"הוספת סימן גדול, צהוב, M, היה מבחינה אסתטית השחתה של מקום תרבותי והיסטורי. דעת הקהל התנגדה לפתיחה. החלטנו לארגן אירוע עליז - לחלק צלחות פסטה בפיאצה, כי פסטה היא חלק מהתרבות והמסורת האיטלקית, הטעמים בזיכרון שלנו, ומסמלים את ההתנגדות להומוגנית".
בשנת 1986 עמד קרלו פטריני בפיאצה די ספאניה שבלב רומא, לא רחוק מהמדרגות הספרדיות המפורסמות, ומולו התנוסס השלט "טעם אחד לכל העולם". הוא החליט לא להיכנע למה שתואר על ידו ועל ידי חבריו "הכיבוש האמריקני". ההמון הזועם התפזר לביתו לאחר ההפגנה, אבל בסופו של דבר הסניף של מקדונלד'ס נפתח. 400 מקומות ישיבה שחיכו לאיטלקים. באותו יום פטריני החליט לפתוח משהו חדש אף הוא: תנועת נגד בשם "סלואו פוד".
הפילוסופיה של תנועת ה"סלואו פוד" היא לא רק לבשל את האוכל לאורך זמן וללעוס אותו בנחת. זו תנועת נגד תרבותית לכל מה שהמזון המהיר מייצג - תעשייתיות, ניצול, ניכור, זיהום, הפיכת האדם למוצר, תאוות כסף. או כמו ש השף האיטלקי מאסימו בוטורה, שבבעלותו מסעדה במודנה המעוטרת בשלושה כוכבי מישלן, הגדיר זאת: "אל תתעסק עם האפיפיור, הכדורגל והמתכונים של הסבתא". תנועת נגד לכל מה שפוגע בחברה ובטבע. מבחינתו של פטריני אוכל הוא הפריזמה שדרכה אפשר לבחון את החברה בה אנו חיים. "המוטו שלנו הוא 'טוב, נקי והגון'. אוכל טעים ובריא, נקי מהשפעות סביבתיות מזהמות והתעללות בחיות והוגן כי הוא מכבד את אלה שעבדו כדי לגדל ולהפיץ אותו", הסביר.
טיול מאורגן לאיטליה עם פגסוס טיולים מאורגנים
השינוי שנוצר ב"אולימפיאדת האוכל" בטורינו
עד לפני כמה שנים נתפסה תנועת ה"סלואו פוד" כתנועה לאניני טעם וחובבי בישול. אחרי שהיא הקפידה לקיים כנס שנתי בטורינו, אליו הגיעו כ-3,000 אנשי גסטרונומיה, שפים וחובבי בישול מאסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, משהו השתנה בתודעה. יש בו יותר מ-1,500 דוכנים לקידום ומכירת מוצרי מזון ומשקאות מכל הסוגים והמינים, סדרה של סמינרים, סדנאות בישול, מצגות, סרטים ודיונים פתוחים בנושאים מגוונים. 900 מתנדבים מארגנים את האירוע שהפך למעין "אולימפיאדת המזון". תרבויות שונות נפגשו במקום אחד והבינו שיש ביניהם הרבה מן המשותף בכל הנוגע לאוכל, אבל גם ביחס למעטפת שיוצרת אותו - חקלאים, תעשייה, איכות הסביבה ובריאות. המוטו של פטריני התגלה כמוטו של רבים נוספים.
אגב, הכנסים האלה לא נערכים רק באיטליה. גם בסן פרנסיסקו שבארצות הברית, מולדת הפאסט פוד, נערך כנס גדול ב-2008. נכון ל-2013, כ-12 אלף אמריקאים שחברים בתנועה בכ-200 סניפים ברחבי המדינה. באוניברסיטת ויסקונסין יש אפילו פרויקטים חינוכיים שמוקדשים לתנועה, כולל קמפיין שמעודד ארוחת ערב משפחתית, כחלק מהאג'נדה החברתית של "סלואו פוד", הגורסת שאוכל הוא הרבה יותר מאוכל.
