ביום שני, ה-7 ביוני 1926, חצה איש זקן את צומת הרחובות חירונה ובאיילן בדרכו לכנסיית סנט פליפ נרי הצנועה, הסמוכה לנמל ברצלונה. לפתע הגיחה מאי שם חשמלית ופגעה בו. הוא איבד את הכרתו מיד. בגלל בגדיו המרושלים וחזותו המוזנחת סברו העוברים והשבים כי מדובר בקבצן, ולא מיהרו להושיט עזרה. לאחר דקות ארוכות הגיע שוטר שהעביר את הזקן במונית לבית החולים סנטה קראו, שם קיבל טיפול ראשוני. למחרת הגיע הכומר של כנסיית סגרדה פמיליה כדי לזהות את האיש, לתדהמתו גילה, כי הזקן שלפניו הוא האיש שתכנן את הכנסייה - אנטוני גאודי.
הגישה של צוות הרופאים השתנתה מיד, אולם מצבו של גאודי המשיך להידרדר, עד שב-10 ביוני 1926 הלך לעולמו. כעבור יומיים התאספו אלפים בסגרדה פמיליה כדי להיפרד ממנו. הזקן האלמוני שאיש לא הושיט לו עזרה זכה למסע לוויה מפואר שבו אלפים הרכינו את ראשם. ברצלונה נפרדה מהאיש שעיצב את דמותה לנצח.
עמודים שנראים כגזעי עצים וקשתות המזכירות זרימות מים
כיום ברצלונה היא שם נרדף לכרך תוסס, בעל אדריכלות ייחודית, חופים נפלאים וכדורגל משובח, אבל הרבה לפני שליאונל מסי הפך את העיר לאטרקטיבית עבור חובבי הספורט, היא הייתה של גאודי. אין אדם שהשפיע על חזותה באופן כה משמעותי לפניו או אחריו ולמעשה מבניה המונומנטליים הם פרי דמיונו וחזונו של גאודי, אמן קטאלני שהפך את העיר למגרש המשחקים הפרטי שלו.
גאודי נולד בעיירה הקטאלנית ריודומס, וכל השראתו באה מהים. הוא האמין שאנשים שחיים לחופי הים התיכון הם בעלי חוש מולד לאמנות. התפעמותו מעולם הטבע, יחד עם אהבתו לאמנות הודית ופרסית וההשראה שקיבל מהאדריכלות הגותית, הולידו תחת ידיו סגנון אמנות ייחודי שאיש לא ראה קודם לכן. בין המוטיבים הבולטים בסגנונו ניתן למצוא צורות אורגניות כקונכיות, עלים ושורשים, קשתות ארוכות ומחודדות וצורות המזכירות זרימת מים, וכל סגנון הבנייה שלו העניק ביטוי לאלמנטים רבים מהטבע כגון קני סוף, עצמות או בעלי חיים מזנקים.
עבודתו הראשונה משנת 1873 הייתה תכנון מגורי פועלים דרומית לברצלונה, ואת עמודי הכנסייה של השכונה עיצב כגזעי עצים. את בית המגורים קאזה וינס תכנן גאודי כבית קיץ עבור אחד מתעשייני העיר, והיה המבנה הראשון אותו תכנן האמן. בנייתו נמשכה בין 1883 ל-1888 בשל קשיו הכלכליים של בעל הבית, וכבר אז ניתן הרמז לכך שהמוטיב המרכזי בעבודותיו של גאודי יהיה הזמן, שכן עד היום כמה יצירותיו טרם הושלמו. ההשפעה של אמנות המזרח ניכרת בתכנונו של גאודי, שהשתמש באריחי קרמיקה רבים כדי ליצור פסיפס צבעוני על קירות הבניין, עיצב את חלק מסורגי החלונות ככפות תמרים והשתמש במוטיבים של פרחים בחללים הפנימיים. שמו הפך מוכר בקרב האליטה של ברצלונה.
