הקסם שנשקף ממגדל הזהב: העיר הכי ציורית בחבל אנדלוסיה

בשנת 2010 התגלגל יהונתן גפן אל סביליה, כדי לראות איך נראה מגדל הזהב שבשיר "בנהר של סביליה" אותו תרגם לעברית עבור דייוויד ברוזה.

"בין שיחי ההרדוף מביטה היא,
גלים וצדפים היא סופרת,
אבל רק את עצמה היא פוגשת,
שם בנהר של סביליה,
מי המשקיף מלמעלה
מגג המגדל של סביליה,
קולות חמישה משיבים לה,
חמש טבעות של כסף"

פאקו איבנז, הטרובדור הבאסקי בעל הקול הייחודי, שהלחין את מילותיו של פדריקו גרסייה לורקה, מגדולי משוררי ספרד, נסע עם גפן לסביליה. שם, על הנהר הרוגע, ניסה גפן לחקור למה מגג המגדל של סביליה דווקא חמישה קולות משיבים ל''ילדתי אל הים היא הולכת'', שזה השם המקורי של השיר. הנהר מוקף בחומות אבן וצבאותיהם של כובשים רבים צעדו לגדותיו. גפן סיפר כי כשתרגם את השיר הוא דמיין "מגדל גבוה ודק, מואר באור יקרות שמשתקף ממי הנהר". במציאות הוא פגש מגדל רחב ונמוך, בעל אבן חומה שזוהרת רק בלילה. משנת 1220 עומד המגדל מעל נהר הגואדלקיוויר שחוצה את העיר. הוא שימש כבית מכס ונקרא "מגדל הזהב'' משום שהוא פקח עין על ארגזי הזהב והמתכנות היקרות שהובאו לספרד מדרום אמריקה ובעבר הרחוק היה מצופה אריחים שהבהיקו בשמש ויצרו אשליה של ציפוי זהב. אבל הקסם המתואר בשיר, קיים גם במציאות. לורקה, שנרצח בגרנדה בידי הפלאנגות של הגנרל פרנקו, הותיר לסביליה שיר מסתורי ופלאי, כמו העיר עצמה.

טיול מאורגן לספרד

מחוז אנדלוסיה הוא אחד המחוזות הגדולים בספרד, וללא ספק המגוון ביותר. שטחו כ-87 אלף קמ"ר, הוא נמצא בדרומה של ספרד ומשתרע מהים התיכון במזרח ועד לאוקיינוס האטלנטי במערב. נופיו כוללים ביצות עשירות בבעלי-כנף, כרמים של עצי זית, יערות פורחים ופסגות מושלגות. באנדלוסיה מתמזגים זה בזה כל הסמלים הקשורים לספרד - מלחמות שוורים, רקדניות פלמנקו, כפרים קטנים שבתיהם צבועים לבן ורכסים צחיחים.

למרות אקלים כמעט מדברי, מדי שנה, מבקרים במחוז מעל ל-7 מיליון תיירים, שנוהרים בעיקר אל אתרי הנופש שלחופי הים התיכון. אך הרחק מכל אלה מתפרסים חופים אטלנטיים ריקים ושטחי ביצה נרחבים. פנים הארץ מכוסה במרבד של יערות אלונים, שעם ועצי זית. המרחבים מלאים בשדות דגנים וכרמי זית. אנדלוסיה היא ארץ השרי. הפניקים הביאו את הגפן לאזור לפני כ-3,000 שנים. אחריהם הגיעו הרומאים שיצרו וייצאו יינות, אך את יסודות ייצור השרי של ימינו לימדו דווקא הסוחרים האנגלים, שהתיישבו באזור אחרי "הכיבוש מחדש" במאה ה-13, כשהנוצרים כבשו את אנדלוסיה מידי המוסלמים.

מתוך שטחה הכולל של אנדלוסיה כ- 17% הם שמורות הטבע והפארקים הלאומיים שנועדו להגן על שפע החי והצומח באזור. בחבל ארץ זה נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר בספרד - הר מולאסן שנישא לגובה של 3,482 מטר.