"גסטרונומיה היא לא רק לאפות עוגיות ולהחליף מתכונים", אמר פטריני בריאיון ל"ניו יורק טיימס בשנת 2013, "היא משלבת גם ביולוגיה, היסטוריה, כלכלה, פוליטיקה ואקולוגיה. אם נאמץ את החזון הגסטרונומי הזה, דברים נוספים ישתנו". והעולם מאמץ.
נכון להיום יש כ-100 אלף חברים בתנועת מזון איטי עם סניפים בכ-150 מדינות, ישראל בפנים, גם מדינות באפריקה. רשת מקדונלד'ס כבשה טריטוריה בפיאצה די ספאניה? תנועת ה"סלואו פוד" השיבה אש עם נציגות בכל אחת מ-50 המדינות בארצות הברית. ומה לגבי סניפי מקדולנד'ס באיטליה? אפשר לומר שה"סלואו פוד" נחל בה ניצחון מוחץ. נכון ל-2013 יש בארצות הברית 5.8 סניפים של מקדולנד'ס על כל 100 אלף איש, בבריטניה 2 על כל 100 אלף, בצרפת היחס הוא 1.8 סניפים ואילו באיטליה רק 0.76 סניפי מקדונלד'ס לכל 100 אלף איש.
"ה'סלואו פוד' משנה את הדור הבא של השפים"
אזור מודנה הוא לב תעשיית רכבי הפאר של איטליה. פרארי, מזראטי, למבורגיני. אוהבים שם מכוניות מהירות ואוכל אטי. "ה'סלואו פוד' משנה את הדור הבא של השפים, זה הטרנד של העשור הקרוב ואולי הוא יישאר לתמיד", אמר שף בוטורה בריאיון ל"יורופיאן פוד ז'ורנל".
כשהשף אקסבייר בויר, שמנהל את האטלקייה של שף ז'ואל רובישון האגדי בלונדון, נשאל איך תנועת "סלואו פוד" השפיעה עליו, הוא השיב: "עבורי התרומה שלה לא ניתנת לתיאור. חשוב שכולנו נפיץ ונשיים את המסר שכולל 'אוכל טוב, נקי והוגן'. התנועה הזאת מעודדת את השפים לעבוד עם יצרנים קטנים ובינוניים, וזאת פריבילגיה ליצור מנות נפלאות מהמוצרים שלהם".
פגסוס טיולים מאורגנים
העולם רוצה להאט, ולא רק את הבישול
האוכל שיש לנו בצלחת מסתיר מאחוריו אנשים רבים. החקלאים שמגדלים בעלי חיים, תבואה וירקות; האנשים שמאחסנים אותו, מסיעים אותו, מתקנים את הציוד, אורזים, מוכרים. כל אלה הם חלק מהאוכל שיש לנו בצלחת, והאג'נדה של אנשי ה"סלואו פוד" היא שהם למעשה באים להצילם מפני תאגידי המזון, ולהציל את האנושות מהתמכרות לאוכל תעשייתי ומשמין.
הם גם מצילים תרבויות. חושפים את האנשים למנות מסורתיות שאכלו דורות של אנשים במקום בו הם חיים. "תנועת ה'סלואו פוד' מנסה להציל את מנות נשכחות באנגליה ובצרפת", אומר בויר, "גזר לבן היה פופולרי מאוד במלחמת העולם השנייה בצרפת ועכשיו מנסים להחזיר אותו".
המגזין "טיים" הכתיר ב-2004 את פטריני כאחד מאנשי השנה, והגדירו כגיבור אירופאי חדשן. "אני נלחם בכל מי שרוצה להרוס את הנוף של איטליה", אמר פטריני, והרחיב את המעגל למאבק בהנדסה גנטית, זכויות עובדים, בנייה בשטחים פתוחים ומונופולים של תאגידי מזון. הרעיון של ה"סלואו פוד" תפס. כל כך תפס שהחלו לקום תנועות אחרות בהשראתה כמו "עיצוב איטי", "כסף איטי" ו"התנועה האיטית". כמו שפטריני הבין שבתרבות נלחמים בתרבות-נגד, כך הבין שבתחלואי הגלובליזציה נלחמים בעזרת תנועה גלובלית.