פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כנראה שסוף-סוף נמצא הפתרון לתופעת הג'ט-לג

      חוקרים באוניברסיטת סטנפורד מאמינים שהם בדרך למציאת התרופה לתופעת הי?ע?פ?ת, בעקבות פיתוח חדשני שקשור בחשיפה לאור, שאמור להקטין באופן משמעותי את היקפי התופעה המטרידה של עייפות והסתגלות לאזור זמן שונה

      נוסעת ג'ט לג טיסה (ShutterStock)
      ביי ביי לג'ט-לג? חשיפה לאור רציף מזיזה את השעון הפנימי של אדם לכל היותר ב-36 דקות (צילום: Shutterstock)

      לפני למעלה ממאה שנה כתב המשורר האנגלי רודיארד קיפלינג כי המצאת המטוס תבשר על עידן שבו "המרחקים הקיצוניים ביותר ייתחמו במסע של שבוע אחד בן 168 שעות". הטכנולוגיה קידמה אותנו מאז קצת יותר מזה, ואנשי תעשיית התעופה כבר מתכננים מטוסים שיכולים להטיס נוסעי טיסת עסקים מניו יורק ללונדון ב-11 דקות או לשנחאי ב-24 דקות בלבד.

      הטיסות המהירות חוסכות לנו אמנם זמן מייגע בתוך קבינת המטוס, אבל המהירות פותרת רק חלק מהבעיה. הגוף שלנו מתוכנן לחוות יום של 24 שעות ביממה ומחזורים סדירים של אור יום וחשיכת-לילה. חציית אזורי הזמן גורמת לשעון הפנימי שלנו להשתגע ולצאת מאיפוס מיד עם הנחיתה באזור הזמן החדש. למרבה המזל, חוקרים באוניברסיטת סטנפורד מאמינים שהם בדרך למציאת התרופה לתופעת הג'ט-לג (או בעברית תקינה: י?ע?פ?ת), או לכל הפחות כי פיתוח חדשני שעליו הם עובדים יקטין באופן משמעותי את היקפי התופעה המטרידה.

      הפתרון, באופן לא מפתיע, קשור בחשיפה לאור - הגורם העיקרי המכתיב את קצב היממה שלנו. במהלך ניסוי שערכו החוקרים הם חשפו את המשתתפים להבזקי אור קצרים ועקביים בזמן שאלה היו שקועים בשינה עמוקה, וזאת כדי לבדוק אם הם יכולים לשנות את הקצב הטבעי של הגוף שלהם ולהערים עליו, כך שיחשוב שהוא נמצא בלוח זמנים אחר.

      וכנראה שזה עבד. לרוב, טוענים חוקרי שינה, לוקח בערך יום אחד להסתגל לשינוי זמן של שעה אחת. כך שאם אדם טס מלונדון למוסקבה, הבדל של למעלה משלושה אזורי זמן, נדרשים לו שלושה ימים להסתגל ללוח הזמנים המקומי - מה שהופך נסיעת עסקים בת שניים או שלושה ימים לעניין מנומנם למדי. אך כעת מסתבר, שאם בעת השינה בלילה שלפני הטיסה הנוסע ניחשף במשך שעה להבזקי אור בשעות הבוקר המוקדמות, גופו מתפתה לחשוב שהשמש זורחת שלוש שעות קודם לכן. או במילים אחרות, עוד לפני העלייה לטיסה למוסקבה - הוא כבר יהיה בשעון מוסקבה.

      אין זו הפעם הראשונה שבה מדענים עורכים ניסויים של חשיפה לאור במטרה לשנות את מחזור היממה של הגוף, אולם על פי החוקרים מסטנפורד, חשיפה לאור רציף מזיזה את השעון הפנימי של אדם לכל היותר ב-36 דקות. הם מצאו, לעומת זאת, שהבזקי אור בני שתי מילישנית (שתי אלפיות השנייה) בכל 10 שניות, "הזיזו" את השעון בשיעור ממוצע של קרוב לשעתיים ולפעמים אף יותר.

      כמובן שרוב הנוסעים לא יכולים לבלות לילה במעבדת שינה לקראת כל טיסה, ומסיבה זו פועל הצוות מסטנפורד על פיתוח מסכת שינה מבוססת נורות LED, שיהיה ניתן לתכנת לתוצאה הרצויה דרך הסמארטפון. בעתיד הרחוק, כך נראה, לא רק שנגיע ממקום למקום הרבה יותר מהר - גם נהיה מסוגלים להסתגל אליו בקלות הרבה יותר מהר.