גאודי לא תכנן רק בניינים, אלא השפעתו החזותית ניכרה גם בצורות אחרות. הוא עיצב את עמודי התאורה בארמון ריאל (Plaça Reial) בעיר, ויצר שני סוגים שלהם - אחד עם שש זרועות ואחד עם שלוש. גאודי החל לקבל הזמנות ממועצת העיר ועיצב גם את המבנים לשירותים הציבוריים שנבנו ברחבי הכרך, בהם שילב עמודי ברזל ולוחות שיש וזכוכית, והציב בהם מקום ללוח פרסומות, שעון ולוח שנה. חידוש נוסף שנזקף לזכותו של גאודי הוא קישוט מבנים אלה באריחי קרמיקה.
מתחם הווילות שהפך ללונה פארק אדריכלי
גאודי החל לעבוד עבור עשירי העיר, והתעשיין אוסביו דה גואל הפך לפטרונו. גאודי תכנן בית מגורים למשפחתו, ובו כניסה ייחודית בעלת קשתות אייקוניות, ושערים המאפשרים הכנסת כרכרות אל הבית ויכולת להורידן אל המרתף - ללא ספק, אחת החניות התת-קרקעיות מלאות הסטייל שיש בעולם. תקרת חדר האוכל במבנה מחוררת ובה חלונות זעירים שאפשרו לתקרה להיראות כשמים מלאי כוכבים.
דה גואל ראה כי טוב, ורתם את גאודי למיזם חדש שינציח את משפחתו: הקמת מתחם גנים באזור גרסיה שבחלק המערבי של העיר. גאודי שלף את העיפרון מעל אוזנו, ודמיונו הקודח יצר לונה פארק אדריכלי, שהוכרז באתר מורשת עולמית ב-2005. גאודי תכנן למעשה שיכון וילות הצופה אל העיר, והבנייה נמשכה בין השנים 1900 ל-1910. ברבות השנים הפך המתחם למעשה למתנה ארכיטקטונית עבור ברצלונה. השתקפות השפע האמנותי וההשפעות על סגנונו של גאודי ניכרות בכל פינה.
שער הכניסה הגדול נועד להפריד את המתחם מהעיר, ונראה כמו כניסה למבצר. טרסות המבנים מתהדרות בעמודים דורים מרשימים בהם אתרי קינון לציפורים, את השטח הציבורי תכנן גאודי בהשראת חוף הים, והוא בנה בו את "הספסל" - משטח ישיבה מוטה ומפותל המאפשר למי הגשם לזרום מהספסל דרך מרזבים המצויים במקום. הטיה זו מאפשרת מחד את התייבשות הספסל במהירות אחרי גשם, ומאידך מונעת מאנשים להתיישב על חלקים רטובים של הספסל. הווילות בשכונה נועדו להשתלב בשטחים הטבעיים וייחודן הוא בקווים המעוגלים ובארובותיהן הבולטות.
בתחילה תושבי ברצלונה סלדו מסגנונו המהפכני של גאודי. את יצירתו "קאזה מילה" הם כינו בלגלוג "המחצבה". כיום הבניין הוא אטרקציה תיירותית מרכזית בעיר. הבניין, שנבנה בסגנון המודרניסטה, הוכרז ב-1969 כמונומנט לאומי ואונסק"ו סימנה אותו כאתר מורשת עולמית בשנת 1984. הגג, ועליו עמודים, פעמוני ענק ופסלים, הוא אטרקציה במפני עצמה, והפך במשך השנים למוזיאון לתולדות הסגנון האדריכלי של גאודי.
גאודי המשיך למלא את ברצלונה ביצירותיו, וככל שחלף הזמן למדו תושבי העיר להעריך את עבודתו ולהתגאות בייחודיותה. לרשימת המונומנטים שיצר נוספו עם השנים גם קאזה באליו, בניין מגורים בעלת חזית מעוקלת שזכה לכינוי "בית העצמות"; כנסיית קולוניה גואל, אחת מיצירותיו הבלתי גמורות, מבנה אבן שבחזיתו קשתות שנבנו בהשפעת כוח הכבידה וחלונותיו מעוצבים כפרחים ופרפרים; ארמונות ניאו-גותיים כגן קאזה בוטינס, בית בלסגראד ובודגס גואל ששימש מחסן לפטרונו.
