האורך קובע? כאשר מדובר בכבישי נוף - בהחלט לא. 18 קילומטרים בלבד מאכלסים את כביש 395, המחבר את צומת אשתאול עם צומת הר איתן. כל פיסת אספלט כאן נועדה להכין אתכם לפיתול הנופי המפתיע הבא, וגם לקיק-דאון גדוש האדרנלין. לא פלא שחובבי נהיגה מתקדמת מאמצים בחום את הכביש הפראי הזה, שחלקים ממנו צרים באופן מבהיל, וחלקים אחרים - פשוט דורשים לסגור חלון, להפעיל מזגן, להדליק את מערכת השמע ולהתמסר לשיר הכי יפה שאתם מכירים.
אבל מעבר למנגינת האספלט, צדי הכביש הללו טומנים בחובם לא מעט הפתעות, חלקם טובות וצפויות, חלקן טובות ולא צפויות. אפשר לעצור בכל נקודה, ואפשר לטייל באופן מודולרי, לפי החשק. רק קחו בחשבון שחם שם בחוץ, אז את הטיפוס לתצפיות הנוף תשמרו לשעת בוקר מוקדמת או לשעות בין ערביים. למה? כי אור כתום תמיד מחמיא לנופים.
עינות בוקר: מה יותר קטן מקטן?
המילה "עינות" מרמזת על כך שיש פה לפחות צמד מעיינות. וכך, משעשע לראות כיצד כמעט כל מטייל שמגיע לכאן, מבקש לדעת היכן נמצא המעיין הנוסף.
הנה, ממש עכשיו מגיע זוג. הם מחפשים את המעיין השני. הגבר פונה לחבורה של מקומיים ממושב סמוך שרובצת במים.
- תגיד, יש פה עוד מעיין?
- בטח אחי, בטח. תרדו פה קצת ביער, ואתה מגיע אל מקום מדליק, אשכרה כמו אשקלונה. בול.
- באמת?
- לא.
(כל הקהל גועה מצחוק).
אז הנה הפתרון לתעלומה: מקור המים הראשון הוא בריכת המעיין הכי קטנה שראיתם מזה זמן רב. והשני? הוא הרבה יותר קטן. כל כך קטן, עד שכמעט לא תבחינו בו. אבל הרי כבר סיכמנו שבטיול הזה, גדלים ואורכים לא קובעים כלום. מדובר בפינת חמד נהדרת, ויש מי שמעבירים בה שעות ארוכות של סתלבט. אנשים טובים הניחו כאן, לטובת האנושות כולה, מחלצות, שרפרפים וגולת הכותרת: נדנדת ספסל מול הנוף, שבה יכולים לשבת בנוחות שלושה אנשים (או ארבעה חברים קרובים. מאוד קרובים).
ויש עוד: מישהו תלה כבלי מתכת דקים מעל המעיין, שתל גפן בסמוך וביקש באמצעות שלט עץ להשקות את הצמח הרך. יש סיכוי שאם תגיעו שוב בעתיד, המעיין יהיה מוצל באמצעות סוכת גפנים פוטוגנית.
בכל מקרה, בריכת המעיין הקטנה נראית מעט עכורה, אך נכון לסוף אוגוסט, המים בה בהחלט טובים לטבילה. עומקה כמטר, והיא מומלצת במיוחד אם הגעתם כזוג.
הגעה: הדרך מעט חמקמקה, אך תשמחו לגלות שהירידה לעינות בוקר מסומנת היטב בווייז. בכל מקרה, בפיתול חד מאוד בכביש 385, כ-1.2 ק"מ מערבית לכיכר כסלון הגדולה, פונים צפונה לדרך עפר, ומיד מזרחה. כעבור כמה מאות מטרים מחנים לצד מצבת זיכרון קטנה מאבן. מכאן יורדים מערבה בשביל ברור מאוד (אך לא מסומן). שלוש דקות ואתם במים.
הר טייסים: פנורמה זה כאן
חובבי תצפיות נוף? גם אם לא, יש סיכוי שכאן תהפכו להיות כאלו. הר טייסים, המתנשא לגובה של 795 מטרים מעל פני הים, יציג בפניכם מפת תלת-ממד של הרי ירושלים. פשוט סעו עם השילוט המוביל למצפור היפה, שישאיר אתכם פעורי פה. מכאן רואים היטב את פיתולי נחל שורק, וגם את נחל קטלב, שמורת יער עמינדב ויד קנדי, ואפילו את יישובי גוש עציון המרוחקים.
ואם אתם כאן, מומלץ לבקר במתחם ההנצחה רחב הידיים שהוקם לזכר טייסי חיל האוויר. שמותיהם חקוקים על עמודי רחבים, לצד עמדות שמע קוליות. במרכז המתחם, אנדרטה שעליה נטוע מנוע נושן של מטוס.
הגעה: על כביש 395, כמה מאות מטרים מזרחית לרמת רזיאל, לפי השילוט.
הזיה סוריאליסטית במלון נטוש
באחד מעיקולי הכביש ניצב מבנה ענקי, נטוש לתפארת, וטומן סוד. מדובר במלון שנבנה, אך בשל סיבות שונות, כנראה פיננסיות, בנייתו הופסקה, וכבר שנים ארוכות הוא ניצב כמו פיל לבן-אפור.
