צפון הודו בורכה ברכס ההימלאיה המרשים, עמקים נידחים ושפע של נוף אנושי מרתק. הרבה כבר נכתב על החוויה ההודית שמשאירה בך חותם, בין אם למדת לאהוב או לשנוא אותה. אז חמושים בגישה חיובית, יצר הרפתקנות ומצלמה יצאנו לבדוק איזה חותם תשאיר הודו עלינו.
אמנם לא יצא לנו לפגוש נמר שלג (למרות שממש רצינו), אבל בכל אספקט אחר הודו עבורנו התעלתה על כל הציפיות. העובדה שהודו שונה מכל דבר אחר על פני הפלנטה יכולה להיות מרתיעה עבור אנשים רבים, אך עבורנו היא התקבלה בברכה. מההרים הירוקים של עמק קולו, דרך העמקים הרוחניים של ספיטי וקינור ועד לרמת לדאק הצחיחה - הכל עצום ומרשים. שום מצלמה שבעולם לא תוכל לתאר זאת היטב.
את הטיסה מנמל התעופה הפיצפון של לה (בירת חבל לדאק) המדברית, חזרה לדלהי הלחה, יהיה קשה להוציא מהראש. המטוס חוצה עשרות רכסים מושלגים ומותיר אותנו פעורי פה למראות שמתחתינו - עשרות הרים מושלגים בגובה אלפי קילומטרים, אינספור קרחונים ואף סימן של ציבילזציה, גם במרחק מאות קילומטרים באופק.
אם מטיילים בה בגישה הנכונה, הודו יכולה להפוך לגן עדן. נדהמנו מהעושר הטבעי והאנושי, מהיופי האקזוטי שנמצא בכל מקום אליו הגענו. זה נכון שלעיתים נראה שהכל שם קיצוני - הטעמים, הקולות, הצבעים, הריחות ואפילו הכאוס. אותו עולם, אבל כל כך שונה. למרות (ובעיקר הודות) לכל זאת, מעטים המקומות שנכנסו לנו ללב כמו הודו.