"אין לי זכויות בבית משפט הזה", אמר הסניגור של להקת "פוסי ריוט", והשופט קצר הרוח השיב, "אכן, כל מה שאתה צריך הוא חובות". השופט נראה חסר סבלנות כלפי צוות ההגנה וכמי שרק רוצה לסיים את המשפט מהר ככל האפשר, בעוד שלצוות התביעה העניק הקלות.
"אחד מעדי התביעה אפילו לא היה נוכח בקתדרלה בזמן ההופעה, הוא נחקר על כך שראה את הקליפ ביוטיוב, למרות שהשאלה איך הופק הקליפ נותרה באוויר ללא מענה", נכתב ב"ניו יורק טיימס", "זהו מחזה קומי, מזעזע, מדהים, מוטה, מתיש, מגוחך. נשים נפלו קורבן למכונת הדיכוי של המדינה, והראו לעומתה עוצמה רוחנית ומוסרית.
לא מעט כלי תקשורת וחובבי מוזיקה במערב התייחסו למשפט של חברי להקת הבנות "פוסי ריוט" כאל משפט ראווה. "חשבתי שהכנסייה אוהבת את כל הילדים שלה, אך נראה שהכנסייה אוהבת את מי שמצביע עבור פוטין", אמרה חברת הלהקה מריה אליוחינה.
בקיץ 2012 הורשעו חברות להקת הפאנק הרוסית "פוסי ריוט" ב"חוליגניות המעודדת שנאה דתית" ונגזרו עליהן שנתיים מאסר על ידי בית המשפט ברוסיה, וזאת משום שבמהלך הופעה בכנסייה הגדולה ביותר במוסקבה הן שרו נגד הנשיא ולדימיר פוטין. היו שראו במשפט את המשכו של המשטר הקומוניסטי בדרכים אחרות. סתימת פיות, דיכוי ודיקטטורה של מחשבות. המציאות מורכבת יותר.
צבא הפקידים של פוטין
רוסיה אינה ברית המועצות, והדיון הציבורי ברוסיה בנוגע למשפט דווקא סימל שינוי מגמה, הבדל מהימים בהם כל מי שהעז להביע דעתו נגד המשטר איבד במקרה הטוב את מקום עבודתו. עיתונאים רוסיים ביקרו את מאסרן של בנות הלהקה ומשפטנים הביעו את דעתם בחופשיות על ההליך המשפטי.
ימי השלטון הקומוניסטי נעלמו ככל שהדבר נוגע לחופש הביטוי, אם כי יהיו מי שיגידו שרק ההליך הפך שקוף יותר אך התוצאה היא אותה תוצאה. רוסיה עדיין מדינה קומוניסטית? התשובה הקצרה היא לא. האידיאולוגיה הקומוניסטית אינה האידיאולוגיה הפוליטית השלטת, אבל עקבותיה לא נמחו לגמרי.
טיול מאורגן לרוסיה עם פגסוס טיולים מאורגנים
המלחמה באוקראינה וההתערבות במלחמת האזרחים בסוריה מחד, יחד עם יחסי העבודה שגיבשה עם הממשל האמריקאי וקשריה הענפים עם אירופה המערבית, מראים כי להבדיל מימי ברית המועצות הקומוניסטית, רוסיה של היום אינה פועלת תחת כוונה להשליט את הקומוניזם בכמה שיותר מדינות, אלא במרכז מדיניות החוץ שלה עומד הצורך לתת מענה לאיומים על רוסיה, לפי הבנתה, ולחיזוק כלכלתה ומעמדה הבינלאומי.
בפן הכלכלי המצב שונה. מדובר במדינת-ענק שעברה בן לילה מדיקטטורה קומוניסטית אל דמוקרטיה רב-מפלגתית. השינוי האדיר הזה כלל בתוכו רפורמות רבות, הפרטה, קפיטליזם פרוע בשווקים מסוים וריכוזיות באחרים. השנים הראשונות, התזזיתיות, יצרו אוליגרכיה דורסנית, אך בהמשך גם הביאו לעלייה ברמת החיים ביחס לעבר.
ג'וליאן קופר מאוניברסיטת האניאנג הדרום קוריאנית, בחן בשנת 2012 האם 20 שנה אחרי נפילת הקומוניזם נותרו עדיין סממני המשטר הקודם. מסקנתו היא שהמערכת הכלכלית הפוסט קומוניסטית עדיין חיה לפי מורשת סובייטית מסוימת, במיוחד בכל האמור לתעשייה הצבאית הרוסית.