אבל נתחיל באזהרה: כמו כל מבנה נטוש ולא מוסדר, הכניסה לכאן היא באחריות המטיילים. ואם אתם עם ילדים קטנים, עדיף בכלל לא. אין מעקות ויש הרבה מקומות ליפול מהם. נכנסתם? שוב, הכל על אחריותכם. אבל אם כבר נכנסתם ודאי נכבשתם. כמו להסתובב בתוך סרט פסיכודלי, בין עשרות חדרים ריקים, חדרי רחצה הרוסים, וגם גרם מדרגות עגול, ענקי ומפחיד, שניצב בלב המבנה. המקום מהווה יעד מועדף על אמני גרפיטי, תמהונים ומשוטטים כרוניים. כאשר אנחנו הגענו, היו פה כמה פארקוריסטים, שני חובבי סנפלינג שגלשו מהקומה העליונה לצלילי מוזיקת רוק רוסית וצלם חובב שעשה כאן בוק לחברה שלו, עם תאורה, ערכות איפור ומה לא. הזוי.
זוכרים את הסרט "הניצוץ"? אז כזה, אבל בגרסת הלבנט. לא ראיתם את הסרט? רוצו לראות, כי אין דבר שיותר שובה את הדמיון ממלון נטוש.
כמה מדליק פה? שימו לב לווידאו-ארט המסקרן שצולם כאן.
הגעה: בעיקול דרך מול דרך הגישה לגבעת יערים, לכיוון צובה, בגדה הדרומית של הכביש. מחנים לצד גדר מתכת לבנה. לא תוכלו לפספס.
תל צובה: מה נותר מהפאר הצלבני?
מי שעיי חורבות מפוארים-למחצה מדליקים אותו, ייהנה כאן. בנוסף, תל צובה מספק תצפית יפה על האזור. לא סתם כינו הצלבנים את המקום "בלמונט" (ההר היפה, בצרפתית).
מאחר שקיץ עכשיו, מומלץ כאמור להגיע לתל צובה לפני עשר בבוקר או אחרי ארבע אחר הצהריים. גם כדי שלא תזיעו מדי וגם כדי שהנוף אכן ייראה במיטבו.
המבצר עצמו נבנה בשנת 1160 בקירוב. מאוחר יותר שכן כאן הכפר הערבי סובה, שנכבש ב-1948. שרידי הכפר מתמזגים עם שרידי המצודה שקדמה לו, והכל נראה מעורר השראה. מה תראו פה? שרידי חומה אימתנית, שרידי שערים רחבים וגם שרידי כנסייה ובורות מים.
בשונה מהעבר הלא רחוק, אל לב שרידי המבצר כבר אי אפשר להיכנס, מטעמי בטיחות. אבל גם הצצות מזדמנות יהיו מספקות בהחלט. והנוף? הרי יהודה, כביש מספר 1 וגם כרמים סמוכים. הרי עם שמות בני מאות שנים אי אפשר להתווכח: ההר היפה הוא באמת הר יפה.
הגעה: מכביש 395 פונים צפונה לקיבוץ צובה, ובתוך הקיבוץ נוסעים לפי השילוט המכוון את התל. הטיפוס נעשה בשביל מסומן ירוק ונמשך דקות ספורות.
קינוח רטוב: עין טייסים
איך מסיימים יום של אספלט עם גיחות את הטבע? כמו שמתחילים אותו - במים. עין טייסים הוא אחד המעיינות הפופולריים באזור - אז אם אתם מגיעים בשבת, עשו זאת בשעה מאוחרת יחסית, כאשר כולם כבר מתכוננים לחזור הביתה. הוא זכה בשמו בזכות ההר שעליו הוא נטוע, אבל שמו המקורי הוא עין אל-ג'וז (ג'וז הוא אגוז, רמז לעץ הגדל לצד המעיין).
מניקבה קטנה פורצים מי המעיין ומגיעים לבריכה חמודה, שעומקה כמטר, וסביבה המון פינות לפיקניק מושקע, או סתם להתבודדות מבורכת. זהו יופי של קינוח ליום טיול קיצי.
הגעה: מול הכניסה לקיבות צובה, בצד הדרומי של כביש 395, מתנוסס שלט גדול המכוון את המעיין. שביל עפר רחב ועביר, הנמתח לאורך כ-2.7 ק"מ, יוביל אתכם אל הבריכה.
מודיעין שלום
לא לוותר: אחרי שאתם יורדים מתל צובה, ולפני שאתם ממשיכים הלאה, חצו את הכביש הצר, וחפשו שביל צר ולצדו שלט עץ קטן המכריז "לאלון". שתי דקות מאוחר יותר, כבר תעמדו לצד עץ אלון קשיש ומרשים, שגילו מאות שנים. יש אף סבורים כי הוא חצה את רף האלף שנים. למרגלותיו שני ספסלים הנטועים מול הנוף. לידו ממתין לכם קשיש נוסף עץ זית מפואר שגזעו חלול. בדיוק מה שהילדים ישמחו להתחבא בתוכו.
לעשות רושם על החבר'ה: זוכרים את מנוע המטוס באנדרטה שבהר טייסים? הנה סיפורו המרתק: כשבוע לפני הכרזת מדינת ישראל, במאי 1948, נשלח מטוס תובלה קל מדגם "נורסמן" להטיל אספקה ותחמושת ליישובי האזור. המטוס, שגם כך סבל מבעיות טכניות, נשלח לדרכו, אך בעת שהגיע לאזור, נותק לפתע הקשר עמו. עד היום לא ידועות סיבות ההתרסקות, שגרמה למותם של ששת אנשי הצוות. מנועו של אותו מטוס הוא זה שניצב בראש האנדרטה שפגשתם.