נושאים חמים

ההבדל בין האנוי להו צ'י מין סיטי יוצר את הקסם של וייטנאם

הן מתפתחות בקצב מהיר, מושפעות מהכיבוש הצרפתי ומהוות אנדרטה למלחמה נוראית. אבל הן גם שונות באופיין כשהאחת מהווה בירה פוליטית שרק עתה נכנסת אל המאה ה-21 ואילו השנייה היא כמרכז פיננסי ותרבותי מודרני. הכירו את שתי הערים הענקיות שמכתיבות את הקצב של וייטנאם

וייטנאם הו צ'י מין (ShutterStock)
הו צ'י מין סיטי (צילום: shutterstock)

ירושלים ותל אביב רחוקות זו מזו כ-65 קילומטרים בלבד אבל במובנים רבים מדובר בשני עולמות שונים, ונדמה שכל המגוון התרבותי, החברתי, הפוליטי והכלכלי בישראל מגולם במרחק שבין שתי ערים אלו. ההבדלים בין הבירה העתיקה לבין העיר הצעירה שחיה ללא הפסקה יוצרים את הקסם של ישראל - מדינה קטנה שיוצרת עניין גדול. בין האנוי להו צ'י מין סיטי שבוייטנאם מפרידים כ-1,150 אבל גם שם, במדינה התוססת שבמזרח הרחוק, ההבדל בין שתי הערים הגדולות יוצר אנרגיה, עניין ותחרותיות שמעשירה ומגוונת בה את החיים.

עד למלחמת העולם השנייה הייתה וייטנאם, יחד עם קמבודיה ולאוס, חלק מקולוניה צרפתית שנקראה הודו-סין. במהלך המלחמה נכבשה הודו-סין על ידי האימפריה היפנית, ובזמן הכיבוש היפני התארגנה מחתרת קומוניסטית בשם "וייט מין" בראשות הו צ'י מין, שהכריז עם סיום המלחמה על הקמת רפובליקת וייטנאם ובירתה האנוי שבצפון הארץ, למרות שהשליטה בהודו-סין חזרה לידי צרפת. המחתרת "וייט מין" נאבקה בצרפתים ובקיץ 1954, בוועידת ז'נבה הגיעו נציגי המערב, וייטנאם, ברית המועצות וסין לידי הסכם קו הרוחב 17, שחילק את וייטנאם לשתי מדינות: צפון וייטנאם ודרום וייטנאם.

אחרי מלחמת וייטנאם בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 אוחדו הצפון והדרום ב-2 ביולי 1976. שמה של סייגון, העיר הגדולה בוייטנאם ובירת הדרום עד לאיחוד, שונה להו צ'י מין סיטי, על שם מייסד וייטנאם החדשה. האנוי, העיר השנייה בגודלה ובירת הצפון עד לאיחוד, הוכרזה כבירה החדשה של וייטנאם המאוחדת. יותר מ-40 שנה עברו מאז האיחוד וההבדלים בין שתי הערים הענקיות ניכרות לעיני כל מי שמבקר במדינה.

וייטנאם האנוי (ShutterStock)
האנוי (צילום: shutterstock)

האנוי

האזור שבו נמצא האנוי היה מיושב מאז שנת 3000 לפנה"ס לערך, אז הייתה אחד מכמה מאות כפרי דייגים, שהיו פרוסים לאורך הדלתא של הנהר האדום שעל גדתו היא שוכנת וממנו קיבלה את שמה בסינית "גדת הנהר".

האנוי היא הבירה הפוליטית של וייטנאם, בנייני הממשל נמצאים בה ואתרי התיירות המפורסמים בעיר הם בעלי אופי לאומי, דוגמת המוזיאון ההיסטורי, מוזיאון המהפכה והמוזיאון הלאומי לאמנויות. בית העץ הצנוע של הו צ'י מין שנמצא במרכז העיר הוא מוקד עלייה לרגל עבור כל התיירים שמבקרים בעיר, ומראהו הפשוט הוא ניגוד גמור למוזוליאום שנבנה לזכרו של המנהיג ובו שמורה גופתו החנוטה, למרות שביקש כי ישרפו אותה לאחר מותו. המוזוליאום מעוצב בהשראת פרח הלוטוס והמבקרים בו חייבים להתלבש באופן צנוע ולהפקיד את המצלמות הטלפונים הניידים לפני הכניסה פנימה.

