אל תאמינו באהבה ממבט ראשון. אהבה ממבט ראשון מתחילה בדהרה גדולה, בשצף של אדרנלין. אבל היא גם עלולה להתרסק במהרה על קרקע המציאות. אהבות איטיות, לעומת זאת, נמשכות לעד.
אז נאפולי.
נאפולי לא תכבוש אתכם מיד ברגע שתפקדו את שעריה, אבל כשתעזבו אותה תהיו מאוהבים. במבט ראשון נראה שהנמל שלה דומיננטי מדי, רחובותיה עמוסים מדי ונהגיה הרפתקנים מדי. גם העובדה שהר הגעש וזוב שמביט בה מרחוק עדיין פעיל לא גורמת לתחושה נינוחה. אבל שלא כמו אהבות חפוזות ומהירות, נאפולי תעניק לכם עולם ומלואו אם רק תתנו לה צ'אנס. התמסרות איטית - זה הסוד. ואז, כבר לא תוכלו לשוב לאחור. נכבשתם.
לראות את נאפולי ולמות (Vedi Napoli e poi muori) היא אמרה איטלקית שאין יודעים מה מקורה ומי מחברה, אבל משמעותה ברורה - אדם שראה את נאפולי שוב לא יראה מקום יפה יותר, וכי לאחר שראה אותה, יוכל האדם למות בשקט תוך ידיעה שראה את המקום היפה ביותר בעולם. מי שביקר בנאפולי יודע שזו אינה אמירה מופרכת.
הזהב של נאפולי
בשנת 1954 הציג במאי הקולנוע האיטלקי ויטוריו דה-סיקה את סרטו "הזהב של נאפולי". הייתה זו יצירת מופת שזכתה בפרסים רבים. אך מבחינת דה-סיקה, הייתה זו בעיקר מחווה נוסטלגית לעיר שבה גדל ואותה כה אהב.
אך עם כל הפרגון לחוש האסתטי של האיטלקים, מי שייסדו את עיר המפרץ היפהפייה הזו, הרובצת על רצועת חוף ציורית בדרום איטליה, היו היוונים. זה קרה בנקודת זמן כלשהי לפני כ-2,700 שנים, ורק בשנת 326 הגיעו לכאן הרומאים, כחלק ממסע כיבושים תחת חסותה של האימפריה האימתנית שלהם. מאז חוותה נאפולי תור זהב של ממש, במיוחד בכל הקשור לאמנות ואדריכלות מקומית. וכמו שקורה לכל עיר שמשלבת יופי עוצר נשימה ומיקום אסטרטגי - גם נאפולי נכבשה פעם אחר פעם על ידי כובשים זרים. אין ברירה - על יופי צריך לפעמים לשלם.
טיול מאורגן לאיטליה
נפלאות השיטוט
תיירים מהעולם כולו פוקדים את שפע אתרי הביקור המצויים בנאפולי וסביבותיה - מהאי קפרי שנראה כמו ציור נוף קלאסי, דרך רצועת החוף הפנטסטית של אמאלפי ועד פומפיי - העיר, הדרמה והלבה. אך נדמה כי בשנים האחרונות, זוכה נאפולי לתחייה, ורבים שוב מגלים את צפונותיה.
בשנת 1995 הכריז ארגון אונסקו על מרכז נאפולי "אתר מורשת עולמית", והגביר את ההתעניינות הבינלאומית בעיר. לצד כל אלו, שפע אירועי התרבות והאמנות המוצעים בה, העצימו את המגמה הזו.
היא לא תתחנף אליכם, נאפולי. היא תציג בפניכם תרבות גבוהה לצד תרבות נמוכה, מבנים מפוארים וסמטאות מלאות קסם לצד רחובות מחוספסים וגברברים נטולי נימוסין ונפוחי חזה. בקיצור, היא לא רומא ובטח לא ונציה. וטוב שכך. נדמה שאין באיטליה עיר כה צבעונית שוקקת חיים כנאפולי. אבל כדי להתענג על מה שיש לה להציע, רצוי תחילה לסייר בה כמשוטטים שכל זמנם בידם. כך צריך לנהוג כאשר מתאהבים באיטיות: לחשוף את סודותיה אט-אט.
בחלקה העתיק של העיר, אזור ספאקנפולי (Spaccanapoli), כדאי לתחוב את מפת התיירים לכיס, ולשוטט בלי מטרה. כך הקסם אמיתי יתחיל לפעול. בלי מדריכי טריפ-אדוויזר, בלי דירוגי גולשים. לעיניכם תתגלה העיר האמיתית - השכונות, הרחובות הנושנים, מרצפות האבן, הילדים שמשחקים ברחוב, כרזות פרסום מתקלפות, חנויות ממתקים נחבאות.
אזור ספאקנפולי נראה לעתים כתפאורה הלקוחה מתוך סרט איטלקי נושן. הבלגן, הרעש, הבתים הצפופים, ובמין ערבוביה איטלקית מלאת חן ונטולת היררכיה, כל אלו נושקים לכמה מן האתרים המפורסמים והחשובים ביותר בעיר. כך למשל, אתר סנטה קיארה (Santa Chiara), שבו מכלול של כנסייה, מנזר ומתחם ארכיאולוגי. לא רחוק ממנה נמצאת הקתדרלה המפורסמת של נאפולי, הלא היא הדואומו (Duomo di Napoli), שנבנתה בסוף המאה ה-13. המבנה, שעוצב מחדש במאה ה-19 בסגנון ניאו-גותי, ניזוק במהלך הפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, אך בוצע בו שחזור יפהפה בין השנים 1969 ל-1972 וכיום הקתדרלה היא אחד היהלומים הארכיטקטוניים של העיר.
