אגדה מוסלמית עתיקה מתארת את הכאב והאבל שירד על העולם עם מותו של הנביא מוחמד. מאמיניו בני האדם, בעלי החיים, צמחי השדה וצמחי הפרי, חיפשו דרכים להביע את אבלם. עצי הפרי כמו התאנה, הרימון והגפן, השירו את עליהם הירוקים ועמדו עירומים בשלכת ורק עץ הזית נשאר עומד ועליו מלבלבים. הסתכלו עליו העצים ותהו. "אתה, מלך העצים, דווקא לך לא נאה להתאבל על מות הנביא?", אמרו לו. שתק הזית, ולבסוף השיב: "אתם השרתם את עליכם למען ייראה צערכם ברבים, אך צערכם הוא בר-חלוף, ואני, צערי עמוק וחלול וכמוס בליבי. הנה יבש לבבי ומוח גזעי נמק לעולם".
זאת, לפי האגדה, הסיבה לכך שגזעו של עץ הזית נראה חרוש קמטים בצעירותו ועם התבגרותו הופך חלול. זו גם הסיבה שמקשה על הערכת גילו של עץ זית עתיק, שהרי אי אפשר לספור את טבעות הגזע. לפיכך, הערכת גילאי העצים העתיקים מתבצעת במיומנות לפי היקף הגזע, לפי עדויות וכתבים עתיקים שמתארים מקומות ועצים ועל פי בדיקות פחמן שנלקחות מתוך הגזע. המדענים טוענים שעצי זית יכולים לחיות עד 1,500 שנה, ומשך חייו הממוצע של עץ זית הוא כחמש מאות שנים.
העובדה שכמעט בלתי אפשרי לציין לעצי הזית יום הולדת, לא מונעת את קיום החגיגות סביבם: בחול המועד סוכות תקיים קרן קימת לישראל, כמדי שנה, את פסטיבל מסיק הזיתים שיכלול שלל פעילויות משפחתיות חקלאיות ביערות, קטיף זיתים מהעצים, הכנת מכלי זיתים משפחתיים, סדנאות יצירה הקשורות לחג ולמסיק וכן סיורים מודרכים בחיק הטבע.
הפעילות תתקיים בשלושה מוקדים:
ביום ראשון, 8 באוקטובר, י"ח תשרי, ביער לביא בגליל התחתון.
ביום שני, 9 באוקטובר, י"ט תשרי, ביער גילת שבנגב המערבי.
ביום שלישי, 10 באוקטובר, כ' תשרי בתל חדיד שביער בן שמן.
בשלושת האתרים תוצב סוכה כשרה לרווחת הציבור ועלות מכל זיתים למשפחה יתומחר בעשרה שקלים בלבד.
המטרה: חזרה לשורשים
בישראל כיום נטועים כמאתיים אלף דונם של עצי זית, מהם מייצרים מדי שנה כ-6,000 טונות של שמן ועוד כ-17 אלף טונות זיתים למאכל. צמיחתו של הזית מתרחשת בכל חלקי הארץ. בהרי הגליל, בהרי ירושלים, במישור החוף, בהרי שומרון ואפרים, ולאחרונה, במסגרת פרויקט "נגב של צמיחה" של קק"ל, אפשר למצוא מטעי זיתים גם בנגב ובערבה.
קק"ל מטפלת באלפי דונמים של זיתים המטופלים ב"ממשק בעל" (ללא השקיה), מגדלת במשתלות עצי זית ונוטעת אותם בטרסות ובבוסתנים לצורך לייעור ונוי וכעצי פרי, ומניעת סחף במדרונות. לזית, אם כן, שמור מקום של כבוד במפעל הייעור של הארץ. כיום מחזיקה קק"ל בכעשרים אלף דונם כרמי זיתים, והיא נוטעת ביערותיה כ-15 אלף שתילי זית מדי שנה.
כמו כל פרי, גם הזית מלבלב מתוך פרח. בסוף האביב מתכסים עצי הזית בכמות עצומה של פרחים קטנים ולבנים המואבקים בעיקר על ידי הרוח. לאחר ההפריה, גדל הפרי במשך הקיץ, צובר שמנים ונשאר ירוק עד לראשית הסתיו, אז הוא מתחיל להבשיל וצבעו נעשה סגול-שחור. בשלב זה צבירת השמן נפסקת והמרכיבים הארומטיים מפורקים, ערך החומציות מתחיל לעלות וכמות הפנולים יורדת.
עד 150 קילו בשנה
במקביל, יורד הטעם העשבוני ועולה הטעם הפירותי של השמן. בתקופה זו (ספטמבר-אוקטובר), מגיע מועד המסיק. את הזיתים המיועדים לשמן נהוג למסוק לאחר שצבעם משתנה ולפחות מחצית משטחם בצבע סגול-שחור. דרך נוספת לבדוק אם הזיתים מוכנים היא למחוץ זית בין הבוהן והאצבע, אם הציפה מתקלפת בקלות מהגרעין - הזית בשל.
כמות הזיתים שעץ זית בוגר מניב היא עצומה. עץ זית בניבה מלאה (מגיל 10 ומעלה) יכול להניב 100-150 קילו זיתים בשנה, אותם ניתן למסוק יחד ולכבוש, או להעביר לבית בד להפקת שמן זית.
הוא אולי לא נבחר באופן רשמי, אבל אין ספק שעץ הזית ראוי להיות העץ הלאומי של ישראל: הוא מתאים למנעד רחב של טמפרטורות וסוגי קרקעות, מאריך ימים, אינו דורש הרבה מים או טיפולים ונותן (צל, פירות, אווירה) עד בלי די. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את יופיו המרהיב.