האנוי מקלה על המבקרים הרוצים לחזות במונומנטים הלאומיים הגדולים של העיר, שכן רובם ממוקמים בעיר העתיקה שבין הנהר האדום לאגם "הואן קיים" וסמוכים זה לזה. פגודת העמוד האחד שבסמוך למוזיאון הו צ'י מין שבמרכז העיר, היא מבנה עץ עתיק שנבנה ב-1049 ומוקף מים וצמחייה. האגדה מספרת כי הפגודה נבנתה על ידי הקיסר לי תאי טונג חשוך ילדים לאחר שחלם כי אלת הרחמים הגישה לו ילד כשהיא יושבת על פרח לוטוס. הקיסר נשא לאחר מכן בת איכרים, והיא ילדה לו בן, יורש לכתרו ולכן הקים הקיסר את המקדש המעוצב ברוח פרח הלוטוס שראה בחלומו. סמוך לפגודה נמצא הארמון הנשיאותי המפואר, המעוצב בהשראת ארמונות צרפת. בכיכר בא-דין המטופחת שסמוכה לארמון הנשיאות הכריז הו צ'י מין על עצמאות וייטנאם ב-1945, למרות שזו לא זכתה להכרה עולמית.

פגודת העמוד האחד, האנוי, וייטנאם (ShutterStock)
פגודת העמוד האחד, האנוי, וייטנאם (צילום: ShutterStock)

ייחודה של האנוי מתבטא באווירה האירופית ששוררת בה, ומעניקה לה נופך אחר. הרובע הצרפתי בעיר הוא שריד לכיבוש הקולוניאליסטי של צרפת ומאופיין בסגנון בנייה שונה מזה שמאפיין את וייטנאם. יש בו וילות רחבות ידיים, בניינים מעוטרים ושדרות אלגנטיות ורחבות. האזור המטופח חביב על האליטות המקומיות ונציגי הממשל הבכירים. שריד קולוניאליסטי מפואר נוסף מהעידן הצרפתי הוא בית האופרה, שנחנך בשנת 1911. אלו ההולכים לצדו או בתוכו יכולים לחוש לרגע כאילו הם ברובע התשיעי של פריז.

העיר, שאוכלוסייתה באלף השנים האחרונות לא עלתה על 400 אלף הפכה במאה ה-20 למפלצת אורבאנית. בשנות ה-80 ההגירה המאסיבית לאחר איחוד וייטנאם ותמורות חברתיות וטכנולוגיות גרמו לאוכלוסייתה לגדול במהירות. לפי הערכות מקומיות שפורסמו גם בעיתונות העולמית - כ-90% מהבניינים בהאנוי נבנו ללא אישור רשמי ובהיתר בנייה מה שהפך אותה לעיר צפופה, מרובת סמטאות ובעיות תחבורה שנוצרו עקב כך. באזורים מסוימים בעיר אפשר לראות בתים צרים במיוחד, וסגנון בנייה זה התפתח עקב מס רכוש המבוסס על רוחב הבניין. המדינה, לעתים בברוטאליות, הורסת בשנים האחרונות שכונות עוני שלמות כדי לבנות תחתן שיכונים חדשים ולסלול כבישים מהירים.

העיר שסבלה הפצצות כבדות על ידי אמריקאים בזמן מלחמת וייטנאם, השתקמה במהירות אדירה וכיום חיים בהאנוי כ-7.5 מיליון איש שמובילים אותה אל המאה ה-21 בצעדי ענק. ב-2011 החלה להיבנות בעיר רכבת תחתית, מאות אלפי תושבים מכסים את פניהם כדי להתגונן מענני האבק שיוצרת תנופת הבנייה. האנוי היא המרכז התעשייתי הגדול ביותר של וייטנאם, ומצויים בה מפעלים רבים של תעשייה כבדה המייצרים טקסטיל, כימיקלים, ומכונות. האנוי יוצרת שילוב מרתק של מערב ומזרח, ישן וחדש. העיר החליפה ידיים רבות ובמשך השנים שלטו בה אימפריות אזוריות שונות שהעניקו לה קצת מאופיין והפכו אותה למגוונת ורבת פנים והיא נחשבת לאחת הערים שמתפתחות בקצב המהיר ביותר במזרח הרחוק.