אנדלוס?יה היא קהילה אוטונומית בספרד מאז ינואר 1982 והיא מורכבת משמונה נפות שבירתן היא סביליה. במחוז זה חיים מעל 8 מיליון איש והעושר התרבותי האדיר שמתפרץ מכל אחת משמונה הנפות הוא תוצר של היסטוריה ארוכה, רבת תהפוכות ומלאת כובשים. נוסף על אוצרות הטבע, החופים הזהובים ומזג האוויר הנהדר שלה, העובדה כי באנדלוסיה נמצאת נקודת החיבור של אירופה עם אפריקה הביאה אליה עמים רבים, שהותירה בו את חותמם.

בשנת 711 לספירה, צבא קטן של בני השבטים הברברים בראשות טארק אבן זיאד, חצה את מצרי גיברלטר ונחת על אדמת אירופה. הפולשים, שרק לאחרונה המירו את דתם לאסלאם, הופתעו מההתנגדות המזערית. ההצלחה הייתה מפתיעה וחצי האי האיברי הפך לאדמה מוסלמית. סביליה, המצויה על סף הגבול הדרומי של ספרד עם מרוקו, הושפעה רבות מהתקופה בה שלטו מוסלמים בעיר. העיר הרביעית בגודלה בספרד, עם כ-700 אלף תושבים ועוד כמיליון בפרובינציה, מוכרת בעולם בזכות הפנינות הארכיטקטוניות הפזורות בה. סביליה מתגאה בדמויות ההיסטוריות שנולדו בה כמו הקיסר טריאנוס, הציירים ולסקס ומורילו, אך גם באלה שקבורות בה, כמו כריסטופר קולומבוס.

בסופה של מערכה אטית ומתמשכת שארכה מאות שנים כבשו הנוצרים את חצי האי האיברי, ונחשפו להישגי המוסלמים בתחומי האדריכלות, ההנדסה, ההידרולוגיה והאמנויות. כאשר נפלה סביליה בידי המוסלמים, היא הייתה עיר קטנה ועלובה. עם כיבושה מחדש, גילו הנוצרים עיר משגשגת, מלאת גנים וארמונות מקושטים בעיטורים מרהיבים. סביליה הפכה ליהלום של אנדלוסיה.

ארמון האלקאזאר הוא דוגמה לפאר ולהדר המוסלמי. הארמון נבנה עבור הח'ליפים המקומיים ובו חיו השליטים במשך 200 שנים, עד לכיבוש הנוצרי. בארמון תקרות עץ מרהיבות, חדרי מרחץ וגנים עם מערכות השקיה מתוחכמות. במשך השנים התגוררו בו גם פילוסופים, משוררים, אנשי דת, מוסיקאים ואנשי כספים. בגניו המקסימים מיוצגות שתי גישות גינון שונות: האחת מורית והשנייה אירופאית, וביניהן מפרידה חומה עשויה אבן וולקנית.

פלאסה דה אספניה (Plaza De Espana) היא ללא ספק אחת הכיכרות המזוהות ביותר עם העיר ומסימני ההיכר המודרניים של העיר הספרדית הידועה. הכיכר נבנתה בשנת 1929 לכבוד התערוכה "הספרדית-אמריקנית" שנערכה בעיר ובה השתתפו ארצות הברית, פורטוגל וספרד. בתערוכה הוצגו מיטב המצאות הטכנולוגיה האמריקאיות והספרדיות נכון לשנות ה-30 של המאה הקודמת. היא עוצבה בצורת חצי מעגל גדול וסביבו בניינים רבים, שכיום משמשים כמשרדי ממשלה. במקום ניתן לשכור סירה ולשוט סביב החפיר המקיף את הכיכר ובכך להתרשם מכל היופי שבה ומהתערוכות המתחלפות הנערכות בה. בחצר הגדולה צולמו בשנת 1962 כמה סצנות עבור הסרט ההוליוודי "לורנס איש ערב", המספר על עלילותיו של הקצין הבריטי, שלקח חלק במרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית.

