תיירת מדנמרק: "בחו"ל פגשתי ישראלים גסי רוח. פה גיליתי שאתם נחמדים"

הנריק ואליס פולסן (Poulsen), מהנדס תוכנה ומנהלת שיווק מדנמרק. בחופשה בישראל עם בתם, מריה.

שלום לך. אתה עומד פה בגן צ'רלס קלור ומביט אל הים כבר המון זמן. תייר שלוקח את הזמן ולא רץ. זה נדיר.
"האמת היא שאני לוקח את הזמן כי זה היום האחרון שלנו בישראל. אני מטייל עם בת זוגי אליס ובתי מריה. מחר על הבוקר אנחנו חוזרים לדנמרק".

כמה זמן טיילתם בישראל?
"שבועיים".

שבועיים זה הרבה זמן. רבים מגיעים לימים ספורים, עושים "וי" על תל אביב, ירושלים ועוד איזו נקודה קדושה לנצרות בצפון - וחוזרים הביתה.
"בוא ואגלה לך סוד. אני כבר מכיר היטב את ישראל וידעתי ששבועיים זה זמן מתאים. לא פחות. למעשה, לפני 15 שנים בערך עבדתי בישראל במשך שנתיים. אני מהנדס תוכנה ובאותו הזמן עבדתי עבור חברת נוקיה".

אה! בימים הטובים שנוקיה שלטה. לפני שאייפון נתנו לה בראש עם מסך הטאצ' שאף אחד לא חשב שיתפוס.
"בדיוק! אבל למזלי, אני עזבתי את נוקיה בזמן".

אז אתה בדיוק האיש לשאול אותו: אתה רואה שינוי בין הישראלים של לפני 15 שנה לבין הישראלים של היום?
"כלום, שום שינוי. הדבר היחיד שבאמת הפתיע אותי אחרי 15 שנה שלא הייתי פה, זה הגידול העצום בכבישים, בכמות מכוניות ובעיקר במגדלי המגורים והמשרדים שצצו בכל מקום. נראה לי שהספקתם לבנות המון בזמן שלא הייתי פה. אבל חוץ מזה, התרבות הישראלית - לפחות ממה שאני קולט בשבועיים שאני כאן - לא השתנתה כלל".

מכל חופשות הקיץ, בחרת לחזור דווקא למקום שבו גרת שנתיים ושאותו אתה מכיר היטב. למה?
"אתה רואה את הנערה הנחמדה הזאת? זו הבת שלי. היום היא בת 17, אבל כאשר עזבתי את ישראל, היא היתה בת שנתיים. באופן טבעי, היא לא זוכרת כלום מישראל. אז היה לי חשוב להראות לה היכן היא העבירה את ימי ילדותה הראשונים".

[ אליס, בת זוגו של הנריק, נכנסת לשיחה ]
"אני הכרתי את הנריק אחרי שהוא כבר עזב את ישראל. מעולם לא ביקרתי בישראל. עבורי זו הפעם הראשונה. ואני חייבת לציין שההפתעה שלי היתה מאוד גדולה".

למה?
"אני יכולה להיות כנה? אז תשמע. אני מטיילת הרבה בעולם, ובהמון מקומות פגשתי ישראלים. ובכל מפגש כזה נדהמתי מרמת גסות הרוח והקולניות שלהם".

כן, לפעמים אנחנו מייצאים יופי של שגרירים.
"לכן, היססתי לקראת הנסיעה לישראל. ואז הגענו, וגיליתי שאין כל זכר לגסות הרוח שבה הבחנתי בקרב ישראלים בחו"ל. כאן זה שונה. זו היתה עבורי חוויה טובה. חוויה מתקנת. כאן פגשתי ישראלים נחמדים, חמים, רגועים".

רגועים? איפה טיילתם? קחו אותי לשם מיד.
"כן, כן. רגועים. החיים בדנמרק לחוצים, יש המון מתח. נכון, אני תיירת ורואה דברים אחרת, אבל יש לי תחושה שהמצב כאן יותר רגוע מאשר במקומות אחרים. הכל ב'איזי'. אז נכון, יש את העניין של המצב הפוליטי-ביטחוני. אבל לפני שהגענו, עשינו החלטה שאנחנו לא מתעסקים בזה. זה לא מעניין אותנו. פשוט רציתי לראות איך אנשים באמת חיים במקום הזה, בלי דעות קדומות שנובעות מהחדשות בטלוויזיה".