הו צ'י מין סיטי וייטנאם (ShutterStock)
הו צ'י מין סיטי (צילום: shutterstock)

הו צ'י מין

הו צ'י מין סיטי הייתה במאה ה-17 כפר דייגים קמבודי קטן בשם פריי נוקור שהוקם על אדמות הביצה של דלתת נהר המקונג. הוייטנאמיים שהגיעו מהצפון השתלטו על האזור, דחקו את הקמבודים וקראו לו סייגון, מילה סינית-וייטנאמית שמשמעותה "ענף כותנה", ובהשאלה מתייחס ליער הצפוף במקום. הכפר התפתח עם השנים לעיר מסחר ולאחר הכיבוש הצרפתי הפכה סייגון לעיר המרכזית ב"הודו-סין".

בדומה להאנוי, גם בה החלה תנופת בנייה בסגנון קולוניאליסטי ועד היום יש בה מבני ציבור מרשימים בסגנון צרפתי. למרות שהיא מודרנית מהאנוי, וחיים בה כ-9 מיליון בני אדם, אין בהו צ'י מין סיטי בנייה גבוהה באופן יחסי ורוב בנייני העיר נמוכים. אחד המבנים האייקוניים שהשאיר אחריו הכיבוש הצרפתי והפך לאחד מסמליה של הו צ'י מין סיטי הוא המבנה של קתדרלת נוטרדם שבנייתו שהושלמה ב-1880. כל חומרי הבניין יובאו מצרפת, הקיר החיצוני של הקתדרלה נבנה מלבנים מטולוז ובשנת 1895 נוספו לה שני מגדלי פעמון בגובה 57.6 מטרים ששיוו לה מראה הדומה למקור הפריזאי. ליד הקתדרלה נמצא בניין הדואר המרכזי אותו תכננו ובנו הצרפתים, והוא נחשב לאחד המבנים היפים בוייטנאם בזכות חלונותיו הקשתיים והחלל הפנימי הקשתי והגדול שלו.

קתדרלת נוטרדאם, הו צ'י מין סיטי, ויינטאם (ShutterStock)
קתדרלת נוטרדאם, הו צ'י מין סיטי, ויינטאם (צילום: ShutterStock)

בתקופת מלחמת וייטנאם סייגון שימשה כבסיס הפיקוד של צבא ארצות הברית ובתום המלחמה שונה שמה להו צ'י מין סיטי על שם "אבי האומה" מהצפון, כהוקרה לפעילותו וכסימן להווה ולעתיד החדש אליו יוצאת וייטנאם. ארמון האיחוד מחדש (Dinh Thong Nhat), ששימש כארמון הנשיאות של וייטנאם הדרומית, מהווה כיום מוזיאון וסמל למהפכה שחוללו הו צ'י מין וכוחותיו, שכבשו אותו בתום קרב קשה בשנת 1975. בחדרים השונים ישנם חפצים וכלי מלחמה שונים של כוחות צפון וייטנאם וצבא ארצות הברית. מוזיאון המלחמה הוא מונומנט נוסף שמנציח את אותה מלחמה עקובה מדם, ובמהלכה הוא שימש כבניין סוכנות הביון של ארצות הברית בסייגון. במוזיאון מוצגים כלי נשק ותמונות המתארות את ההרג והאכזריות שאפיינו את אותה המלחמה.

