גרינלנד הוא האי הגדול ביותר בעולם (אוסטרליה מוגדרת יבשת), ונמצא בצפון-מערב האוקיינוס האטלנטי (קרוב לקנדה). רובו נמצא מצפון לחוג הארקטי וקצת דרומית לקוטב הצפוני. כ-84% משטח האי מכוסה קרח.
מבחינה גאוגרפית, גרינלנד נמצאת על הלוח הטקטוני של אמריקה, והיא קרובה לקנדה יותר מאשר לאירופה. עם זאת, גרינלנד קשורה מבחינה פוליטית ותרבותית עם אירופה (במיוחד נורבגיה ודנמרק, המעצמות הקולוניאליות, כמו גם האי הסמוך איסלנד) במשך יותר מאלף שנים.
קצת היסטוריה
ראשוני המתיישבים בגרינלנד הגיעו לפינה הצפון-מערבית של האי בשנת 2500 לפנה"ס. היו אלה פלאו-אסקימו שנדדו מסיביר לאלסקה וקנדה, ומשם, דרך האיים הצפוניים של אמריקה, לגרינלנד. בשל תנאי המחייה הקשים, קבוצת המהגרים הראשונה לא שרדה, אולם אחריה הגיעו קבוצות נוספות לפינה הצפון-מערבית וישבו שם כנראה עד לשלהי המאה ה-14.
גרינלנד התגלתה לאירופים רק בסוף המאה התשיעית לספירה, כאשר ספן נורבגי שט לעבר איסלנד, נקלע לסערה שסחפה את ספינתו, וראה את איי גרינלנד. ההתיישבות הקבועה בחופה הדרום-מערבי של גרינלנד, שלא היה מיושב באותה תקופה, החלה רק בשנת 985 על ידי אריק ראודי, הוא "אריק האדום" (Erik the Red), ויקינג נורבגי. אריק האדום נידון באיסלנד לגלות של שלוש שנים בעוון הריגה, הגיע לגלות בגרינלנד, וחקר את האי.
כאשר אריק חזר לאיסלנד לאחר תום תקיפת גלותו, הוא סיפר על אדמה ירוקה, "גרינלנד". אריק נתן במתכוון שם מושך, כדי לפתות מתנחלים פוטנציאליים. אנשים רבים, במיוחד הוויקינגים שחיו על אדמות עניות באיסלנד וסבלו רעב באותה תקופה, השתכנעו כי גרינלנד מהווה הזדמנות עבורם. אריק חזר לגרינלנד בשנת 985 עם מספר רב של מתיישבים. מתוך 25 ספינות שיצאו מאיסלנד לגרינלנד, רק 14 הגיעו, 11 אבדו בים.
בשנת 1200 לספירה היגרו מאלסקה האבות הקדמונים של האינו?איטים הגרים כיום בגרינלנד. השם אסקימואים הוא שם כולל לכל העמים היושבים באזור הארקטי הקרחוני, ומכוון לזה שהם "אוכלים בשר נא" (כלומר בשר לא מבושל). בני העם האינואיטי מעדיפים לקרוא לעצמם אינו?איטים, שפרושו "העם". מצפון-מערב גרינלנד התפשטו האינואיטים מזרחה, וכן דרומה, לאורך החופים המזרחי והמערבי של גרינלנד. למתיישבים אלו היו כלבים שגררו מזחלות שלג, והם השתמשו לציד בחץ וקשת. הם אגרו מזון שאיפשר לעבור את תקופת החורף הקשה.
כנראה שבאלף הראשון גופם של האינואיטים כבר הסתגל לתנאים החדשים, והפך קצר יותר (הם נמוכים יותר) ובעל רקמות שומניות רבות יותר, כדי ליצור בידוד מפני הקור העז.
ההתיישבות הנורדית התקיימה כחמש מאות שנים, עד לשנת 1450, בשנת 1500 קרסה והמושבות שהקימו המתיישבים שהגיעו עם אריק האדום נעלמו. סביר להניח כי העלמות זו היא תוצאה של רעב ששרר במהלך המאה ה-15, בתקופה הקרויה "תקופת הקרח הקטנה" (שהחלה במאה ה-13 לספירה ונמשכה עד למאה ה-19), שאופיינה בהידרדרות האקלים העולמי. ניתוח עצמות אדם מתקופה זו תואמת למצב של תת-תזונה. לעומתם, האינואיטים שרדו את "תקופת הקרח הקטנה".
ב"תקופת הקרח הקטנה" אבד הקשר עם גרינלנד, בגלל קרחונים שמנעו גישה לחופיה. גרינלנד "התגלתה מחדש" בשנת 1578, על ידי משלחת של המלך הדני. היא צורפה לאיחוד קאלמאר תחת מלך אחד - המלך הדני. איחוד קאלמאר פורק בשנת 1523, אולם נורבגיה ומושבותיה המשיכו להיות חלק מממלכת דנמרק-נורבגיה, למשך מספר מאות שנים.
