כמו להיות תיירים: הצעה למסלול קל ונהדר לחג המולד בנצרת

אתם נזכרים בה בדרך כלל בסוף דצמבר, עת מזג האוויר מתקרר והיא עוטה על עצמה אורות חמים - אבל נצרת מתה עליכם בחג המולד וצריכה אתכם הרבה יותר במהלך השנה.

אין ספק שהעיר הערבית הגדולה בישראל (כ-80 אלף תושבים, מהם 30 אחוזים נוצרים), היא אטרקציה לישראלים עם בוא ימי הכריסמס הממשמשים ומתקרבים, או אז הם צובאים עליה ועל כניסיותיה, מחפשים איזו מיסה להשתתף בה ואיזה חומוסייה טובה לנגב בה ולסיים עם כנאפה שלוקחים הביתה.

אבל נצרת היא לא רק חג מולד. ממש לא. למעשה, אם תהלכו ברחובותיה בימים הקרובים לא תרגישו כמעט את עומס התיירים והצליינים שאתם מצפים למצוא כאן. ולמרות שכל 2,000 חדרי המלון והגסט-האוסים שמתרבים בה כמו עצי אשוח בכל פינה מלאים - אתה לא מרגיש שהעיר עמוסה. איך זה קורה? "כי הם באים בדרך כלל בספטמבר כי חג המולד הוא חג שחוגגים בקרב המשפחה", מסביר לי טארק שחאדה, מנהל עמותת התיירות בעיר.

אבל התקווה של טארק ואנשי נצרת היא שימי הכריסמס יפתחו לכם את הצ'אקרה בכל מה שקשור לעיר שבה חי ישוע את 30 שנותיו הראשונות (נצלב בגיל 33). כלומר, אם תאהבו אותה (ובטוח תאהבו אותה), אולי תבואו לבקר ולגלות אותה גם במהלך השנה.

רחוב פאולוס, הקרוי על-שמו של האפיפיור פאולוס השישי שביקר בנצרת ב-1964 ובשנת המילניום השני, הוא רחובה הראשי של העיר שחוצה את כיכר העיר ומסתיים לאחר כ-1.5 ק"מ בכנסיית מרים האורתודוכסית ומעיין מרים. בדרך תפגשו את כנסיית הבשורה הכה מוכרת בעיר, ואי אפשר בלי מילה על חשיבותה.

זו כנראה הכנסייה השלישית החשובה בעולם לנצרות (אחרי כנסיית הקבר וכנסיית המולד), ונכון שישוע נולד בבית לחם - רוצה אומר שהוא נצר לדוד המלך שגם הוא נולד בבית לחם, ומכאן "רשאי" להיות משיח בן-דוד אליבא דמאמיניו, אבל כאן קיבלה אמו, מרים, את בשורת הלידה מאת המלאך גבריאל, שהגיע לביתה עם שושן צחור והנה, "הדבר נהיה בשר". כלומר, מרים מקבלת את בשורת התעברותה ללא מגע יד אדם, ובכך בעצם מבשר גבריאל למרים שיש תשובה/פתרון לחטא הקדמון של אדם וחווה - יש מי שיגאל את האנושות מחטא גן העדן.

אטריביוטים שונים לסיפור זה שבברית החדשה, מופיעים על דלתות הברזל המאסיביות של הכנסייה המנציחה את האירוע, שעוצבה בסגנון ברוטליזם איטלקי על ידי ג'ובאני מוציו, בעזרת "סולל בונה", ונחנכה ב-1969 (על שרידי כנסיות קדומות יותר). אבל מעבר למיסה החגיגית שתתקיים פה בערב חג המולד, וכרטיסים אליה כבר לא תמצאו, מאוד כדאי לסייר מחוצה לה ולראות את כל המדונות ויצירות האומנות שמוקדשות למרים מעשרות מדינות מהעולם. גם בקומה השנייה תמצאו לא מעט יצירות מיוחדות כאלו, למשל מרים היפנית, או הפורטוגלית, כשכל יצירה מביעה את מרים שלה, המאופיינת בדימויים המיוחסים לתרבות המדינה.

ממש ליד נמצא השוק, שהוא בגדר חוויית חובה למסיירים, כי איך תחזרו הביתה בלי זיתים טובים, כמה פיצ'פקעס למטבח שלכם וכמובן קפה שטחנו לכם מול העיניים ב"פאהום"?

אם זמנכם בידכם, כדאי להתחיל את הסיור בנצרת, ובנצרת מטיילים רק ברגל, בכנסייה הסליזיאנית בצפון העיר. הכנסייה המרהיבה, המוכרת גם ככנסיית ישו הנער, היא נקודה נהדרת לתצפת על העיר ולספוג את העוצמה של נצרת. ביום טוב תוכלו לראות את הר תבור המתנשא על 588 המטרים שלו, את הרי הגלבוע וגבעת המורה, את הר הקפיצה ואזור התעשייה של סטף ורטהיימר, את כנסיית הבשורה ושאר בניינים מרשימים צפופים זה לזה בעיר שכולה עליות וירידות.

