חוות "מעיין הנעורים": הצימר המטריף שיש לו אגם

באופן פאבלובי, הפניה שמאלה בצומת אוהלים לכיוון דרום מלווה תמיד בתחושה אברסיבית קלה, עדות לאותם חודשי טירונות קרים וארוכים באחד מהבסיסים בנגב; דרך שאותה עשיתי לא פעם, דחוס בקו 60 לאחר מאבק על חיי בניסיון לעלות לאוטובוס מהתחנה המרכזית של באר שבע.

12 שנים חלפו מאז, ובסופ"ש האחרון כבר עשיתי את הדרך הזו ברכב הפרטי כשהיעד הפעם הוא חוות "מעיין הנעורים". סוף שבוע של ניתוק באמצע המדבר בחוות בודדים המשקיפה, באופן אירוני, אל אותו בסיס טירונותי.

תחיה ודודו קלינגר, זוג בורגני לשעבר מרמת השרון שלהם חמישה בנים, החליטו לפני למעלה מעשור לעזוב את החיים הנוחים במרכז ולהקים חוות בודדים. תקראו לזה הגשמת חלום או הגשמה אידיאולוגית להפרחת הנגב, אבל כך או כך מדובר בצעד לא פשוט שהיה כרוך גם בהשקעה כלכלית לא מבוטלת. כיום החווה, שמתפרשת על שטח של 600 דונמים, כוללת אורווה קטנה עם ארבעה סוסים שבמשך רוב היום מסתובבים חופשי, לפחות תשעה כלבים, היכל בית כנסת חצוב בסלע עם פסנתר במרכזו ובעיקר כ-3,000 עצי זית מזן ברנע המועברים לבית בד סמוך לצורך אצירתם ובקבוקם.

אגב, צעירים רבים לאחר השירות הצבאי מגיעים לחווה על מנת לעבוד בחלקאות כעבודה מועדפת, המבטיחה להם מענק בסיומה. בטבור החווה הוקם אגם מלאכותי ויפהפה עם מים מליחים. בקיץ בהחלט ניתן לשכשך בו, אך בחורף עם הקור המדברי החודר הדבר פחות מומלץ, אם כי אחד מבני המשפחה ציין, ספק ברצינות ספק בצחוק, כי הקפיצה לאגם בחורף היא מבחן קבלה לעובדים במקום. בסמוך לאגם, משני צדיו, שוכנות שתי בקתות עץ המשמשות לאירוח.

האחת, והצנועה יותר, היא בקתת האגם ששימשה בתחילה למגוריהם של תחיה ודודו. בסופ"ש הנוכחי היא שימשה לנו כמפלט מפנק. היא מעוצבת כמעין בית על גלגלים עם מרפסת עץ המשקיפה אל האגם וכר דשא עם פו?פים. היא אינה גדולה, אך יש בה את כל מה שצריך, ומעבר לכך: מיטה רחבה במיוחד ונוחה, מצעים צחורים ושמיכות כבדות ונעימות. המיטה צמודה לחלונות הענקיים שמכניסים פנימה את הנוף המשגע.

שולחן קטן עם פינוקי פירות, ביסקוויטים ממכרים ("אני קונה מיבואן מבאר שבע שמביא את הדברים הכי טובים מכל העולם", מספרת תחיה), יין מקומי מהאזור ומקרר עמוס בגבינות קשות מאחת מחוות העיזים השכנות. בנוסף, חלב, יוגורט, מיץ, מים מינרליים וצנצנות המכילות מעדנים תוצרת בית כמו זיתים כבושים, פלפלים קלויים בשמן ופלפלונים ממולאים בגבינה. יש גם מכונת קפה וקפסולות, ואפילו כיכר לחם.

