איציק ויואב ממשיכים את ההרפתקאה בטיבט. הם מגיעים למקדש סה-לה שבו הנזירים שוטחים את אמונתם ביד חזקה ובזרוע נטויה (מילולית). אחרי סיבוב המנזרים בלהאסה, הם יוצאים לאזור לינג'ה המדהים ביופיו, ובדרך הם עוברים בפסגת העולם (או לפחות בגובה של 5,000 מטרים). וכשיש מחסור בחמצן, מתחילים לעשות שטויות
הבודהיזם הטיבטי, הידוע גם בכינוי "הבודהיזם הטנטרי", נפוץ במחוזות שונים בסין כמו מונגוליה הפנימית, סצ'ואן, יונאן וצ'ינגהאי אך בעיקר במחוז טיבט. תורתו של בודהה חדרה לטיבט מהודו במאה השביעית לספירה, שם השתלבה עם הבון, האמונות המקומיות, והפכה לדת ודרך חיים מיוחדת.
לבודהיזם הטיבטי אמנם צביון ייחודי, אך המקדשים והמנזרים הבודהיסטים המעטרים את נופיה של טיבט, כגון ארמון פוטאלה ומנזר דרפונג, מאופיינים בסגנון בנייה המושפע עמוקות מארכיטקטורה הודית וסינית עתיקה. המקדשים בטיבט מאופיינים בתקרות גבוהות ומסדרונות חשוכים המובילים אליהם היוצרים אווירה של מיסתורין. החריטות והשטיחים הצבעוניים על גבי הקירות ועמודי האבן האימתניים מעצימים את מימד הרוחניות והקדושה של המקדשים במחוז. אוכלוסיית טיבט מונה כיום כ-3 מיליון בני אדם, מתוכם כ-46 אלף נזירים.
המרכיב העיקרי של כל ארוחה טיבטית הוא הטסאמפה - שעורה קלופה מעורבבת עם חמאת יק, שלאחר צלייה נטחנת לקמח עדין. מקמח זה מכינים את הלחם הטיבטי הקרוי צאמפה. במטבח הטיבטי עושים גם שימוש בחומרי גלם בשריים שונים, בעיקר כבש ויאק. המשקה העיקרי הוא תה עשוי עשוי חמאת יק, אך הטיבטים ידועים גם בחיבתם לשתיית אלכוהול מותסס משעורה או לתת.
לטיבטים מנהגי קבורה שונים. מכיוון שהאדמה ברמה הטיבטית קשה מאוד מטבעה וברוב ימות השנה מכוסה שכבות עבות של שלג וקרח, קבורה בקרקע נעשית לעיתים רחוקות בלבד. המנהגים המקובלים יותר הם שריפת הגופה, השלכתה לנהר או מנהג קבורת השמיים, לפיו נישאת גופת המת על פסגת ההר או למקום גבוה אחר, שם היא נאכלת על ידי נשרים.
צפו בפרק נוסף של "איציק ויואב עושים את סין", חלק שני מתוך שלושה על טיבט.