פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ורד הגליל: כפר הנופש שלא מאכזב גם אחרי שני עשורים

      22 שנים אחרי שביקרה כילדה בכפר הנופש ורד הגליל, חזרה לשם מיתר שליידר פוטשניק לסופ"ש עם בן זוגה. אז מה השתנה (חוץ מרכיבה על סוסים) ואיפה תטעמו מרגריטה משובחת? סופ"ש גלילי בטעם של פעם

      חוות נופש ורד הגליל (ספק 500 , מיתר שליידר פוטשניק)
      ניתן להבחין היטב בין חדש לישן. החדר בסוויטה בוורד הגליל (צילום: מיתר שליידר פוטשניק)

      הפעם הראשונה, היחידה והאחרונה שהייתי בוורד הגליל היתה בשנת 1994. הייתי אז בת 11 וחליפות סקי מבד ניילון היו הצעקה האחרונה. במאמץ להשתלב בסביבה האולטרה פריבילגית ביישוב המבוסס שבו התגוררנו אז, הוריי לקחו אותי ואת שתי אחיותיי הצעירות לחופשה משפחתית חורפית בוורד הגליל. ייתכן שנפלו באותו חורף אי אילו פתיתי שלג ברכבל העליון של החרמון. זכורה לי גלישה קצרה על שקית ניילון. אבל גם זו אינה מספיקה כדי להצדיק את המלבוש המחריד, שלדאבון הלב תועד היטב - כמיטב המסורת של חופשותינו המשפחתיות.

      הסיבה העיקרית לטיול הקצר הזה במורד שביל הזכרונות המביכים שלי, היא שלאחרונה חזרתי לוורד הגליל. הפעם לא היה שלג וגם לא חליפת ניילון. אבל הביקור ההוא לפני יותר מ-22 שנים מספק נקודת השוואה מעניינת בין אז ועכשיו. ועולה ממנו לפחות מסקנה אחת ברורה כבר מההתחלה - כפר נופש בישראל שעדיין קיים במתכונתו המקורית (פחות או יותר) גם כעבור למעלה משני עשורים, כנראה שמישהו עושה פה משהו נכון.

      חופשה משפחתית 1994 (באדיבות המצולמים)
      חליפות סקי מבד ניילון היו הצעקה האחרונה. חופשה משפחתית של משפחת שליידר בוורד הגליל 1994 (צילום: באדיבות המצולמים)

      בכניסה לחוות ורד הגליל, שממוקמת לא רחוק מצומת עמיעד בגליל העליון, על מצוק שצופה במבט רחב ובלתי מופרע אל הכנרת, מקדם את פני הבאים שלט בסגנון המערב הפרוע. כל כולו אומר: "יש כאן סוסים". ואמנם, ישנם סוסים. עוד נגיע אליהם בהמשך. את המתחם של החווה חוצה כביש, בצדו הצפוני נמצאות האורוות והבניין המרכזי שבו ממוקמת הקבלה וגם מסעדת "טיבי'ס" - מסעדתו של השף חיים טיבי (אקס מסעדת מוסקט במצפה הימים) שאינה קשורה למלון, אך בה מוגשת ארוחת הבוקר הכלולה באירוח.

      מצדו הדרומי של הכביש מפוזרות בקתות האירוח, עשויות עץ ואבן בזלת שחורה וצופות אל מה שאין מנוס אלא לכנותו נוף מרהיב. השבילים המשתרגים בין הבקתות מטופחים במידה ואינם נראים "עשויים" מדי. הם אינם סלולים ומצדיהם צומחים שיחי נוי ותבלין שריחם הטוב מבשם את האוויר.

      בקתות נופש בחוות ורד הגליל (יח"צ)
      הבקתות בוורד הגליל (צילום: יח"צ)
      חוות נופש ורד הגליל (ספק 500 , מיתר שליידר פוטשניק)
      אותו ספסל, אותו חלון, אותו הנוף. יש דברים שלא משתנים, וטוב שכך (צילום: מיתר שליידר פוטשניק)
      חוות נופש ורד הגליל (ספק 500 , מיתר שליידר פוטשניק)
      אפשר להתאמץ עוד קצת ולוותר על הדיספנסרים של הסבון (צילום: מיתר שליידר פוטשניק)

