הסלע האגדי שגורם למיליונים לחצות את המדבר האוסטרלי

באירופה של דמדומי ימי הביניים, פעלו מספר חוקרים ומגלי ארצות שהיו בטוחים כי חייבת להיות על פני כדור הארץ יבשת נוספת, דרומית. הם לא ידעו היכן היא נמצאת או מה גודלה, אך בחושיהם המחודדים הם הבינו שאם יש יבשת צפונית - ככל הנראה ישנה גם יבשת דרומית.

מאחר שרב הנסתר על הגלוי, הם כינו אותה בשם הזמני "טרה אוסטרליס אינקוגניטה" (הארץ הדרומית הבלתי נודעת). רק במאה ה-17 התגלתה אוסטרליה לעיניים אירופאיות. מאוחר יותר, במאה ה-18, אף חקר אותה לעומק מגלה הארצות הנודע הבריטי ג'יימס קוק.

אבל מה שהיה חדש עבור האירופאים, היה עולמם הישן של ילידיה המקוריים של היבשת - האבוריג'ינים. שבטים אלו הגיעו אליה ככל הנראה לפני כ-40,000 שנים, ממקומות שונים בדרום-מזרח אסיה. במשך כל אותו הזמן, הם חיו בה בבידוד משאר האנושות. המהפכה החקלאית של ימי קדם פסחה עליהם, וכך גם המצאת הכתב. תרבותם המפוארת עברה מאב לבן בעל-פה - בסיפורים, באגדות ובצלילים. וכאשר אתה פוגש בערבות אוסטרליה ציורי מערות שנחקקו לפני כ-30,000 שנים - אי אפשר שלא להתרגש מהמפגש עם עידן אחר.

בשונה מבעבר, רבים באוסטרליה רואים כיום בתרבות האבוריג'ינית הרבה יותר מהבומרנג והדידג'רידו. בשנים האחרונות פורחת האמנות האבוריג'ינית המסורתית באוסטרליה ובמקומות רבים בעולם. ניתן למצוא בה לעתים רמזים למיתולוגיה המסתורית של עם קדום זה. בליבה של המיתולוגיה ניצב המושג "זמן חלום". עוד נגיע לזמן החלום. לאט-לאט. בדיוק כמו הזמן שנדרש להגיע לאחד המקומות הקדושים ביותר לאבוריג'ינים: אולורו (Uluru).

באופן שנשמע מעט פרדוקסלי, היבשת הקטנה בעולם מציעה מרחבים אינסופיים, וגם טיול קצר בה עשוי להפוך למסע של שבועות רבים. כי יש משהו במישורים רחבי הידיים ובטבע הפראי, שמזכך את הנפש ומעורר את היצר ההרפתקני.

רבים מהתיירים שמגיעים לאוסטרליה לא יחמיצו את שונית המחסום הגדולה (Great Barrier Reef), הנמתחת לצד קו החוף של מזרח המדינה, לאורך של כ-2,300 ק"מ, מה שהופך אותה למערכת שוניות האלמוגים הגדולה ביותר בכדור הארץ. כאן ניתן לשוט לצד השונית, לבקר בכמה מאייה, לשנרקל לצדה וכמובן - לצלול.

אי אפשר כמובן לוותר על סידני, העיר הגדולה במדינה וגם הנחשקת ביותר בה - ולא רק בזכות הגשר המפורסם ובית האופרה הבלתי נשכח. זוהי עיר בלי הפסקה, המציעה למבקריה כל סוג של בילוי תרבותי שעולה על הדעת. במלבורן, המתחרה הוותיקה, תגלו מבנים בסגנון ויקטוריאני, גנים בוטניים נהדרים וסצנת תרבות ואמנות אופנתית.

אוסטרליה היא גם חופיה הבלתי נשכחים של ביירון ביי (Byron Bay), יערות הגשם של חצי האי קייפ יורק (Cape York) שבצפון הרחוק, "ההרים הכחולים" שעל הרכס בחוף המזרחי, "דרך האוקיינוסים הגדולה" (Great Ocean Road) הנעה בחוף הדרומי-מזרחי של המדינה, וכמובן - הטריטוריה הצפונית (Northern Territory), אזור הספר האוסטרלי המהולל, הקרוי בחיבה ה"אאוטבק". וזהו גם האזור שבו רובץ מזה מאות מיליוני שנים הסלע האגדי אולורו.

סביר להניח שהאדם המערבי הראשון שראה לראשונה אל אולורו, אותו סלע אבן-חול אדיר, שמתרומם מלב המישורים השטוחים, האדירים, האינסופיים של מרכז אוסטרליה - נותר קפוא במקומו. נדהם מעוצמת המראה. זה קרה בשנת 1872, והאיש היה החוקר וההרפתקן האוסטרלי ארנסט ג'יילס. הוא כינה את המקום "אייריס רוק", על שמו של ראש ממשלת דרום אוסטרליה. גם כיום, כמעט 150 שנים אחרי אותו גילוי, אין מטייל שאינו זוכר היטב את הרגע הראשון שבו נגלה לעיניו אולורו.

