גללי חמורים שנמצאו למרגלות החומה מעידים על קשרים הדוקים עם ממלכות צפוניות יותר, כמו ממלכת ישראל. משלחת ארכיאולוגית בראשותו של ד"ר ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב חשפה חומה באתר התכת הנחושת בתמנע.
החומה, המתוארכת למאה ה-10 לפנה"ס, מחזקת את אמינותו ההיסטורית של הסיפור המקראי על כיבוש אדום בידי המלך דוד. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת: Journal of Archeological Science: Reports.
"אין במקרא אתר שנקרא 'מכרות המלך שלמה'", מסביר ד"ר בן יוסף. "זה מושג שהשתרש מספר הרפתקאות פופולרי מהמאה ה-19. אבל המקרא כן מספר לנו שדוד ירד דרומית לים המלח, לממלכת אדום, הרג 18,000 אדומים ושם עליהם ניצבים, דהיינו שעבד אותם וגבה מהם מס. כפי שנכתב בספר שמואל ב', פרק ח': "וַיָּ֨שֶׂם בֶּאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים בְּכׇל־אֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים וַיְהִ֥י כׇל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד".
כעת, 3,000 שנה אחר כך, ייתכן ובן יוסף וצוותו מצאו עדות ראשונה לאותו סכסוך צבאי עתיק: חומה מבוצרת היטב, בהיקף מאות מטרים ובגובה חמישה מטרים לפחות - בלב הערבה. לצד החומה אף נמצאו כמויות גדולות של אבני קלע.
"לא ניתן להפריז בחשיבות הנחושת בלבנט של המאה ה-10 לפנה"ס", אומר בן יוסף. "עם הנחושת ייצרו כלי חקלאות וכלי מלחמה. זה היה הנפט של התקופה. ויש בידינו די והותר עדויות ארכיאולוגיות כדי לקבוע שהכורים במכרות הללו לא היו עבדים פשוטים, כפי שהניחו בעבר, אלא כורים מומחים, שפיקדו על שוליות בעבודה מורכבת ותובענית. בעבר היה נהוג לחשוב שהאדומים, כמו שאר עמי האזור, היו נוודים ללא מורכבות חברתית-פוליטית. היום אנחנו מוצאים עוד ועוד עדויות לחברה היררכית וריכוזית, שקיימה יחסי גומלין ענפים עם שכנותיה, מה שעולה בקנה אחד עם הטקסטים המקראיים והחוץ-מקראיים".
נחשפו עצמות וגללי חמורים
ככלל, אומר בן יוסף, הזיהוי הבלעדי של אבן עם כוח הוא זיהוי אנכרוניסטי. "כשאנחנו חושבים על חברה נוודית אנחנו חושבים על הבדואים שאנחנו מכירים מסיני, אבל פה מדובר בממלכות חזקות, בקונפדרציות שבטים. גם החברה המונגולית הייתה נוודית, והיא בנתה את האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה. והנה, עכשיו מצאנו גם חומה אדומית, ועוד על גבעה תלולה בערבה. לצד חיזוק הסיפור המקראי, זאת עדות נוספת לכוחן של החברות הנוודיות בנות התקופה".
בנוסף לחומה עצמה, הארכיאולוגים חשפו עצמות וגללי חמורים משני צדי בית השער. ד"ר לידר ספיר-חן זיהתה את עצמות החמורים, שכנראה שימשו להובלת הנחושת והאספקה לכורים, ואילו ד"ר דפנה לנגוט זיהתה בגללים שיירים של מזון משובח - חציר, ובתוכו אבקת פרחים (פולן) מהאזור הים תיכוני.
"החמורים בתמנע הואכלו בחציר ולא בתבן, ואפילו בגפת ענבים - הכול כדי לשמור על כוחם ובריאותם", אומר בן יוסף. "מדובר בתזונה משובחת, שמעידה שוב על יכולת הארגון של האדומים - ועל הקשרים, במלחמה ובשלום, שוודאי שהיו להם עם ממלכות הצפון, לרבות ממלכת ישראל. צריך לזכור שתמנע זה סוף העולם. מקור המים הקרוב ביותר הוא יטבתה, שנמצאת 15 ק"מ צפונית משם".
בשלב הבא, ד"ר בן יוסף וצוותו מתכוונים לערוך מחקרי דנ"א על הממצאים האורגניים. "רק בתמנע ניתן למצוא גללי חמורים, ואפילו חרצני תמרים חלקם עם שיירי תמר עליהם, כמו פרי יבש בשוק. הפוטנציאל המחקרי פה הוא גדול. מי יודע, אולי יום אחד עוד ננביט תמר או נשחזר יין מימי דוד המלך".
לפרטים נוספים על פרויקט החפירות המחודשות בתמנע