טיול מאורגן לספרד
המגדל שהיה אמור לשנות את קו הרקיע של ניו יורק
יצירותיו של גאודי עשו לו שם גם מחוץ לברצלונה. בעיר לאון שבצפון-מערב ספרד הוא בנה קאסה דה לוס בוניטס, בניין ניאו-גותי עם צריחים בצדו, ששימש כמטה המרכזי של הבנק הספרדי. הוא בנה בלאון גם את ארמון אפיסקופל, מבנה לבן ומרשים שנראה כמו טירה מהאגדות, ובעיר קאמייאס שבצפון ספרד הקים את טירת אל קפריצ'ו.
ב-1908 קיבל גאודי הצעה מעניינת במיוחד - לבנות בניין משרדים עצום שיוקם בדרום מנהטן וישנה את קו הרקיע של ניו יורק. "מלון אטרקציה" נקרא הפרויקט שתכנונו נחשף רק ב-1956. לפי התכנון של גאודי גובהו של המגדל היה אמור להיות 360 מטר, 20 מטרים פחות מהאמפייר סטייט בילדינג שהוקם בניו יורק בשנות ה-30 של המאה ה-20. בסופו של דבר המיזם הגרנדיוזי לא יצא לפועל, אך ישנם היסטוריונים לאמנות הטוענים כי תכניותיו של גאודי שימשו השראה למרכז הסחר העולמי שהוקם במקום שנים אחר כך.
טיולים מאורגנים לחו"ל
הכנסייה שהפכה לסמלה של ברצלונה
ב-1892 הוזמן גאודי על ידי המרקיז קלאודיו לופס ברה לטנג'יר שבמרוקו, כדי להקים שם מיסיון פרנציסקני עצום הכולל כנסייה, בית חולים ובית ספר. גאודי תכנן מבנה עתיר קשתות, שממנו פורצים מעלה מגדלים מעגליים בעלי קצה חד. הפרויקט נגנז, אך תכנונו השפיע על יצירתו המפורסמת ביותר של גאודי, גולת הכותרת של עבודותיו - סגרדה פמיליה (המשפחה הקדושה), כנסייה בלב ברצלונה שבנייתה החלה ב-1883 ונמשכת עד עצם היום הזה.
הכנסייה הפכה לסמלה של ברצלונה וליהלום שבכתר יצירותיו של גאודי. כשלושה מיליון תיירים מבקרים בה מדי שנה ומכניסים לקופת ברצלונה מיליוני יורו. היא נבנתה בסגנון המודרניסטה הטבעי המאפיין את גאודי, עיצובה הושפע מהקתדרלות הגותיות של ימי הביניים ומסגנונות האר-נובו והתחייה הגותית, שהיו פופולריים מאוד בסוף המאה ה-19. גאודי פיקח כל העת על הבנייה ואת רוב האלמנטים הקישוטיים שהמבנה משופע בהם פיסל בעצמו.
התכנון כולל 12 צריחים בגובה של כ-100 מטרים כל אחד, המסמלים את 12 השליחים, והם מעוטרים בסמלים המסורתיים של השליחים. כיום קיימים רק שמונה מתוכם, והשאר עדיין בבנייה. צריח נוסף בגובה של כ-170 מטרים יתנשא במרכזם ויסמל את ישו עצמו. הצריחים מחולקים לשלוש חזיתות מפוארות ומרשימות הבנויות בסגנונות שונים ומסמלות את לידתו, מותו ותחייתו של ישו.
פנים הכנסייה מרהיב ועוצמתי. הוא מתכונן כצלב לטיני בעל חמישה מעברים, ובתוכו קימורים אדירים הנישאים בחלקם עד לגובה של כשישים ושבעים מטרים. הגג הנתמך על ידי עמודים אדירים הנראים כגזעי עצים, מואר וצבעוני הודות לוויטראז'ים היפים שמתחתיו. הכנסייה מכילה ערב רב של סגנונות, והיא מציגה עיצובים קוביסטים, כאלה מתקופת הארט-נובו והנאו-גותיזם, ומלאה באלמנטים מהטבע. "סגרדה פמיליה נבנית על ידי אנשים והיא משתקפת בהם ומהם, זוהי עבודה שנעשית בידי אלוהים ורצון האדם", אמר גאודי על הכנסייה, שבסופו של דבר הפכה למקום קברו.