תבואו לגרינלנד, יהיה דיסקו: צילומים מארץ הקוטב

ביולי הקרוב אטוס שוב לגרילנד, כדי להדריך את סדנת הצילום השנתית שלי בדיסקו ביי.

דיסקו ביי הוא מפרץ בחופה המערבי של גרינלנד. גושי קרח עצומים ממספר קרחונים זורמים אל המפרץ ומתפזרים בו על שלל צורותיהם. הקרחון העיקרי הוא קרחון אילוליסאאט, הקרחון הגדול בחצי הכדור הצפוני, ואחד הקרחונים המהירים (מתקדם כ-20 מטר ליום) והפוריים (במובן של נפח הקרחי הזורם בהם) בעולם כולו. למרות מהירותו, הקרחון נסוג מהר מאוד, מה שמצביע על פגיעותו ורגישותו להתחממות הגלובלית. הקרחון שהטביע את הטיטאניק בא ככל הנראה מאילוליסאאט.

לעמוד האינסטגרם של ארז מרום
לעמוד הפייסבוק של ארז מרום

הקרחון הענק מזרים כ-35 מיליארד טונות של קרח דרך הפיורד המחבר אותו למפרץ כל שנה. גודלם של הקרחונים שניתקים ממנו בלתי נתפס – גובהם מגיע לעיתים לקילומטר – והם נתקעים על קרקעית הפיורד, לפעמים למשך שנים, עד שהם נשברים על ידי כוחות הטבע וממשיכים לזרום למפרץ, שם הם מופיעים בשלל צורות מרהיבות, כולל קשתות, צריחים ועוד, כיד הדמיון. הקרחונים והמפרץ הם אובייקט צילומי מדהים, ובניגוד להרים – הגיוון שלהם הוא אינסופי.

דיסקו ביי נמצא סביב 69 מעלות צפון, מה שאומר שבמשך חודשיים כל שנה, השמש לא שוקעת. אני מתחיל את הסדנה בתאריך קבוע – 23 ביולי – בו השמש שוקעת לראשונה בשנה. בין השקיעה לזריחה יש כשעה או שעתיים (תלוי ביום ובמיקום במדויק), בהן שוררים תנאי אור מדהימים – כל הקרחונים נצבעים בצבעי ורוד-סגול פסטליים. ב-4 שעות ניתן לשוט מהעיר, לצלם שקיעה, דמדומים וזריחה. קשה לתפוס את תנאי הקיץ הארקטי, וקשה גם לישון באור חזק כל כך, אבל התגמול הצילומי הוא אדיר.