"הדבר אינו מפתיע", כתב, "הכלכלה הסוציאליסטית קיימת במשך יותר מששים שנה, היא ממוסדת והאנשים בעמדות הכוח הם מוצרים של המערכת הזאת". אבל מערכת זאת רחוקה מהקומוניזם הקלאסי עקב משברים פיננסיים עולמיים, שחקנים חדשים בשמי הכלכלה העולמית והגלובליזציה.
כלכלת השוק הזו קשה לריסון. ב-2018 ייערכו בחירות לנשיאות ופוטין מוצא את עצמו כיום מוביל משק במיתון ופועלים שלא חוששים להפגין נגד המצב הכלכלי העגום מבחינתם.
כוחה של הביורוקרטיה
פוטין עצמו אף אמר בינואר 2016 כי תמיד חיבב את הרעיונות הקומוניסטיים. "אתה יודע שאני, כמו למעלה מ-20 מיליון אזרחים סובייטים, היינו חבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ואני גם עבדתי במשך 20 שנה עבור הק.ג.ב", אמר לאחד העיתונאים, "אני עדיין אוהב את הרעיונות הקומוניסטיים והסוציאליסטיים".
בשנת 2000 הפך פוטין את ההמנון הסובייטי הישן לרשמי לאחר שמילותיו עודכנו, בצעד שזכה לתמיכה. הוא גם כלא את מתנגדיו, אוליגרכים דוגמת איל הנפט לשעבר מיכאיל חודורקובקי, שמימן את האופוזיציה הפוליטית, לאחר שהורשע במרמה.
ישנם אין ספור משאלי רחוב ברוסיה בהם התושבים מתלוננים על שחיתות גדולה של המשטר, אך פוטין ממשיך להיבחר ולשלוט. תחת פוטין גדל מספר הפקידים ברשויות השונות וגדל כוחה של הביורוקרטיה, ומבחינה זו התחושה היא שבמובנים רבים הקומוניזם עדיין חי וקיים ברוסיה גם באופן מעשי, ולא רק כרגש של חיבה בראשו של המנהיג.
הפרשן אלכסיי באיירנימק הסביר זאת ב"מוסקבה טיימס" עוד בשנת 2011 כשכתב כי תחת פוטין נוצר "צבא הפקידים, אלה שאין עליהם אחריות או לחץ וכל מה שהם עושים זה לבצע מדיניות מטעם. ברוסית אומרים על זה 'לשפוך מים מכוס ריקה אחת לכוס ריקה אחרת'". חמש שנים קדימה, המצב אינו שונה בהרבה.
סטאלין חזר לאופנה
לא רק שאריות של קומוניזם נותרו ברוסיה העכשווית, אלא גם אהדה לתקופה הקומוניסטית ולמנהיגיה. סקר משנת 2016 שערך מרכז לבאדה, מכון מחקר רוסי עצמאי, הראה כי 54 אחוזים מהרוסים מאמינים שסטלין מילא תפקיד חיובי בתולדות המדינה.
מנהיגי העידן הפוסט סובייטי גינו את פשעיו של סטלין בהזדמנויות רבות, אך למרות זאת בעשור הנוכחי דמותו ההיסטורית חווה פריחה, וברחבי רוסיה צצות אנדרטאות חדשות שמנציחות את שמו ומאדירות אותו.
המפלגה הקומוניסטית דואגת להציב פסלים קטנים שלו בחזיתות של מוסדות, ובשנים האחרונות במספר ערים ברוסיה הודבקו דיוקנאותיו לאוטובוסים שזכו לכינוי "האוטובוסים של סטאלין". 400 קילומטרים דרומית למוסקבה פתחה המפלגה הקומוניסטית את מרכז סטאלין בעיר פנזה. הקומוניסטים הכריזו על 2016 כ"שנת סטאלין".
התמיכה במגמה הזאת הגיעה מפוטין, שעם עלייתו לשלטון נתן לגיטימציה לדמותו ההיסטורית של סטאלין. "פוטין השתמש בסטאלין כדי להעצים שוב את הרעיון שהאינטרס הקולקטיבי חשוב יותר מהאינטרס האישי", אמר מנהל הסקר מטעם מרכז לבאדה, לב גודקובף.