הסלע החום-אדמדם, בליבו של הפארק הלאומי אולורו קאטה-ג'וטה (Uluru-Kata Tjuta National Park), אכן נמצא בסוף העולם - וזו לא קלישאה: העיר הקרובה אליו ביותר היא אליס ספרינג, מרחק של כ-450 ק"מ. אפילו בקו אווירי, מדובר בכ-350 ק"מ ארוכים של מישורים מדבריים בלתי נגמרים.
סלע מסתורי זה, שנראה במיטבו בעיקר בשעות הזריחה והשקיעה, מתרומם לגובה של 348 מטרים מעל סביבתו - גבוה יותר ממגדל אייפל בפריז.

שרידים וציורי סלע קדומים שנמצאו בסביבתו, מעידים כי באולרו שכנו אבוריג'ינים כבר לפני כ-30,000 שנים. הם - כמו גם צאצאיהם כיום - רואים במקום אתר קדוש. כחלק מההכאה על חטא של האוסטרלים, שבמשך שנים רבות דיכאו את האבוריג'ינים ואת מורשתם, הועבר אולורו בחזרה לבני השבט המקומי בשנת 1985, בטקס רב-משתתפים. לאחר תום הטקס, הוחכר הסלע בחזרה לממשלה, כאשר חלק מההכנסות מתיירות, מועברות ישירות לקהילות האבוריג'יניות במרחב זה.

לפי אחת האגדות האבוריג'יניות, הסלע האדיר נוצר במהלך הבריאה על ידי שני ילדים ששיחקו בבוץ אחרי הגשם. אגדה אחרת מספרת שהקווים המצולקים שבחלקיו נוצרו בעקבות יצורים נחשיים שניהלו קרבות על השליטה במסע. סיפור עם נוסף מספר על שני שבטים של רוחות עתיקות אשר הוזמנו לסעודה חגיגית אבל אחת הרוחות, של אישה-לטאה, לא הגיעה והמארחים נעלבו. פרצה מלחמה בין השבטים ובעקבותיה מתו שני מנהיגיהם, מה שגרם לאדמה לפצות את פיה בעצב ולהפוך לסלע האדמדם שמסמל את שפיכות הדמים. ישנם עוד סיפורים וכדאי לשמוע אותם למרגלות אולורו, סלע אחד שיוצר אגדות רבות.

טיול מאורגן לניו זילנד ואוסטרליה

ארגון אונסקו הכריז בשנת 1987 על אולורו אתר מורשת עולמית, וכיום, יותר מרבע מיליון מבקרים מגיעים מדי שנה לפגוש בסלע האגדי. זהו מספר מרשים, במיוחד לאור בידודו וריחוקו של הפארק הלאומי. כרבע מיליון תיירים מגיעים מדי שנה לסלע מכל קצות העולם. מי שמגיעים, ימצאו במקום מרכז מבקרים ייחודי, המציע בין השאר סיורים מודרכים, בהם סיורי זריחה חווייתיים.

לצד שבילי טיול רבים במקום, יש כאן גם נתיב הליכה תלול שאורכו כ-1.5 ק"מ, המצוי בלב האתר, שהיקפו הכולל 9.4 ק"מ. יש גם מי שמטפסים על הסלע, מה שמעורר מחלוקת מסוימת. האבוריג'ינים, הרואים בו אתר קדוש, מבקשים מהמבקרים שלא לעשות זאת. סיבה נוספת היא הסכנה הכרוכה בטיפוס תלול זה. מצד שני, אין חוק האוסר על כך.

פה ושם מצויים מוקדים שבהם עושים שימוש קהילות מקומיות לצרכי טקסים דתיים, בהם מתבקשים התיירים שלא לצלם. כך או אחרת, מטיילים רבים שוהים בקרבת אולורו יומיים-שלושה, ימים של חיבור לא רק לנוף המדברי ולטבע הטוטלי, אלא גם למורשת הקדומה.

כדי להבין את מקור הכוח של אולורו, יש להתעמק מעט בתרבות האבוריג'ינית הייחודית, ובמיוחד במושג "זמן חלום", המהווה חלק נכבד במיתולוגיה המקומית. זמן החלום קשור בקשר הדוק לבריאת העולם ובעיקר לאותן דמויות שנולדו הישר מתוך האדמה ובראו את עולמנו. זמן החלום קשור גם למערכת הגומלין הרגישה והמורכבת שבין האדם לטבע - לחי ולצומח. כדי להתחבר לזמן החלום, ו"לפגוש" את האבות הקדומים, עושים האבוריג'ינים שימוש בריקודים, בנגינה ובפריטים הנחשבים קדושים.

ואתם, בעודכם משקיפים על אולורו לאור קרני שמש ראשונות או מטיילים לצד מערותיו, נקיקיו וערוציו הנסתרים - אם תעצרו לרגע את הכול, תתעלמו מהתיירים, ממדריכי הטיולים ומהמזכרות, אולי - רק אולי - יש סיכוי שגם אתם תצליחו לשמוע את שירתם של האבות הקדומים וליהנות מזמן חלום מול סלע מלא הוד.

טיולים מאורגנים לחו"ל