וידוי קטן: אני פוחד מפיתות דרוזיות. מה פוחד? מבועת! כלומר, אין לי בעיה עם פיתה לכשלעצמה, ובוודאי שלא עם דרוזית, אבל מקום שבו ניצב דוכן עם שלט "פיתה דרוזית", הוא מקום שבו יהיו המוני מטיילים. וכשיש המוני מטיילים, זה לא באמת טיול בטבע. זה יותר כמו שיטוט בקניון נטול גג.
אבל כאן, בנחל אורן שבכרמל, הופתעתי. פיתה דרוזית - כן, המוני מטיילים - לא.
וזו בהחלט לא היתה ההפתעה היחידה בטיול הזה. בכל מקרה, אם תגיעו בשישי או בשעת בוקר מוקדמת בשבת, גם לכם יהיה סיכוי טוב להיות מבודדים. בע"מ.
כך או אחרת, מה הופך מסלול נחמד למסלול שווה באמת? בעיקר מספר ההפתעות שצצות בו. אחרי הטיול הזה, אולי תסכימו להודות שהכינוי "ההר הירוק תמיד" מיצה את עצמו. מהיום, קראו לכרמל "הר ההפתעות".
הפתעה מספר 1: סימני חיים במחצבה
הטיול הזה דוגם את המיטב של נחל אורן, באזור שבמרכזו ניצבת גבעת משמר הכרמל. נחל אורן נולד באזור עוספיא, ולאחר כ-14 ק"מ הוא מתמזג עם הים, בקרבת עתלית. לאחר שמחנים את הרכב בחניון הקטן שלצד כביש 721 (שימו לב לשלט "פיתה דרוזית", אלא מה), פונים צפונה, לאתר מחצבות קדומים, הנראה היטב מהמקום שבו חניתם - עניין של כמה עשרות מטרים, על שביל סימון שחור. בדרך חולפים לצד מערת קבורה ושרידי בית בד קדום.
בתקופה הרומאית והביזנטית, שימש אתר זה מחצבה והמפלסים הרבים המצויים כאן, העשויים אבן גיר, נראים כמדרגות שילדים ישמחו לדלג מאחת לאחרת.
אם אכן הצטיידתם בילדים דלגניים, שימו לב שלא יעלו גבוה מדי. ואם הצטיידתם דווקא בילדים חקרניים, התקרבו אל המסלע ותוכלו לראות בקלות את סימני החציבה הקדומים. כאילו רק אתמול (לפני 1,800 שנה, פלוס-מינוס), הלמו כאן כלי העבודה במלוא העוז.
הפתעה מספר 2: נוף לפנים
ממחצבות קדומים חוזרים לכיוון החניון, אבל רגע לפני שמגיעים, חפשו משמאלכם שביל צר, קצר ותלול, שייקח אתכם אל מרומי המצוק. צועדים בזהירות ומגיעים אל המקום שבו נראה כי תמיד יהיו בו גולשי מצוקים רוויי אדרנלין. אפשר להציץ מטה (בזהירות!) ולקבל פחד גבהים בלתי נשכח, ואז להרים את המבט ולקבל את כל הכרמל ישר לפנים. הנוף נהדר - כמו להתבונן במפה דינמית, חיה וירוקה של האזור כולו.
כעת הגיע הזמן להיטמע בנוף שאותו צילמתם מלמעלה: יורדים באותה הדרך, חוזרים לחניון, מחפשים את השביל הירוק, ויורדים איתו מזרחה, אל מעמקי ערוץ נחל אורן. הירידה קלה, מהנה וקצרה, אבל פתאום חודר לאוזניים רחש מוכר של מים זורמים. איך זה יכול להיות? ככה? בכרמל? בלי שום התראה?
הפתעה מספר 3: מים זורמים (ואפילו אגם ציורי)
כאשר מתכננים טיול בארץ, במיוחד אם הוא נערך ברדיוס של שעת נסיעה מאזור המרכז, אף אחד לא באמת מצפה למצוא מים במקום המכונה "נחל". זה פרדוקס, אבל זו גם האמת לאמיתה. אצלנו, "נחל" הוא פשוט חריץ צר ששורט את קרום כדור הארץ.
אבל כאן - הפתעה. נכון, לא תמצאו כאן אשדים גועשים ורסס סמיך של טיפות מים, אבל גם ערוץ צר שמים זורמים בו הוא סיבה לאושר. בקטנה.
אז הגעתם לנחל, אל מפגש שבילים אדום וירוק, שאותו מסמנת קשת אבן גבוהה וחסונה - שריד לטחנת קמח נושנה. כאן פונים ימינה (דרומה), אל השביל האדום, וצועדים לצד הנחל, שצמחייה ירוקה סבוכה מעטרת את גדותיו, עם ייצוג בולט להרדוף הנחלים.
