טייס איטלקי ושאלה שאסור לשאול בארץ המגף

לכל מדריך טיולים יש חברים מקומיים בארצות שונות. באיטליה, שבה אני מדריך קבוצות רבות, יש גם לי לא מעט חברים, אבל משה בומגין עולה על כולם.

אין מצב שאני מגיע לאיטליה ולא מדבר או נפגש עם משה. משה נולד וגדל בשדרות (עיר הולדתי), היה אלוף הנוער המקומי בשחייה וכשהיה בן 15 החליטו הוריו לחזור לארץ מולדתם, איטליה. באיטליה מימש משה את חלומו ללמוד טיס. תחילה הוא הטיס מטוסים קלים, עבד כטייס כיבוי שריפות ברשות היערות האיטלקית ומשם, בגיל צעיר מאוד, התקבל לעבוד כטייס בחברת אליטליה. כיום הוא קברניט בכיר בחברת התעופה הלאומית של איטליה, מטיס מטוסי ענק ומקיף את העולם כמה פעמים בחודש.

משה מתגורר בווילה בצפון איטליה, בעיירה סטרזה, ששוכנת על גדות אגם מג'ורה היפהפה. לפני כשבועיים הגעתי לצפון איטליה עם קבוצה, ובערב הגיע משה למלון ולקח אותי אליו לווילה. ישבנו בחצר מתחת לגפן משורגת. ממולנו נשקף הנוף המדהים של האגם על רקע הרי האלפים הנישאים.

דיברנו על המצב בארץ. משה השמיע שירים בעברית וברקע חוה אלברשטיין שרה "מרחוק, הייאוש נראה יותר נוח". כמה נכון. משה פתח בקבוק יין משובח 'ברונלו די מונטלצ'ינו 2008' מזג לכוסות והרמנו 'לחיים'.

"תגיד", פניתי אליו, "איך אתה שומר יין שנשאר בבקבוק?" רציתי ללמד אותו פטנט שלימד אותי לא מזמן חיים גן (חברי הטוב ומומחה יין). חיים סיפר לי שהדרך הכי טובה לשמור יין שנותר בבקבוק, היא באמצעות בקבוק ריק של מים מינרלים.
"מזוג את היין אל הבקבוק", הסביר חיים, "לחץ על הבקבוק כך שהיין יטפס ויגיע עד לקצה פיית הבקבוק ואז תפקוק את הפקק ושים במקרר". ניסיתי את זה וזה עובד נהדר. היין שומר על טעמו ולא מתקלקל גם כעבור 10 ימים.

את הפטנט הזה רציתי להנחיל גם למשה, ידידי האיטלקי.

משה לא הבין את השאלה. הוא הביט בי בתימהון ושאל, "למה שיישאר יין בבקבוק?" ניסיתי להסביר לו והוא עדיין לא הבין. "נניח שאתה לבד", אמרתי "ואתה פותח בקבוק יין, מוזג לך כוס...כוס שנייה......ומה אז?"

משה הביט בי עם סימן שאלה גדול בעיניים, קימט את המצח ומשך בכתפיו. "אני עדיין לא מבין מה אתה שואל", הוא אמר. "גם אם אני לבד, למה שיישאר יין בבקבוק?"

סיפרתי למשה את מה שרציתי ללמד אותו. הוא צחק. "הפטנט הישראלי הזה לא יעבוד באיטליה. אתה צריך לדעת שהאיטלקים אומרים שארוחה בלי יין, היא כמו יום שהשמש לא זורחת בו ולכן, בכל ארוחה חייבים לשתות".

הטייס האיטלקי שנולד בשדרות חייך ואז הוסיף את משפט המחץ: "האמת היא שהאיטלקים שותים יין רק בשתי הזדמנויות - כשהם צמאים וכשהם לא צמאים". הרמנו כוס נוספת לחיי האיטלקים.

כשהשמש שקעה לה מעבר להרי האלפים שברקע, הבקבוק השני שפתחנו, היה כבר ריק.