כתוצאה מצירוף גרינלנד לאיחוד קאלמאר, גרינלנד הפכה בשנת 1814 למושבה דנית, ובהדרגה הוענקה לגרינלנד אוטונומיה תפעולית. גרינלנד זקוקה לתמיכה כלכלית של דנמרק, וכך, למשל, ממשלת דנמרק מעניקה אלף אירו בחודש לכל תושב, ובלבד שיתחייב לשהות בגרינלנד לפחות שלושה חודשים.
מפרץ דיסקו
מפרץ דיסקו הוא מפרץ בחופה המערבי של גרינלנד, כ-250 קילומטרים מצפון לחוג הארקטי (שהוא בקירוב קו רוחב 66.5° צפון). גושי קרח עצומים ממספר קרחונים זורמים אל המפרץ ומתפזרים בו בשלל צורותיהם. הקרחון העיקרי הוא קרחון אילוליסאט (שמשמעו קרחונים בגרינלנדית), הקרחון הגדול בחצי הכדור הצפוני.
הקרחונים נערמים על פני השטח ונעים לאיטם בכוח הכבידה. קרחון אילוליסאט (Illulissat) מתקדם כ-20 מטר ליום (מבין המהירים בעולם). למרות מהירותו, הקרחון מאבד מגודלו מהר מאוד, מה שמצביע על פגיעותו ורגישותו להתחממות הגלובלית.
קרחון אילוליסאט מסיע כ-35 מיליארד טונות של קרח דרך הפיורד המחבר אותו למפרץ דיסקו כל שנה. הקרחונים שניתקים ממנו נעים אל המפרץ, שם הם מופיעים בשלל צורות מרהיבות, כולל קשתות, צריחים ועוד, כיד הדמיון.
"חוגגים" את האור
הבתים בגרינלנד צבועים בגוונים של צהוב, כחול, ירוק ואדום, כדי לשבור את הצבע הלבן השולט לאורך חודשי החורף הארוכים. הבתים בנויים על גבי הסלעים, מעל לבסיס מבטון יצוק נבנה הבית הצבעוני. המשפחה שבביתה התארחתי יצרה במרתף הבטון חדר, פתחה בו חלונות, עם חדר שירותים ומקלחת ליד החדר ודלת יציאה מהבית. החדר היה מאובזר עם מטבח קטן, מקרר, ארון, וריהוט עדין. כיוון שהשמש אינה שוקעת, בחלונות ניתלו תריסים שמעמעמים את האור. במשך כל ימי שהותי בגרינלנד לא הדלקתי אור.
הסקרנות דחפה אותי החוצה, ראיתי את הקרחונים, ונמשכתי אליהם. טיפסתי על גבי הסלעים, צפיתי בקרחונים הצפים שהצטופפו בפיורד הקרחונים, אחרי שנשברו מקרחון אילוליסאט.
סביב העיירה שדות של מזחלות שלג וכלבי האסקי קשורים ליד מלו?נות. כיום התושבים משתמשים בחורף באופנועי שלג, ומזחלות הכלבים משמשות את התיירים. אין דרכי נסיעה בין היישובים, התנועה בקיץ היא במטוסים קלים או דרך הים.
לסופרמרקטים מגיעה סחורה מדנמרק, המדפים מסודרים ונקיים ואפשר למצוא בסופרמרקט כמעט הכל - משרוך נעל ועד למצרכי מזון איכותיים - במחירים סבירים. גם בחנויות הבגדים ונעלים מצאתי ציוד ברמה גבוהה, ברובו מסקנדינביה, במיוחד מנורבגיה.
שוחחתי עם בעלת הבית, אינואיטית הנשואה לד?ני, ולהם שני ילדים קטנים. בחורף, כשהימים חשוכים, המשפחה מבלה בעיקר בתוך הבית. בין הבתים היו מספר גינות ציבוריות עם מתקני משחק לילדים. ילדים רבים היו במגרש הכדורגל, שם הם שיחקו גם באמצע הלילה. כששאלתי, נעניתי שבקיץ הם "חוגגים" את האור, והילדים משחקים בחוץ כל שעות היממה.
כדי לצלם את הקרחונים הצפים בחצות הלילה שטנו על גבי יאכטה במפרץ דיסקו. הקרחונים בים הפתוח שונים בגודלם ובצורתם, טירות, מגדלים וקשתות. מזג האוויר המשתנה סיפק לנו מראות מגוונים. שמיים מקושטים בעננים, השתקפויות, אך גם שמיים קודרים.
באתר של אפרת נקש תוכלו למצוא תמונות נוספות ויומן מסע מהטיול בגרינלנד
