אם אתם מאלה שטיסות ארוכות במחלקת תיירים גורמות להם מסכת ייסורים, תתנחמו בזה שאתם לא לבד. האנשים שאחראים על העיצוב התעשייתי בענף התעופה טסים גם הם הרבה, והם לא מחוסנים לכאבי הגב מהישיבה הממושכת. אבל אחד מהם החליט לקחת את הנושא לידיים - ולעצב מושב שנועד בדיוק לטיסות ארוכות.
אדם וייט, מנהל חברת העיצוב הלונדונית "Factorydesign", העלה במוחו את הרעיון שהתפתח לכדי המושב "טוויסטר" בזמן ששהה בגובה 35 אלף מטר באוויר, ולא הצליח למצוא תנוחה נוחה לשבת בה. "נאלצתי לטוס לא מעט טיסות ארוכות במחלקות תיירים, ותמיד מגיע הרגע הזה אחרי שבע או שמונה שעות שבו אתה מגיע לנקודה שפשוט לא נוח לך יותר", אמר וייט למגזין Skift. "הבנתי שבזמן שאני מתפתל ומסתובב, מושב המטוס מתפקד כציר, וזו לא הדרך שבה הגוף מתפקד. מכאן עלה הרעיון למושב שמסתובב מהמקום שממנו הגוף מסתובב".
וייט החל בתכנון הרעיון של המושב "טוויסטר", הבנוי בנוי צלעות הנתמכות בחלק מרכזי דמוי עמוד שדרה התומך הן במושב אחורי והן בחלק התחתון, ואלה מאפשרים למושב להתאים את צורתו באופן דינאמי לצורה של הגוף.
"פריצת הדרך האמיתית של הרעיון הייתה ההבנה שכל המושבים במטוסים עד כה תמיד מבוססים על צירים", אומר וייט. "המשענת נשענת אחורה וקדימה, ההדום עולה ויורד - וזהו. אבל המחשבה שלי הייתה שאני בעל עמוד שדרה, אני מתפתל ומסתובב ביותר מדרך אחת. לכן נדרש מושב דמוי עמוד שדרה מתאפשר חופש תנועה, פיתולים וסיבובים, מבלי שתיווצר נקודות לחץ. כך, למשל, אם אתה משלב רגליים אתה יוצר נקודת לחץ חזקה מאוד תחת הירכיים שלך בקצה המושב. עם "טוויסטר" קצה המושב מתעקל מטה - ומקל על הלחץ.
"זה מעניין שבמיוחד במחלקת תיירים כל הזמן דוחפים אותך לעצב את זה כמה שיותק קל-משקל, וזה הדבר היחיד שכולם מדברים עליו", הוא מוסיף. "כמו עם הטלפונים הניידים - שכל מה שפעם דיברו עליו היה איך לעשות אותם קטנים יותר. המשקל הוא אלמנט חשוב והוא תורם תרומה מכרעת למטוס המודרני, אבל באותו הזמן, בחלק הקדמי של המטוס, נראה שאנחנו רק מוסיפים עוד ועוד אופציות. אז מה עם מחלקת תיירים? אפשר לדמיין משהו חדש? כל מה שאנחנו עושים הוא רק להפוך אותה לקלה יותר - אבל 'טוויסטר' הוא שחקן חדש, ששם דגש הוא על הענקת חוויה טובה יותר לנוסעים".
המושב שיפתור גם את "תסמונת מחלקת תיירים"
וזה לא יחודי בכל מה שנוגע לישיבה בשמיים. מסתבר שהוא גם לא דומה לשום דבר שראינו על הקרקע. "סוכן הפטנטים שעובד עבורנו עשה חיפוש מהיר ולא הצליח למצוא שום דבר דומה", אומר וייט. "יש לנו יועץ ארגונומיה שעובד איתנו והוא חשוב שמדובר ברעיון מוצלח. הצגנו את רעיון הליבה בפני קרן מימון ממשלתית וזכינו בפרס גדול למדי בקטגוריית חדשנות. בכסף השתמשנו למימון ארבעה דגמי אב-טיפוס מתפקדים בגודל מלא, שאיתם עשינו תקופת הרצה אורגונומית, שלאחריה החלנו לבדוק את סוגיית הפטנט. חיפשנו במשרדי הפטנטים בבריטניה, באירופה ובארה"ב ואף אחד מעולם לא רשם מוצר כזה, המבוסס על מבנה צלעות המתאים את עצמו לאיך שגוף עובד". התכנון הוא שבעת ישיבה על המושב, כאשר הגוף יסתובב, המושב יסתובב באותה צורה - וישמור עליה כך".
דריסת רגל בתחום העיצוב התעשייתי בענף מטוסי הנוסעים היא עסק מסובך הכפוף למגבלות מחמירות של אישורי בטיחות. במסגרתם תצטרף הקונסטרוקציה של המושב, בין היתר, לעבור בהצלחה בדיקת עמידות לכוח ג'י ברמה 16, שמשמעה כוח חזק פי 16 מכוח הכבידה. וייט מאמין שאל הסוגיה הזו, בדומה לסוגיית תפקוד המושב בשירות הנוסעים, מוטב להידרש רק בשלב הבא של הפיתוח: באמצעות שיתוף פעולה עם יצרן. "זה צריך להיות מהונדס כראוי", הוא אומר. "העבודה המקורית שעשינו הייתה ליצור אב טיפוס מתפקד באופן מלא. בעוד אנחנו עסק יצירתי המונע חדשנות, אנחנו לא באמת מסוגלים להיות מעורבים בייצור. מה שאנחנו עדיין צריכים לעשות זה למצוא שותף להליך הייצור".
אולי התכונה החשובה ביותר של ה"טוויסטר" היא שהוא נותן מענה, או לכל הפחות מתייחס לבעיה המתמשכת של בריאות ורווחת הנסעים בטיסות ארוכות, בעיה שמחלקות התיירים לא נותנות לה מענה מספק לחלוטין. הצורה הקשיחה והנוקשה של המושבים במחלקות התיירים יוצרות לחץ על הגוף, שיש הסבורים שהוא עלול להגדיל את הסיכון למה שמכונה "תסמונת מחלקת תיירים" - או במונח הרפואי, "פקקת ורידים עמוקה", שמשמעה היווצרות של קרישי דם בגוף והסכנה של היסחפות שלהם ללב או למוח. כמה חברות תעופה כבר ניסו לטפל בסיכונים אלה על ידי התקנה של הדומים לרגליים ועידוד של הנוסעים לבצע תרגילי התעמלות להזרמת הדם בזמן שהם ישובים בטיסה. למרות זאת, החשש עדיין רובץ מעל כל מי שמרבה לבלות זמן בטיסות ארוכות.
"יש מחלקות תיירים שיש בהן מושבים נהדרים, אבל אתה יכול לשבת בהם רק למשך זמן מוגבל", אומר וייט. "אני מבין שחברות תעופה צריכות לבקש מהנוסעים שלהם להישאר ישובים, וזה בסדר, אבל היינו רוצים לקום ולהסתובב ולעשות תנועות רגילות פעם בשעה, וכמובן שלא תמיד אפשר. אז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו - מה אנחנו עושים כדי לשפר את זה? והתשובה היא שצריך לאפשר לגוף להסתובב ולהתפתל".