קתדרלת סנטה מריה דה לה סדה (Catedral de Santa Maria de la Sede) נודעת כאחת הכנסיות היפות בעולם הנוצרי והיא הגדולה ביותר שבנויה בסגנון גותי-ספרדי. ראשיתה כמסגד שבצמוד לו נבנה מגדל פעמונים בשם חירלדה, שמשמעותו היא שבשבת, ותפקידו כפול: קריאה למאמינים לתפילה, ותצפית המתריעה על אויב מתקרב. ב-1366 פגע רעש אדמה במבנה והתקבלה החלטה לבנות כנסייה "שכול הרואה אותה יחשוב אותנו למשוגעים". הבנייה, שהחלה ב-1402, נמשכה לסירוגין עד המאה ה-19, אז קיבלה את צורתה הנוכחית. הקתדרלה עברה מספר גלגולים - חלק מהמבנים קרסו לאחר השלמתם והוחלפו במבנים אחרים. בשנת 1987 הוכרה הכנסייה כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו של האו"ם.

באזור סביליה שגשגה במשך מאות שנים קהילה יהודית ענפה, היו בה מספר בתי כנסת מפוארים והיהודים חיו בשלום ובנחת. השלווה באה לקיצם ב-1492 עם גירוש ספרד, אז חוסלה הקהילה היהודית במקום והמוני אנוסים שהמירו את דתם הועלו על המוקד ועברו עינויי תופת בידי אנשי האינקוויזיציה. כיום לא נשאר זכר רב לתור הזהב של הקהילה היהודית של סביליה. הרובע היהודי העתיק החליף את שמו לרובע "סנטה קרוז" (הצלב הקדוש) ולא נותרו בו סממנים רבים של יהדות.

קרבות שוורים הוא אחד מהאירועים המרכזיים במסורת הספרדית המצוי במחלוקת אידיאולוגית קשה ברחבי העולם, כמו גם בתוך ספרד עצמה. יש הרואים בקרבות אלה כאירוע תרבותי-מסורתי של ממש ויש הרואים בכך התעללות נוראית בבעלי חיים חסרי ישע. אחד האייקונים הארכיטקטוניים של סביליה הוא פלאזה דה טורוס העגול אשר נמצא במרכז העיר. זהו האצטדיון הגדול ביותר באזור דרום ספרד לקרבות שוורים. הקרבות נערכים כמעט מדי יום, בעיקר בשיא עונת התיירות וניתן לחזות במטדור נלחם ומשסה את כידוניו בשור הזועם הרץ לעברו, עד שהוא מכניע אותו באופן סופי על הרחבה לקול תשואות הקהל.

לבקר בסביליה בלי לראות מופע פלמנקו זו החמצה. מועדון Peña Cultural Flamenca נחשב לפופולרי בעיר. מי שיישאר עד סוף המופע יוכל ליהנות מפלמנקו פיאסטה - חגיגה בה כל מי שרוצה או חפץ לרקוד פלמנקו מוזמן לבמה למסיבה אחת גדולה שבה מתערבבים האמנים והקהל. כמו ערים גדולות אחרות בספרד, גם סביליה מספקת סצנה קולינרית מגוונת ועשירה. טריאנה מארקט הוא שוק אוכל שבו תוכלו למצוא הכול - תוצרת חקלאית מקומית, יינות בוטיק מחבל אנדלוסיה, מנות טפאס ודגים ופירות ים. בבתי הקפה והברים בעיר כולם - אוכלי בשר, צמחוניים וטבעוניים - ימצאו את מנות הטפאס שיתאימו להם.

אצל רבים הפכה סביליה לתמצית "הספרדיות" כפי שהיא נראית בעיני זרים. חום וטמפרמנט, שוורים ופלמנקו, חושניות ואדיקות דתית, מבנים גותיים וגנים אותם עיצבו המוסלמים. ההיסטוריה של סביליה מסוכמת בתמציתיות בשורות שנחרטו לפני זמן רב על שער חרס בעיר "הרקולס בנה אותי; יוליוס קיסר הקיף אותי בחומות ובמגדלים; המלך הקדוש כבש אותי". התערוכה העולמית "אקספו 1992" התקיימה באי של מנזר קארטוחה בין שתי זרועות נהר הגואדאלקיוויר. אירוע גדול זה שינה את פניה של העיר, בכך שעודד יישומה של תכנית למודרניזציה עירונית ובניית: גשרים, תחבורה בתי-מלון ואזורי בילוי. כיום סביליה היא מטרופולין מודרנית ותוססת עם ניחוחות אוריינטליים ייחודיים, שהופכים אותה לגשר בין מזרח למערב, בין אירופה לאפריקה, בין עבר לעתיד.

טיול מאורגן לספרד

טיולים מאורגנים לחו"ל