הטלוויזיה מחוברת לסלקום טי וי, ויש חיבור Wi-Fi. חדר המקלחת צנוע עם אמבטיה (שמתאימה רק ליחיד, מניסיון), שירותים ומוצרי טואלטיקה, כמו שמפו וקונדישינר שגם הם מתוצרת עצמית. יש אפילו מברשות שיניים למי ששכח (חדשות מהקופסה, כמובן) וגם שמן אמבט. סך הכל מאובזר היטב, חמים ונעים מאוד, גם אם כבר רואים את סימני השנים על הבקתה. החיסרון הקטן עבור אלו האוהבים למשוך את שנתם בבוקר, הוא שווילונות העץ בחלונות אינם מסוככים לחלוטין את אור השמש.

מעבר לאגם, על צלע הר, שוכנת בקתת הנוף המרשימה שנבנתה מלכתחילה כבקתת אירוח. היא מעוצבת היטב ויש לה חזית ענקית מזכוכית שממנה נשקף נוף המדבר והאגם. כעת התכנון הוא לבנות עוד שתי בקתות אירוח נוספות, ולצורך כך המשפחה יצאה בקמפיין מימון המונים שהגיע לסיומו בתחילת השבוע. במסגרת הקמפיין היה ניתן לרכוש אירוח בחווה באחת הבקתות, החל מ-900 שקלים ללילה בבקתת האגם באמצע שבוע ועד 3,600 שקלים לשני לילות בסוף שבוע לשתי הבקתות יחד. עתה, כאשר הקמפיין בא לסיומו, המחירים צפויים לעלות. למשל, המחיר ללילה בבקתת האגם יהיה 1,000 שקלים. אם תהיתם, הקמפיין כבר עבר מזמן את היעד, ועומד כרגע על 169 אחוז (סך הכל גויסו 176 אלף שקלים). מרבית הלילות כבר תפוסים, וקשה למצוא מקומות פנויים בלוח השנה.

כאמור, החווה של משפחת קלינגר היא חוות בודדים המתוחמת בגדר תיל ונעולה מאחוריה מנעול ושער. מרדת החשיכה היא גם נמצאת תחת עינו הפקוחה של השומר במקום. מעבר ליופי פראי וקדום, בתוך החווה אין פעילויות או אטרקציות מיוחדות. היא אידאלית עבור נופש של ניתוק מוחלט ומנוחה מושלמת. כמובן שאפשר להזמין טיפולי מסאז' בבקתות או לצאת ולתור את האזור, בין אם ללכת לבקר ביקבים הסמוכים, במחלבות או לטייל בטבע, אך היא פחות מתאימה לחופשה עם ילדים. זו כנראה אחת הסיבות שכל הבקתות מתאימות לזוגות בלבד.

לאורך השהייה ישנו ניתוק מוחלט בין המארחים לאורחים, אך האירוח הנדיב מורגש היטב. הזוג ובניהם זמינים תמיד, ומעבר לתפנוקים בתוך הבקתה, לעיתים מגיעות הפתעות נוספות, כמו מוזלי ענק שממתין במרפסת, או מרק עגבניות חם ולחם טרי. התמזל מזלנו, ובשישי בערב הזוג קלינגר הזמין אותנו לארוחת ערב בביתם הפרטי. שבוע לפני כן היו אלה הזוג א.ב. יהושע ואשתו שהתארחו גם הם בחווה. התמזל מזלנו לא רק כי אין מסעדה קרובה ברדיוס הגיוני מהחווה, אלא כי זו היתה חוויה נהדרת ונעימה מאוד. תחיה עם האהבה הגדולה שלה לספרים ועניין בלתי נדלה בבני אדם, בפסיכולוגיה ובתרבות, ודודו עם השקט הפנימי והיד הבטוחה והנדיבה במטבח. ישבנו סביב שולחן העץ הגבוה והמחוספס יחד עם שניים מהבנים, נהנים ממרק חם, חלה טבולה בשמן זית טרי, סלט עשיר ומקלובה מצוינת שהפליא להתקין אב הבית. הרגשנו רצויים ומבורכים, וסיימנו את הארוחה עם גבינות מקומיות וצרפתיות ותה מהודו שהביא איתו דודו.

הם אולי גרים באמצע שום מקום, אבל הם לחלוטין אנשי העולם הגדול עם רגליים נטועות בחוזקה באדמת ארץ ישראל.

הכותב היה אורח של חוות "מעיין הנעורים"