"חבר'ה, אל תקחו איתכם למסלול משהו שלא יכול להירטב", אמרתי לחברים שלי כשהתחלנו את הטיול בנחל אשלים לפני קצת יותר משנה.
"מה, הכל הולך להירטב?" שאל רוי.
"כן, אז כדאי שתעטפו בשקית את הסלולר וכל מה שחשוב לכם", עניתי.
רוי, המכונה "זאגה", הוא אחד מארבעה חברים שיש לי עוד מימי התיכון, אי שם בתחילת שנות ה-90. ביחד עם שי, המכונה "ג'ינג'י" (למרות שכבר שערה כתומה אחת אין לו על הראש), ערן, המכונה "וולף", אור המכונה "אורכ??ד" ואני, המכונה "זיויק" - יצרנו לפני כמה שנים את "יוכבד טורס" - שנקראת על-שם רכזת השכבה האימתנית שהיתה לנו בבית הספר, יוכבד. כך יוצא, שפעם ברבעון אנחנו עוזבים את הנשים והילדים, ויוצאים לסופ"ש ארוך של טיולי שטח רגליים בארץ, כולל לינה בשטח. בפעם ההיא התכוננו לסמן וי על המסלול הכי מאתגר ומהנה במדבר יהודה - נחל אשלים, Here we come!
כ"איש הטיולים" בקבוצה, אני לוקח על עצמי לתכנן בכל פעם הטיול. נחל אשלים תמיד היה עבורי מהטיולים היפים שיש במדבר יהודה, אולי מהיפים בארץ ברוכת המסלולים הזו. החבר'ה של "יוכבד" אומנם מטיילים פה ושם עם המשפחות והילדים באופן עצמאי, אבל כדי לסיים מסלול של 12 ק"מ (כולל עזגד המוביל לאשלים), שכולל עליות, ירידה בסולמות, שחייה בגבי מים מלאים וירידה במפלים יבשים - צריך לצבור לא מעט קילומטרז' וניסיון בהליכה.
אבל אחרי כמה וכמה טיולים שעשינו, והחבר'ה התעקשו להעלות את רמת הקושי והחוויה, החלטתי שאנחנו מוכנים לעשות את נחל אשלים - הבונבון של מדבר יהודה, הפנינה המרעננת באזור שבו לא תמצאו כמעט מים בנחלים. אז נכון שיש את נחל דוד ונחל ערוגות בעין גדי, כמו גם את עין בוקק שכבר הפך לקאנטרי השכונתי של עמישראל, אבל מדובר במסלולים קלים ועמוסי ילדים מנוזלים עם מצופים שההורים לוקחים להתרענן בשבתות. יוכבד צריכה משהו קשה יותר, משהו שהיא תזכור דרך הרגליים, כי אם לא סובלים - לא נהנים.
הלב נחמץ
אז מה יש בו, בנחל אשלים, שהלב נחמץ ממראות הגבים שהתמלאו בחומצה, פגרים של יעלים ושועלים ושאר בעלי-חיים שמשלמים את מחיר הרווח הכלכלי מהטבע?
ראשית מדובר בנחל יפהפה, שזורם אל מישור עמיעז - שטח עצום שהיה לפני שנים רבות אגם שהתייבש כחלק מימת הלשון של ים המלח ותחום בין מצוק העתקים ממערב והר סדום ממזרח, כשבמרכזו סלעי חוואר הלשון ונחל פרצים האהוב (תעשו אותו בליל ירח מלא).
שנית, לפני מיליוני שנים, מים שזרמו בתוואי של נחל אשלים, פסלו בו נקיקים מרהיבים בסלע הגיר הקשה, ולמעשה יצרו אותו. הבלייה יצרה גם גבים ומפלים ארוכים, שבתקופת השטפונות הקצרה במדבר יהודה, מתמלאים מים שלרוב מחזיקים מעמד חודשים רבים (כיוון שחלקם מוצלים ופחות מתאיידים) ומהווים שוקת טבעית לבעלי החיים המדבריים, ואילו לאדם בריכות נהדרות של מים נקיים וטובים.
וכך, אחרי לילה שהעברנו בחניון הלילה במישור עמיעז, התחלנו את ההליכה, מטפסים על מעלה עזגד. נוף מדבר יהודה ניבט מאחת התצפיות, הרי מואב הושט היד וגע בם, מישור עמיעז, שנראה כמו יופי של לוקיישן לקיים בו את המידברן הבא, נושק להר סדום המלוח.
המזגן של הטבע
אחרי כמה קילומטרים, פגשנו את הסולמות. התחלנו לרדת ושוב עלינו, ושוב ירדנו עד שהגענו לנחל אשלים עצמו. ואז ראינו אותן - בריכות המים הנהדרות שנוצרו בנקיקי הנחל הקערורי. גב מים אחר גב, אחד קטן ולצידו אחד גדול, והם עמוסי מים טובים וקרירים שחיכו רק לנו, אחרי מספר קילומטרים של הליכה ועלייה.
לא היינו שמחים יותר מלפגוש את "המזגן של הטבע" בדמות בריכה ירוקה ועמוקה. חולצות הורדו, נעליים נשלפו והגוף הצטנן לצד כמה זבובים שצפו איתנו במים. לאחר כמה דקות יצאנו החוצה, נשכבנו על סלעי הגיר החלקלקים לצד אחד הגבים, ואכלנו צהריים. טחינה גולמית, חלה לשבת שקנינו יום קודם בדרך, כמה זיתים סורים דפוקים מקופסת שימורים, ירקות וטונה. וולף נשכב, הוריד את הכובע על הפנים ותפס שלף-שטונדה קצר בצל. אין טיול שהוא לא ישן באמצע.
לאחר כשעה קלה, נאלצנו להעיר את וולף ולהמשיך בטיול. הערב איים להגיע ונותרה לנו עוד כברת דרך להישפך עם הנחל עד לנקודת ההתחלה, שהרי הטיול הוא מעגלי.
עברנו עוד כמה גבים ומפלונים, חלקם התגלשנו בגרירת התיק מאחור, או שליחתו מלפנים כמעין בובת ניסיונות לבדוק את מתווה נפילה, והשמש כבר הצלה את מחצית הנחל, כך שצד אחד בנקיק היה מוצל ונעים להליכה.
לאחר עוד כמה קילומטרים, כבר הגענו לתחנת השאיבה של מקורות במקום, ומשם בדרך חצי משעממת וכבר מוכרת שבה הלכנו בהתחלה - אל ג'יפ הטוב שחיכה לנו.
שמחנו לראותו אותו לאחר כ-12 ק"מ ויום שלם של הליכה וחוויות, אבל באותה נשימה (שנעתקה לא פעם במסלול הזה) גם הצטערנו. נחל אשלים היה כנראה הטיול הטוב ביותר שעשינו, ועשינו לא מעט. עכשיו יישארו לנו הזכרונות משם, הכתבה הזו והתקווה שהוא ישתקם מהר, ונחזור אליו בעתיד הקרוב.
ואולי תקווה אחת אחרונה - להפסיק לעשות כסף מהטבע שלנו, שהולך ואוזל.