חברת אל על רק חתמה בימים האחרונים על הסכם שיחזיר את הטייסים לפעילות בחברת התעופה, והנה מתחיל לו מאבק חדש - הפעם אלו הם דיילים האוויר שמוחים על תנאי העסקתם.
לטענת מובילי המאבק שאיתם דיברנו, חברת התעופה הישראלית מפרה פעם אחר פעם את תנאי העסקתם לרעה, אינה מעלה את שכר עבודתם, כך שיוצא שדיילים מרוויחים פחות משכר המינימום בחודש (פחות מ-5,000 שקלים בחודש). לשם מאבקם, הקימו השבוע הדיילים עמוד בפלטפורמת מימון המונים בשם Giveback (מעין הד סטארט), שבו הם רוצים לגייס 200 אלף שקלים לייצוג משפטי עבור דרישותיהם, וגם תמיכה ציבורית. מתוך הסכום המבוקש, גייסו כבר הדיילים כ-50 אחוזים ובסך הכל יותר מ-98 אלף שקלים שאת רובם, אגב, תרמו מי אם לא - טייסי החברה. "מתוך כ-370 איש שתרמו למאבק, רואים שכ-250 מהם הם טייסים", אומר הדייל נועם (שם בדוי), "וזה אומר שגם הטייסים חושבים שהשכר שאנחנו מקבלים הוא לא ראוי ומגיעה לנו העלאה. הטייסים גם כותבים את זה בתגובות בעמוד, כמו שהמאבק שלנו ראוי וצודק, ו'אנחנו מאחוריכם'".
בעמוד שבו הם מגייסים את הכסף, כתבו הדיילים על המאבק של כ-140 דיילים קבועים שעובדים מעל 10 שנים בחברה, ונלחמים גם עבור 800 הדיילים הזמניים, שאותם מפטרת החברה בכל חמש שנים כדי שלא יקבלו קביעות. "אנחנו היינו במקומם עד לא מזמן ואנחנו לא שוכחים מהיכן באנו", נכתב בעמוד. בנוסף, מלינים הדיילים על הפרת ההסכם מצד ההנהלה, מה שמביא אותם לחרפת רעב: "אנחנו עניים ורעבים", כתבו, "אם היינו מקבלים שכר לפי ההסכם החתום שלנו, לא היינו עניים. אבל למה צריך חוזה אם צד אחד לא מקיים את הכתוב בו?"
מיכל (שם בדוי), דיילת קבועה ואחת מראשי המאבק, סיפרה בשיחה לוואלה!, שהרעיון החל עם מאבק הטייסים האחרון. "נצמדנו אליהם כי הם החזקים בחברה וביקשנו את עזרתם. הטייסים לא ידעו כמה אני מרוויחה, וכולם גילו שעל 75 שעות טיסה חודשיות שטס כל דייל ודיילת, מרוויחים פחות מ-5,000 שקלים". יש לציין כי, הדיילים מקבלים שכר מהרגע שבו מופעל המנוע במטוס, אולם אוספים אותם כשעתיים וחצי טרום הטיסה, כשבזמן הזה הם עוברים תדרוך, מסדרים את המנות במטבח, מזוודים את השירותים בציוד, מקפלים שמיכות וגם שומרים על המנקים כשהמטוס חונה על הקרקע ביעד (אז המנוע לא פועל כמובן, ועל כן הם לא מקבלים שכר).
בנוסף, הדיילים מלינים על כך שהם אינם זוכים לקידום בדרך ודיילים קבועים לא מקודמים במשך 15 שנה. "החברה הוסיפה מיונים לקורס פרסרים (מנהלי שירות בטיסה) וכל מיני מדרגים שונים, ולא קידמו אותנו", היא מוסיפה. "חיכינו שנים והשכר לא גדל ונשארנו עניים. אבל עם כל הקושי, אנחנו אוהבים את העבודה, וכלואים בכלוב זהב".
רונן (שם בדוי), מש"ב (מנהל השירות בטיסה) באל על, סיפר לנו שהחוזה מופר, למשל, בשיבוצים לטיסות לבנגקוק שמתבצעות לעיתים במטוסי הבואינג 767. "במטוסי הצי הזה אין מחלקות ראשונות וצריך את הדיילים הקבועים ליעדים שבהם יש מחלקה כזו, ולכן גם המשכורת מושפעת מזה. גם הגבילו אותם מבחינת שעות טיסה, ולא היו מקפיצים אותם לטיסות כי לדיילים קבועים (בניגוד לזמניים) צריך לשלם 'ספיישל קו?ל', וכל יום כזה של שהייה בחו"ל הוא תוספת שכר גדולה עבור החברה".