"כיום תקופת הפרסטרויקה נתפשת כתקופה שלילית של התמוטטות המדינה, ואנשים חושבים שאם ביקרו את סטאלין בתקופה ההיא סימן שהוא עשה משהו טוב", הסביר זאת אלכסיי מקארקין, סגן נשיא המרכז לטכנולוגיות פוליטיות, מכון מחקר רוסי ותיק ועצמאי, "סטאלין נתפש כמנהיג חזק שניצח במלחמת העולם השנייה, בנה מפעלים וכבש שטחים".
הקומוניזם דהה, הקומוניסטים ממש לא
המפלגה הקומוניסטית היא כיום הכוח הפוליטי השני בעוצמתו ברוסיה. סקר מאוקטובר 2013 חשף כי כ-60 אחוזים מהרוסים מאמינים כי לקומוניזם היו יותר היבטים חיוביים מאשר היבטים שליליים, תוצאה שאפשר להסבירה בכך שהדור המבוגר נכווה מהכאוס שנוצר לאחר התמוטטות ברית המועצות, והדור הצעיר לא חווה את החיים תחת מגפי הדיקטטורים הרוסיים מהמאה ה-20.
בבחירות האחרונות המפלגה הקומוניסטית זכתה ב-11.5 אחוזים מהקולות, ומועמדה לנשיאות גנאדי זיוגאנוב סיים במקום השני אחרי פוטין כשמעל 12 מיליון אזרחים נתנו לו את כולם.
"אני חושב שאם דמוקרטיה מושרשת היטב, אם היא מבוססת על בחירות, אם יש לאנשים את ההזדמנות לבחור מנהיגים במרווחי זמן קבועים - זה מה שאנחנו צריכים", אמר מנהיג ברית המועצות לשעבר מיכאיל גורבצ'וב בראיון ל"ניו יורק טיימס" ביוני 2016.
ברוסיה יש מי שקוראים לו "גיס חמישי" מטעם המערב ואחד ממקורביו של הנשיא פוטין, קרא להתייחס אליו כאל פושע בגין סיוע לקריסת ברית המועצות. "זהו חופש הביטוי", הגיב גורבצ'וב לקריאה, וזאת אולי עדות למצבה הנוכחי של רוסיה: מבלבל.
המפלגה הקומוניסטית אינה אופציה אמתית, היא אופוזיציה די כנועה וחלק מצביעים לה כמחאה נגד פוטין, אבל למרות שרוסיה אינה קומוניסטית כיום, הקומוניזם אינו חלף מן העולם מבחינתה.
האידיאולוגיה שלו זוכה לעדנה, שאריות ממנו אפשר למצוא בתשתית הממסדית ובמערך הביורוקרטי, השפעתו על הכלכלה לא נעלמה כליל וחופש הביטוי קיים אך תחת פיקוח הדוק של השלטון. הקומוניזם הופשט מרוסיה, והוחלף בגוף אוטוקרטי הלובש כסות דמוקרטית.
כל שנותר הוא לעקוב מרחוק על רוסיה ועל המפה הפוליטית היציבה שלה. הפוליטיקה של רוסיה מתבססת על מערכת משטר של רפובליקה פדרלית נשיאותית, אך קשה שלא לקשור בין העובדות והמקרים הרבים שעדיין מעיבים על רוסיה להיפתח ולהיחשב כדמוקרטיה חופשית.
למרות זאת, רוסיה נפתחה לפני שנים רבות למערב באופן חלקי מבחינת אוריינטציה, דבר שמשפיע מאוד על הרצון לדריסת הקומוניזם הקלאסי בידי חלקים נרחבים באוכלוסייה, הן בתחום התרבות, העיתונות, המחקר ואולי כמעט בכל מה שאיננו מוגדר כנכסי השלטון.
כחלק מתהליך ההיפרדות מהשלטון הקומוניסטי, ימשיכו חלקים גדולים באוכלוסייה לשמר ולדבוק בערכי הקומוניזם, ויהיו את אלו שלא יוכלו לשאת את הזיוף המוחצן כלפי העולם וימשיכו להילחם למען רוסיה חדשה באמת ומשוחררת מקומוניזם.
פגסוס טיולים מאורגנים