ארמונות, מצודות ואופרה: לסמן "וי"
במסגרת השיטוטים שמאפשרים לספוג את אווירת העיר, כדאי לעבור בכמה אתרים שהם בגדר "חובה". ולא, לא מדובר רק על דוכני הפיצה הנפוליטנית המפורסמת. המוזיאון הלאומי הארכיאולוגי (Museo Archeologico Nazionale di Napoli) מציג לראווה פריטים מהתקופה היוונית הרומאית וגם מימי הרנסאנס. יש בו גם מוצגים רבים שהתגלו בפומפיי, שנחרבה תחת אפרו של הר הגעש וזוב, בשנת 79 לספירה. ה"חדר הסודי" במוזיאון הוא למעשה אגף שבו מוצגות יצירות ארוטיות שנמצאו אף הן בפומפיי. המוזיאון הזה שוכן בארמון מהמאה ה-17.
ה-ארמון של נאפולי הוא הארמון המלכותי - פאלאצו ריאל (Palazzo Reale di Napoli), אף הוא מאותה עת. אל תסתפקו במבט מן החוץ, אלא היכנסו פנימה והתענגו על הריהוט, הפסלים ושאר פרטי הדקורציה והאמנות המעטרים את פנים הארמון. פעמיים בהיסטוריה נאלצו האיטלקים לשפץ ולשחזר את מבנה הארמון היפהפה הזה. שריפה גדולה שפרצה בו בשנת 1937 אשר כילתה את הריהוט המפואר שבו, והפצצות בעלות הברית במלחמת השנייה, אילצו את תושבי נאפולי להפשיל שרוולים ולשקמו. ביקור בו יאפשר לראות עד כמה יפה עלה בידם לעשות זאת.
גם ארמון קפודימונטה (Palazzo di Capodimonte), שנוסד באמצע המאה ה-18 ומשמש כמוזיאון מסקרן, וזאת בזכות אוסף האמנות שבו והפארק המקיף אותו, בו מזרקות ופסלים.
נאפולי היא רומנטיקה ורומנטיקה היא גם אופרה. גם מי שאינם נמנים על חובבי הז'אנר, לא יישארו אדישים לחוויה שמזמן בית האופרה העתיק תיאטרון סן קרלו (Teatro San Carlo). המבנה מרשים מאוד, האולם המרכזי מעוטר בבדים אדומים וציורי התקרה שבו מרהיבים. זהו היכל האופרה הוותיק ביותר שפתוח לציבור. הוא נחנך ב-1737, הרבה לפני תיאטרון לה סקלה שבמילאנו, ואפשר ליהנות בו מאופרה בין החודשים ינואר למאי. בין אפריל ליוני יש באולם הופעות בלט.
"מבצר הביצה" (Castel dell'Ovo) הוא אחת האטרקציות המתוירות בעיר. מדובר במצודת דל'אובו הרובצת על חצי אי במפרץ נאפולי רחב הידיים. למרות שיסודותיה קדומים בהרבה, היא הפכה למצודה כבר במאה ה-12 על ידי הנורמנים, ומאז עברה גלגולים רבים. כיום תמצאו במבצר מעברי אבן אדירים, חומות אימתניות, תצפיות נוף נהדרות ואווירה של ימי קדם. ומה הקשר לביצה? מספרים כי בימי הביניים נקברה כאן ביצה בעלת כוחות על טבעיים, שנועדה לשמור על העיר.
רומנטית בימים, תוססת בלילות
כמובן, ימים עמוסי שיטוטים והיסטוריה דורשים קינוח הולם. לנאפולי חיי לילה סוערים, המרוכזים בכמה מתחמים בעיר. אחד הטרנדיים שבהם הוא אזור קיאיה (Chiaia), שבו ימתינו לכם מועדונים שוקקים וברים מדליקים. גם כיכר בליני (Piazza Bellini) - שבה תיירים ומקומיים מבלים אלו לצד אלו - תספק את הסחורה, אם כי באופן נינוח ורגוע יותר. יש בה ברים נטולי יומרה, מסעדות טובות ופינות חמד אורבניות נסתרות מן העין.
גם אוכל הוא חלק מהרומנטיקה והמטבח של נאפולי וחבל קאמפניה עשיר ומגוון. בדיוק כמו הערבוב הרב-חושי שהעיר הזו כופה על מבקריה, כך גם עולמה הקולינרי: הוא הפכפך, נועז ועשיר בניגודים. כאן, במקום שבו נולדה הפיצה הנפוליטנית, ממתינות לכם הפתעות נוספת לחך: ממסעדות דגים נהדרות דרך מסעדות איטלקיות אותנטיות ועד דוכני גלידה מרעננת ועשירה בטעמים. אהבה חדשה - כבר אמרנו?
טיולים מאורגנים לחו"ל