עוד מספרים הדיילים שדיברנו איתם, כי יש הורדות של צוות מטיסות ללא תמורה, ובטיסות שמתבצעות במטוסי הג'מבו הגדולים, בואינג 747, שבהם אמורים להיות שני מש"בים - קיצצה החברה מש"ב אחד, ובתמורה המש"ב שעובד לבד ומנהל טיסה של יותר מ-400 איש - מקבל פיצוי בסך 850 דולר. במקום המש"ב הנוסף, התבקשו הדיילים הקבועים והוותיקים לתפקד בתור מנהל שירות שני בטיסה, ולמעשה מחליפים את המש"ב השני לכל דבר, אולם במשכורת נמוכה הרבה יותר עבור החברה. במהלך זה גם חוסכת החברה את הלינה במלון בחו"ל והוצאות האש"ל שהיא משלמת לכל מש"ב ומש"ב בשהייה. "אמרו לנו שהדייל הכי בכיר בטיסה, שהוא דייל קבוע, יוצב בחלק האחורי (במחלקת תיירים - ז.ר) והוא יעשה את כל תפקידי המש"ב (לנהל פינוי חירום, לנהל צוות, לדאוג לתקלות), חוץ ממכירת דיוטי-פרי, ומאידך אנחנו גם דיילים שצריכים לשרת, וזאת ללא כל פיצוי", מספר אחד מהדיילים הקבועים.
דייל: "החברה מתישה אותנו"
יוני (שם בדוי), הוא דייל ותיק שסיפר לנו מעט על מה נלחמים הדיילים הקבועים, שעושים זאת, כאמור, גם עבור הדיילים הזמניים. "אני אבא לשלושה ילדים", מספר יוני, "עובד באל על 15 שנה ומרוויח 5,000 שקלים. איך זה יכול להיות? בשביל לקבל עוד כסף אני עובד שעות נוספות - סך הכל 120 שעות טיסה בחודש. עוד 20 שנה בערך אני אמור לפרוש ולקבל פנסייה על סך 5,000 שקל, שתסתכם בפחות מ-3,000 שקלים. קשה לי לחשוב על זה כשיהיו לי נכדים ומבאס אותי לדעת את זה, שאם מישהו מילדיי יצטרך עזרה לא אוכל לעזור להם ולא אוכל להתקיים בכבוד".
ארז (שם בדוי), דייל קבוע נוסף, מספר על המאבק הכלכלי של הדיילים. "המציאות של הדיילים הזמניים מאוד כאובה, בטח של הקבועים, כי אצלנו (הקבועים - ז.ר) זה פרנסה. פערי המשכורות הם בלתי נתפסים: באותה חברה יש מי שמרוויח (הטייסים - ז.ר) 80-60 אלף שקלים, בעוד אחרים מרוויחים השלמה לשכר מינימום אחרי 20 שנה. גם מנהלים מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש, בעוד משכורת המנכ"ל היתה 4.5 מיליון שקל כולל בונוסים, ואנחנו נשארנו בלי התייחסות".
לדברי הדיילים, גם השעות הנוספות שהם טסים לא יעזרו להם בפנסייה, היות והיא מחושבת לפי השכר הקבוע בתלוש המשכורת שלהם, העומד על 75 שעות. "השכר שלי שווה למשפחתון של שני הילדים שלי. אנחנו יוצאים להיאבק על הכבוד שלנו ועל העתיד שלנו", הוא אומר. "בכסף שנגייס אנחנו רוצים לצאת למאבק משפטי, ציבורי, ברשתות החברתיות, ואנו לא באים להתעשר.
"אל על מעסיקה אותנו בתנאים קשים. זו עבדות מודרנית. יום עבודה מתחיל לפעמים ב-14:30 והמטוס נוחת למחרת בשש בבוקר. כל חברות התעופה עושות זאת ב-'אובר נייט' (שהייה של לילה ביעד - ז.ר) ואנחנו כל הזמן על הרגליים הלוך חזור. בנוסף, בכל טיסה מדרגים אותנו וכולם מפחדים לקבל ציון רע, כי לא יתקדמו. כשאנחנו נוחתים בארץ, אנחנו ישנים כי אנחנו מותשים. החברה מתישה אותנו".
מאל על נמסר: "בימים אלה מגיע לסיומו מו"מ ארוך בין הנהלת החברה, נציגות העובדים וההסתדרות, במסגרתו מטופלים כל מגזרי החברה, לרבות הדיילים".