הו צ'י מין סיטי היא הבירה הפיננסית והתרבותית של וייטנאם, והיא העורף העסקי לכל תעשיית החקלאות שפורחת באזור דלתת המקונג - אחד האזורים הפוריים ביותר לגידולים חקלאיים במדינה. ככזאת, היא יותר מערבית מהאנוי. בעיר ישנם עשרות מרכזים ללימוד אנגלית, מאות בתי קפה המשמשים "משרד" לבעלי עסקים ומקום בילוי לצעירים ולסטודנטים ולפי אתר explorefacts כ-70% מהילדים בעיר בוחרים לקיים את מסיבות יום ההולדת שלהם ברשתות המזון המהיר העולמיות דוגמת KFC ולוטרייה. בתקופת חג המולד, לב העיר מתקשט בסמלי החג והרחובות ראשיים מוארים באורות צבעוניים. התרמילאים מתרכזים בדרך כלל בבתי המלון שבאזור קאו פו טאי, והסצנה הקולינרית בה מפותחת יותר מזו של האנוי - אם באלפי דוכני אוכל הרחוב הפזורים ברחובותיה ואם במסעדות היוקרה שמשמות את אנשי העסקים, התיירים והאנשים האמידים בעיר.

טיול מאורגן לוייטנאם וקמבודיה

מוזיאון המלחמה בעיר הו צ'י מין סיטי, וייטנאם (ShutterStock)
מוזיאון המלחמה בעיר הו צ'י מין סיטי, וייטנאם (צילום: ShutterStock)

בשונה מהאנוי, הו צ'י מין סיטי תוססת וקצבית יותר, ויש בה חיי לילה מפותחים מאוד. אזור בניין התיאטרון העירוני (The Municipal Theatre) מרכז אליו צעירים רבים שפוקדים את הבארים, מועדוני הלילה והמסעדות. רחוב מאק תי בוי (Mac Thi Buoi Street) וסביבותיו מהווים אזור נוסף שמשמש מרכז בילוי לסטודנטים ולתיירים. 70% מכלל המבקרים בוייטנאם עוברים בהו צ'י מין סיטי, ומוצאים עיר פתוחה ובינלאומית בכל קנה מידה. אם ירצו להכריז ביום מן הימים על "בירת הקטנועים העולמית", הרי שהו צ'י מין תהיה מתמודדת חזקה. בעיר מעל 5 מיליון כלי רכב, אבל רק כ-400 אלף מהם הם מכוניות - הכלים הדו-גלגליים למיניהם ממלאים את הרחובות.

רובע צ'ולון (Cholon) הוא רובע צפוף מאוד של האוכלוסייה הסינית החיה בעיר ובו שתי אטרקציות תיירותיות שהן בגדר חובה למבקרים בעיר – האחת, הפגודה של טיין האו (Thian Hau) שבה המבקרים יכולים להצמיד לקטורות פתק עם משאלת לב, השנייה היא השווקים התוססים בין-טאי ובין-טאן, בהם אפשר לקנות כל הכול – ממזון, דרך ביגוד והנעלה ועד לפריטי אמנות מקומית.

דוכן קפה בשוק, הו צ'י מין סיטי, וייטנאם (ShutterStock)
דוכן קפה בשוק, הו צ'י מין סיטי, וייטנאם (צילום: ShutterStock)

בניגוד להאנוי, בה מזג האוויר משתנה באופן קיצוני כשמתחלפות עונות השנה - קר מאוד בחורף וחם בחום בקיץ - האקלים בהו צ'י מין סיטי הוא אקלים טרופי עם ממוצע של 75% לחות לאורך כל השנה. העונה הגשומה בהו צ'י מין סיטי המתחילה בחודש מאי ומסתיימת בחודש נובמבר, כך שבעונה היבשה שבין דצמבר לאפריל משפחות המטיילות בעיר יכולות ליהנות מבילוי בפארק המים העצום דאם-סן הנמצא בפאתי העיר ובו מגלשות מים ואטרקציות רטובות שונות.

הו צ'י מין סיטי היא העיר התוססת, הקצבית והמודרנית בין השתיים, ואילו קסמה של האנוי מתבטא בבנייה הקולוניאליסטית, בשדרות הרחבות ובשווקים התוססים. שתי הערים מתפתחות בקצב מהיר והקצב הזה הוא שמכתיב את התפתחותה של וייטנאם ככוח עולה במזרח הרחוק.