החלטה מצוינת בעיניי. פוליטיקה וטיולים לא מתערבבים. אז הנריק, שבועיים בישראל. בטח ראיתם מקומות מיוחדים.
"אחד הדברים היותר מיוחדים שעשינו זה לינה בצימר בחוות סוסים מעל הכנרת. רק טבע מסביב, טבע יפהפה. היינו שם 3 ימים ולילות, כאשר יום אחד מתוכם הוקדש לטיול סוסים ארוך שירד מההר הגבוה והגיע עד הכנרת עצמה. זה היה בלתי נשכח".

אני מבין ששכרתם רכב. היה קל להסתדר בכבישים?
"אנסח זאת כך: כתייר, אם אתה לומד לנהוג כמו הישראלים - אתה תסתדר".

אתה מאוד מנומס.
"כן, אני יודע. והאוכל פה מעולה. זה לא מובן מאליו. כתייר, אתה 'נופל' הרבה עם אוכל ומסעדות לא טובות. אתה יכול להסתובב למשל במקום נהדר כמו ספרד למשל, וליפול על מסעדות גרועות שוב ושוב. אבל פה? לא היו לנו נפילות. האוכל היה תענוג... רגע, אני נזכר בשאלה קודמת שלך. יש עוד משהו שקצת השתנה מאז הפעם האחרונה שביקרתי פה. אחרי שטיילנו בצפון, רצינו לנסוע לירושלים מאזור הכנרת. באופן טבעי, החלטנו שנוסעים בכביש 90, דרך בקעת הירדן. אבל היה מי שהציע לנו לא לעשות זאת, בגלל המצב. בכל מקרה נסענו, כי מדובר בכביש שמקצר את הדרך במידה רבה. עכשיו, אני מכיר את הכביש הזה. לפני 15 שנה, יכולת לעצור בהמון כפרים ונקודות קטנות ולעשות שופינג של דברים מיוחדים. עכשיו הכל יבש שם. כלום. אני אישית זוכר שפעם, כשטיילנו בארץ, עשינו המון קניות מעבר לקו הירוק. מהבחינה הזו, היום זה קשה יותר".

אז חציתם חלקים רבים בישראל עם הרכב. היה מעניין?
"כן. נסענו ממצדה בחזרה לתל אביב בדרכים פחות מקובלות. עברנו דרך דימונה עצמה, חלפנו באריאל..."

שמעו, הייתם במקומות שישראלים רבים לא הניחו בהם את כף רגלם.
(אליס): "כן. זה היה נפלא לגלות שעל שטח כה קטן יש נופים כל כך מגוונים. אני אישית אהבתי את הצפון יותר מכל, אבל גם המדבר מיוחד. ואם כבר מדברים על גיוון - יש פה כל כך הרבה תרבויות ודתות בשטח כל כך קטן! יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, בדואים... עבורי, כמבקרת שבאה ממקום כל כך הומוגני כדנמרק, זה מרתק".

(הנריק): "אני חייב לשתף אותך בתובנה שהיתה לי לפני כמה ימים. הגענו אל מצדה והחלטנו לא לעלות אל ההר ברכבל אלא ברגל".

בחודש יולי? בטח הייתם לבד על השביל.
"ממש לא. היה אפילו תור בהתחלה! בכל מקרה, תוך כדי שאנחנו עולים אל האתר הכל כך מיוחד הזה, עם הסיפור המדהים שלו, אני פתאום קולט שכשאני נולדתי, מצדה היתה מקום שאף אחד לא הכיר. למרות ההיסטוריה המפוארת, המקום כמעט לא היה ידוע, אף אחד לא ביקר בו, רק ארכיאולוגים וחוקרים. לעומת זאת, כשהבת שלי נולדה, המקום הזה היה כבר ידוע ומוכר בכל העולם, והמוני מטיילים הגיעו ועדיין מגיעים אליו בלי הפסקה. איזה שינוי!"