ועכשיו תתחילו לרדת. מדרגות טובות יובילו אתכם בין הבתים והרחובות, כשקישוטי החג יצוצו מעת לעת. בדרך תפגשו את אכסניית נצרת אל נבעה. מעבר לשלושה חדרים נהדרים שחשף טוני בבית עות'מאני ושיפץ במו ידיו, ותוכלו ללון בהם בכ-400 שקלים ללילה לזוג, יש לו חצר מקסימה ומעין מטבחון מקסים שניתן לעצור בו להפסקת קפה/תה, לאכול איזו פיתה חמה עם זעתר ואף להזמין ארוחה דשנה יותר. אל תחמיצו כניסה לשכיית החמדה הזו (טל' 052-8766053).

אתם ממשיכים לרדת ומגיעים כמעט לשוק. אחרי דקת הליכה תפגשו בכנסיית מנסה כריסטי ("שולחן האדון"), שבה על-פי המסורת סעד ישוע עם תלמידיו על סלע-שולחן, שלפי האמונה נמצא עד היום במקום. לרוב היא סגורה, אבל נחמד לראותה מבחוץ ובעיקר את עיטורי הרוזטות שעל משקוף הכניסה שלה.

אבל עוד לפני ביקור חובה בכנסיית בית הכנסת. כן, האוקסימורון הזה (איך כנסייה יכולה להיות בית כנסת) הוא תמיד משעשע את המטיילים, אבל מדובר במקום שבו למד ודרש ישוע, וכאן גם לפי הסיפור הודיע ליהודי נצרת שהם מסתכלים על המשיח הבא שלהם. הם פחות אהבו זאת ורדפו אחריו עד להר הקפיצה, שם הוא נעלם. יש מי שמאמין שהוא התגלה בכפר נחום, אחרים אומרים בירושלים. כך או כך, מקום חביב, לא גדול, שמקושט לחג המולד ובעיקר בנוי מקמרון חבית יפה, ותו לא.

הגעתם כמעט לשוק. עכשיו תסתובבו כחצי שעה או יותר, תבזבזו כמה שקלים, כי אי אפשר לחזור הביתה מבלי כמה דברים שלא תשתמשו בהם יותר מפעם אחת, ותמשיכו (אחרי ביקור בכנסיית הבשורה) לרחוב בישארה משמאל. עתה מתחילה עלייה לא קשה מדי בכביש המתעקל ימינה. בפנייה הראשונה שוב ימינה ואז שמאלה לרחוב הבשורה. תעברו את ה"אקדמיה דה מודה", שהיא בית אופנה איטלקי-ערבי ללימוד אופנה בערבית ואיטלקית. נסו לדפוק בדלת הברזל החומה ולהיכנס. אולי תפגשו את סאהר עוקל, מעצב אופנה שלמד באיטליה ועבד אצל המעצב ולנטינו, והחליט להביא את בשורת הפאשניסטות לנצרת.

הלאה, ממשיכים ברחוב לכיוון צפון, ואחרי 200 מטרים תחכה לכם "אל באבור", חנות הממתקים, הפיצוחים, פירות יבשים ושאר מאנצ'יז שאסור לכם לפסוח עליה. עולם ומלואו של קלוריות עודף שאתם לא צריכים לגוף, אבל כל כך צריכים לנשמה. סיימתם ויש לכם הרעלת מתיקות? דשדשו בהמשך הרחוב לכיוון מעיין מרים. ברקע כבר תוכלו לראות את עץ חג המולד הענק המקושט מבצבץ בתפארתו.

במעיין מרים ישנה בימת הופעות שתארח אמנים בשבועיים הקרובים (ונצרת תחגוג עד ה-7 בינואר, עת יסתיים חג המולד של האורתודוכסים), וכאן גם קורה הכל (התהלוכה החגיגית תתקיים מחר, שבת, בשעה 12:30) התושבים והתיירים מתכנסים, מסתלפפים עם העץ הגדול, מבקרים בכנסיית הבשורה האורתודוכסית, יושבים בבתי הקפה הסמוכים ובגדול - כאן קורים העניינים.

לסיום, קחו את הרכב שהחנתם בקרבת מקום, או פשוט מונית נצרתית אל הרכב, וטפסו עמו להר הקפיצה בדרככם הביתה. אולי מהתצפיות היפות על עמק יזרעאל, הכרמל, גבעת המורה ובעיקר שקיעה של 4 אחר הצהריים. נשמו אוויר קריר, כי חם לא יהיה שם. אתם, ודאי, תנצרו את סיור חג המולד שזה עתה סיימתם. אך האם תנצרו אותה בשאר ימות השנה?

מידע נוסף על מסלולים ואטרקציות תמצאו באתר עמותת התיירות נצרת או בטלפון 04-6106611.