      תחושה כפרית מחוספסת

      בתוך הבקתות, שעברו עדכון חלקי מאז התארחתי באחת מהן לאחרונה, ניתן להבחין היטב בין חדש לישן. הריצוף הקודם הוחלף בריצוף עדכני וכהה שמתכתב עם אבני הבזלת המקומיות וגם חדרי הרחצה עברו שדרוג (אם כי, ניתן היה להתאמץ עוד קצת ולוותר גם על הדיספנסרים של הסבון שמתאימים יותר לשירותים ציבוריים מאשר לחדר רחצה בבקתת נופש). ריהוט העץ הכבד, ספסלי החלון שמספקים נקודת תצפית מושלמת אל הנוף שבחוץ והאח נותרו כשהיו - וטוב שכך. הם מספקים למקום את התחושה הכפרית המחוספסת שלה מצפים כשמגיעים למקום כמו ורד הגליל. הווילונות והטקסטיל, עם זאת, זקוקים לרענון. שכן הבלאי וסימני הזמן ניכרים בהם היטב.

      הגענו בשעות אחר הצהריים והעברנו את הזמן בבטלה נעימה בבקתה עד שהגיע זמן ארוחת הערב - שאותה אכלנו במסעדת טיבי'ס. המסעדה כאמור, נמצאת בתוך המתחם המרכזי של החווה, אך היא לא בבחינת "חדר אוכל של מלון". היא פועלת כעסק נפרד, אם כי היא מהווה פיתרון נוח לאורחי החווה, משום שהיא מספקת חוויה קולינרית נהדרת ללא הצורך להרחיק ולנהוג למסעדה - ובאזור הצפון רוב הסיכויים שתצטרכו לנהוג לפחות 30-20 דקות.

      המסעדה מגדירה את עצמה כביסטרו כפרי וההתמחות של המטבח היא במנות הבשרים, שאת נתחיהם המדממים והמרשימים ניתן לראות כבר במקררים המוצבים בכניסה, באווירת קצביה. המסעדה נעימה ומעוצבת והשירות בה מקצועי ומדוייק. נתחי הבשר היו מצויינים, אבל לא רק הם - גם מנות אחרות כמו נקניקיות שמוכנות בעבודת יד במקום, ומנה לא בשרית כמו ריזוטו ארטישוק היו נהדרות.

      ראויים לציון גם הקוקטיילים שיוצאים מבר המסעדה - הרבה זמן לא טעמנו מרגריטה קלאסית, טובה וחזקה כמו זו ששתינו בטיבי'ס. כך שארוחה במסעדה הזו מומלצת לאורחי המלון לא רק בשל המיקום הנוח והחיסכון בדלק (ולא רק להם).

      חוות נופש ורד הגליל (ספק 500 , מיתר שליידר פוטשניק)
      את נתחיהם המדממים ניתן לראות במקררים המוצבים בכניסה. טיבי'ס (צילום: מיתר שליידר פוטשניק)
      חוות נופש ורד הגליל (ספק 500 , מיתר שליידר פוטשניק)
      קלאסית, טובה וחזקה. המרגריטה בטיבי'ס (צילום: מיתר שליידר פוטשניק)

      על סוסים ואנשים

      בוקר עולה על חוות ורד הגליל בשנת 1994 ואני עושה את דרכי לשיעור הרכיבה הראשון שלי. איך חשבתי שזה יהיה: אני במכנסי רכיבה צמודים עולה על הסוס בחן ומפגינה כישרון טבעי ומיידי לרכיבה, שמרשים את כל הנוכחים. איך זה היה: במקום מכנסי רכיבה צמודים, אמא שלי ארזה לי אוברול ג'ינס גמלוני. הרבה חן לא היה שם. גם לא כישרון.

      "קאט טו" ימינו אנו. לא בלי חשש, אני מתייצבת בבוקר שבת לטיול רכיבה על סוסים - מדובר בטיול שאורך כשעה וחצי ומתאים גם לרוכבים חסרי ניסיון והוא נמנה על פעילויות הרכיבה שמוצעות בחווה (בהן גם רכיבה קצרה לילדים בשטח החווה, ורכיבות ארוכות יותר לרוכבים מנוסים). פתחנו בתדריך בטיחות קצר מפיה של המדריכה ספיר (בחולצה משובצת ומגפי בוקרים שמכתיבים דיסטנס ויראה). לאחר מכן, היא ושותפה להדרכה עומר, מדדו כל אחד מאיתנו במבט ידעני והתאימו לו סוס.

      זוג סייסים מנוסים כספיר ועומר לא יכולים לזכור את השמות של כל רוכבי השבתות החובבנים שעוברים תחת ידיהם המחוספסות. לכן, הם מבשרים לנו שמעתה ועד תום הרכיבה שמו של הסוס שלנו הוא גם השם שלנו. "זה הסוס שלך, קוראים לו ג'ינג'י. מעכשיו גם את ג'ינג'י". עומר לא לוקח צ'אנסים: "איך קוראים לך?" הוא בודק אותי. "ג'ינג'י", אני מקבלת על עצמי את הדין בהכנעה. "אתה צ'יף", "אתה פלג", "את ורד" - ספיר ועומר ממשיכים למחות זהויות ולאחד סוסים ואנשים תחת כינוי אחיד.

