח תיירים מכל העולם ופתאום הוא מתחיל לנגן את "התקווה". מלכודת תיירים או לא, זה רגע שעושה חשק לפתוח בקבוק פינו גרי ולהרים לחיים.
הכפר (הציורי, אלא מה) קייזרברג הוא עוד דוגמה ליישוב שבמשך מאות שנים עסקו בו בגידולי יין ובמשך עשרות השנים האחרונות מגדלים בו גם תיירות. ב-2015 קייזרברג זכה בתחרות השנתית "הכפר הכי יפה בצרפת", ועכשיו המקום שבו נולד איש האשכולות וזוכה פרס נובל לרפואה אלברט שוויצר הוא עוד יעד תיירותי שכדאי להתעכב בו לאחר זכייתו בסוג של "כפר נולד" בגרסה צרפתית, שמשלבת בין סמסים, טיפוח, יוקרה ויח"צ. יקבים מקומיים, שתי מסעדות עם כוכב מישלן וטבע מרהיב שנשקף מהמצודה בראש הגבעה עושים חשק לרילוקיישן.
גם אלזס וגם המזרח התיכון נמצאים על אותו כדור, אבל מדובר למעשה בשני עולמות רחוקים רחוקים. דרך היין שעוברת לאורכה היא בעצם דרך להבין אנשים שחיים אחרת.
מקפידים על אוכל כשר? תהפכו צמחוניים לכמה ימים ולא תישארו רעבים. טבעוניים? המודעות הצרפתית לתופעה נמוכה, כך שתצטרכו להסביר למלצר בדיוק מה אתם רוצים במנה ולוודא שהיא עומדת בקריטריונים שלכם. אוכלים הכול? דבר לא יעצור אתכם מליהנות חוץ ממדד הכולסטרול ומדד המזומנים.
לא רק הקולינריה באלזס משביעת רצון. מלונות ברמה של שלושה או ארבעה כוכבים מספקים חדרים מרווחים, חדישים ברובם, ומאובזרים בשלל פינוקים במחיר שווה לכל נפש. מכיוון שחבל אלזס קטן בשטחו, ישנן שתי אפשרויות נוחות לטייל בו, בין אם אתם בטיול משפחתי, טיול עם חברים או זוג שמבקש להזריק קצת רומנטיקה לחיים: טיול כוכב או מסלול מעגלי. אפשרות אחת היא להתמקם במלון נוח באחת הערים הגדולות בחבל שטרסבורג, מילוז או קולמר או להשתכן בצימר באחד הכפרים וממנו לנסוע לאן שרוצים; אפשרות שנייה היא להתחיל בשטרסבורג שבצפון או במילוז שבדרום, ולתור את החבל עם גיחות לבאזל וליער השחור.
הזמן האידיאלי בשנה הוא בין החודשים מאי לספטמבר, ובין נובמבר לינואר לאלה המעדיפים חופשה חורפית הכוללת שווקי חג מולד וסקי. מה שבטוח, בכל זמן של השנה חבל אלזס הוא שכיית חמדה של היסטוריה, תרבות, קולינריה, ספורט ואטרקציות תיירותיות שיכולות להתאים לכו-לם.
הכותב היה אורח מטעם לשכת התיירות של מחוז אלזס