עוד כמה מאות מטרים, ולפתע מיתמרים מולכם שני עצי דקל, כמו תאומים סיאמיים המחוברים בבסיסם. מה הם עושים כאן, החצופים שפלשו אל שכונת האורנים? למעשה, הגעתם אל בוסתן יפהפה הנושק לאגם מלאכותי, שמפלונים זעירים נשפכים אליו.
הכל נראה כמו ציור מים פסטורלי - מקום שאליו מדמיינים בריחה כאשר מבלים זמן רב מדי במשרד. האגם הקטן, שנהרס בעבר עקב שיטפונות, שוקם לפני כשנתיים על ידי רשות הטבע והגנים ורשות ניקוז כרמל. הוא נראה במיטבו בחורף ובאביב, ומשמש מגנט עבור חובבי פיקניק מהאזור כולו.
הפתעה מספר 4: הדרך אל "איבוד"
אחרי שחקרתם כל פינה במרחב היפה הזה, הגיע הזמן להמשיך. דלגו מעל הערוץ אל גדתו הדרומית, והמשיכו עם השביל האדום (אם הזרימה חזקה מדי, אפשר להישאר בגדה הצפונית, הפחות מעניינת בשלב זה).
הדרך תיקח אתכם במנהרת צמחייה גדולה ומסתורית, מקום שילדים ישמחו לקרוא לו "איבוד". למרות שאתם קרובים לכביש, וגם לחניון פיקניק גדול, התחושה היא של תעייה ותהייה. פשוט מקסים.
מגיעים אל לב "חניון האגם" וחוברים לשביל בסימון שחור. חוצים את הדרך המובילה למבנה שירותים, וממשיכים בגדה הצפונית של הנחל. עוברים בין עצי זית ושולחנות פיקניק, חולפים מתחת לגשר (מעליכם כביש 721), ממשיכים בסבך כמה מטרים, ולפני מתקן מים גדול פונים ימינה (מזרחה).
כעת מתחילים לטפס בשביל לצד מקבצים של רקפות. בהמשך הדרך עוזבים את השביל השחור וחוברים לשביל הכחול, שייקח אתכם מזרחה, לצד כביש 721. קצת מתנשפים בעלייה, קצת חוקרים מקרוב את הרקפות, ובעיקר מנסים שלא לפספס את סימון השבילים, שנוטה פה ושם להיעלם.
ואז, בלי כל התרעה, מגיעים בחזרה אל המקום שבו התחלתם את הטיול. חוצים בזהירות (רבה!) את פיתול הכביש, שמכוניות נוטות לדהור בו, וכעת, אחרי כל ההליכה הזאת, אתם באמת זכאים לפיתה דרוזית.
מודיעין שלום
אורך המסלול: כ-3 ק"מ. לא מומלץ ללכת בו בימי גשם או מיד אחריהם, בשל סכנת ההחלקה בבוץ.
איך מגיעים: מצומת אורן בכביש 4 פונים מזרחה לכביש 721. כעבור כ-6 ק"מ מחנים בחניון קטן, לצד פיתול הכביש. במקום יש שילוט לחוות משמר הכרמל.
לא לוותר: טיול כה מפתיע חייב להסתיים בפיקניק מושקע. אם חניון האגם היה מלא מדי לטעמכם, סעו אל חניון חורבת רקית (מהחניון שלכם, נוסעים מערבה על כביש 721 ולאחר 1.3 ק"מ פונים לכיוון דרום-מזרח, ומשם לפי השילוט). סביב החניון הגדול יש פינות פיקניק אינטימיות, חלקן מבודדות לעילא, בלב הטבע. אם תרצו לחלץ עצמות, שביל אדום ייקח אתכם אל חורבת רקית - שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית.
לעשות רושם על החבר'ה: את הרקפת כולם מכירים, אבל מסתבר שבימי קדם, היה לצמח היפה הזה מגוון מפתיע של שימושים, שונים ומשונים. כך, למשל, כתרופה לשפע של תחלואים: מנזלת, דרך מחלות עור ובעיות בטחול ועד סיוע איחוי שברים. אפשר אםפילו היה לעשות במיצוי נוזל הפקעת שימוש כבסבון כביסה. ואם רציתם לדוג בקלות, הייתם פשוט מסממים את הדגים ומעלים אותם ברשת. איך? כותשים את הפקעת, מערבבים עם קמצוץ קמח, שופכים את התערובת למים, והדגים היו מתמסטלים וצפים בניחותא. אל תנסו בבית, גם בגלל שדגים הם חמודים וגם בגלל שהרקפת היא צמח מוגן.