      יוצאים לדרך. אני לופתת את המושכות בבעתה, כאילו שזה יעזור לי לשרוד באיזשהו אופן. אלוהים, למה אני לא מפסיקה לחשוב על כריסטופר ריב?! באיזה קטע חשבתי שאני אצליח לשרוד משהו שסופרמן יצא ממנו בכיסא גלגלים?? מסלול הרכיבה חוצה את החווה וממשיך אל תוך התוואי ההררי והסלעי הצופה אל הכנרת. הנוף והעובדה שכבר עשר דקות חלפו ואני עדיין לא סובלת מפציעת עמוד שדרה משכרים אותי ואני מתחילה ליהנות. ג'ינג'י מסתמן כסוס ממושמע ורגוע, או שאולי בכל זאת יש בי כישרון חבוי לרכיבה כפי שחשדתי כל חיי.

      ורד הגליל 1994 (באדיבות המצולמים)
      כישרון טבעי לרכיבה חיננית מאז 1994 (צילום: באדיבות המצולמים)
      חוות נופש ורד הגליל (ספק 500 , מיתר שליידר פוטשניק)
      "מעכשיו גם את ג'ינג'י" (צילום: מיתר שליידר פוטשניק)
      חוות נופש ורד הגליל (ספק 500 , מיתר שליידר פוטשניק)
      נוף משכר שבכוחו לרפא פוביות וטראומות ילדות (צילום: מיתר שליידר פוטשניק)

      אנחנו ממשיכים את הרכיבה ומטפסים לנקודת תצפית (וצילום) על הכנרת. בדרך אנחנו חולפים גם על פני המבנה המרשים של דומוס גלילאי - כנסייה ובית ספר לכמורה, ששוכן בסמוך לחווה. עומר וספיר שוברים דיסטנס, מצלמים כל אחד מאיתנו על רקע הנוף ומחליפים בדיחות עם כמה מחברי הקבוצה לפני שאנחנו מתחילים את המסלול חזרה לחווה. בעוד כמה דקות אני וג'ינג'י הסוס נתפצל ונחזור להיות שתי ישויות נפרדות.

      אם נשים בצד את הפוביות, בלבול הזהויות ושברי חלומות הנעורים שלי - טיול הרכיבה הזה הוא לחלוטין פעילות מהנה ומשחררת. אם אתם שם, אל תוותרו. ואם יש לכם ילדים, קחו אותם איתכם (בהנחה שהם מעל גיל 10). חווית הרכיבה המשעשעת היוותה את אקורד הסיום המוצלח של שהותי בחוות ורד הגליל.


      בדרך חזרה למרכז עצרנו גם במסעדת "אל סולטאן" הממוקמת במרכז מסחרי בפאתי טבריה. מדובר במסעדה מזרחית קלאסית, מהסוג שחונק אתכם עם שפע של סלטים צבעוניים, טובים ועזי טעם ועם שירות לבבי ואכפתי באמת. בעלי המסעדה הם קרובי משפחה מהכפר עין מאהל הסמוך לנצרת, והם מגדלים לבד חלק מהתוצרת שמשמשת לבישול במסעדה. הם הציעו לנו בגאווה לטעום מהזיתים שמסקו לא מכבר ומשמן הזית הצעיר שהכינו מהם. כשהגיעו המנות העיקריות כבר היינו שבעים מסלטי הפתיחה המצויינים, אבל לא נתנו לזה לעצור בעדנו. עם זאת, כוחנו לא עמד לנו כבר בקינוחים. אם אתם מתגעגעים לטעם של פעם, כדאי לכם להגיע. המיקום אולי גנרי מעט, אבל הטעם לחלוטין אותנטי.

      מחירים: לילה בבקתה בסופ"ש, כולל ארוחת בוקר - 810 שקלים לזוג. על סוויטה תשלמו 1,150 שקלים לזוג. הבעיה היא, שבסופ"ש יחייבו אתכם במינימום הזמנה של שני לילות, אלא אם תנסו את מזלכם יומיים-שלושה לפני הסופ"ש ויהיה משהו פנוי. רכיבה על סוסים - 120 שקל לאדם לשעה.

      הכותבת היתה אורחת חוות ורד הגליל, מסעדת טיבי'ס ומסעדת אל סולטאן.