המופע של שיא הרגש: המוזיאונים הכי מוזרים בעולם

ביקור במוזיאונים בחו"ל נחשב לחלק בלתי נפרד מהטיול. גם מי שלא חובב אמנות מוצהר ישמח לגלות שיש מי שמתעד כמעט כל דבר בעולם הזה, בוודאי אם מדובר בתחום הקרוב ללבו. אבל בעוד ביקור במוזיאון שוקולד, שעווה, או אפילו עבדות (כן, יש דבר כזה בזנזיבר) הפכו כבר לשגרה, יש כמה מוזיאונים שישאירו אתכם פעורי פה.

אז אם אתם בדרך לחו"ל וסגרתם לעצמכם ביטוח נסיעות ואת כל שאר שירותי הקרקע, כדאי שתפרגנו לעצמכם ביקור במוזיאונים הבאים. ההנאה כבר בפנים.

עבור רוב הישראלים, נקניקיה נתפשת כמאכל ג'אנק פוד מסוכן לבריאות, אבל בגרמניה רואים בה מעדן. למען האמת, הגרמנים מכורים לנקניק המבושל והמתובל שמגיע בנתחים ארוכים ועסיסיים ולא היססו להקים לו מוזיאון משלו שמעלה על נס את העובדה שמדובר במאכל הנפוץ בגרמניה שנמכר בכמעט מיליארד יחידות מדי שנה.

המוזיאון, שנקרא Currywurst, נפתח בשנת 2009 מציע לחובבי נקניקיות באשר הם, מסע קולינארי שלם שמלמד על הולדתן, סיורי טעימות, סדנאות הכנה וחנות מכר.

תוציאו את זה מהראש. לא מדובר באוספי פורנו ושלל פרובוקציות אלא באוצר טבעי של 300 איברי מין של בעלי חיים, מאוגרים ועד לווייתנים (5 מטרים, למקרה שתהיתם..) וכן, גם של בני אנוש.

המוזיאון, שנקרא Phallological, נפתח ב-2011 בבירה רייקוויאביק במטרה להציג פירות מחקר שנועד להציג את אבריהם וצורת הרבייה של חיות רבות בטבע.

אין ישראלי שלא מכיר את המצפה התת-ימי באילת שהתחדש באחרונה בבריכת כרישים מרשימה. אבל המוזיאון הזה הוא היחיד בעולם שדורש מהמבקרים בו לשאת עמם ציוד צלילה כדי לצפות ביצירות.

למען האמת, מדובר ב-400 פסלים שממוקמים עד 20 מטרים מתחת לפני המים ומספרים את סיפור המקום וההיסטוריה של המדינה כולה. בקנקון מבטיחים שהפסלים עוצבו מחומרים ידידותיים שלא יפגעו בטבע הימי ובעתיד אף תיווצר במקום שונית אלמוגים.

רוב בני האדם מעדיפים לשכוח את אהבתם הנכזבת ומסכות הגעגועים הקשות אבל יש מי שעושה מזה לא מעט כסף. מוזיאון הלב השבור בנוי כולו מסיפורים סוחטי דמעות על אוהבים שלא עלה בלבם לממש את אהבתם כל סיבה שהיא.

האוצר כולל מיצגי וידיאו, יומנים, מכתבי אהבה ואפילו גרזן, ששימש גבר פגוע לשבור את פריטי הריהוט של מאהב עלום. למרות תיעודי האומללות, המוזיאון עצמו לפרס חדשנות מהאיחוד האירופי.

המוזיאון הזה הוא אולי המיצג הכי סוריאליסטי עליו ניתן לחשוב. הרעיון מאחוריו הוא פשוט: להציג בחלל אחד את כל היצירות הלא מוצלחות והכושלות שפרסמו אמני העולם ונדחו בבושת פנים.

הגלריה עצמה מעלה תהיות בנוגע לכשרונם של היוצרים אבל בהחלט מדובר באוסף נדיר שאולי ייזכר לעולמים כמי שהעלה את קרנה של האמנות ככלי עצמאי לחיזוק חופש הבחירה.