בטן-גב בשילוב ספארי: השילוב המנצח של טנזניה

ייתכן והחופשה המושלמת נמצאת דווקא במזרח אפריקה: מחד, רביצה מול ים טורקיז וחול לבן בזנזיבר. מאידך, חיבור לטבע בספארי של טנזניה, כדי שלא יהיה משעמם מדי. עכשיו תחליטו אתם: האם אתם אנשי בטן-גב, או מאלה שקמים ב-6 בבוקר לראות זריחה ולביאה טורפת? ואולי גם וגם

זיו ריינשטיין

זה משעשע להיזכר בכל מיני סלוגנים וסיסמאות תיירותיות בישראל, שמנסות לקדם אטרקציות ואזורים שונים כמו "ארץ בראשית", "חזרה לימי התנ"ך", או "להתחבר לשקט של המדבר", כי אז אתה מגיע למזרח אפריקה ופתאום גם הבדואים הכי מקראיים שלנו, שחיים בנוסח אברהם אבינו, נראים לך כמו אנשי עסקים חנוטים בחליפה ואייפון 6.

טנזניה היא המקום שבו, לתחושתי, התחיל הכל. ראשית, כאן התגלה ההומו ארקטוס (האדם הזקוף), שהוא האב הקדמון של המין האנושי המודרני, כלומר של כולנו, שחי בין 1.8 מיליון שנה ל-30 אלף שנה לפני הספירה. כאן גם מתקיימים הדברים כמות שהם מאז ששת ימי הבריאה ועד היום.

גלגל החיים, ההוא שאנו מכירים מ"סימבה" ו"מלך החיות", ממשיך להסתובב כאן כבר מיליוני שנים ללא הפרעה. בעצם, הפרעה אחת בדמות זיהום אנושי של בני אדם על גבי ג'יפים שסקרנים לראות את הטבע הכי פראי שיכול היקום להציע. אבל בין סקרנות האדם לבין הפרעה ממשית לחיי בעלי החיים, סקרנות האדם מנצחת והחיות למדו לחיות עם זה בשלום.

עצי באובב ענקיים בני אלפי שנים, בליווי עצי שיטה שאנו מכירים טוב מהנגב-ערבה שלנו (הבוטניקאים מכנים זאת צומח סודני), הם התפאורה שחולשת על שמורת טרנגירי (Tarangire) בצפון המדינה. זוהי שמורה קטנה אמנם (2,850 קמ"ר), שאולי יש לה פחות יחסי ציבור מאחותה המפורסמת "סרנגטי" של מוטי קירשנבאום וחבריו מהנשיונל ג'יאוגרפיק, אבל כמו שאומר דורון הורביץ, צלם הטבע הנודע ומדריך באפריקה ובעולם, "לכל שמורה יש את הייחוד שלה".

(תוכן מקודם)

5 דברים שחייבים לעשות במהרה כשנכנסים לדירה חדשה וריקה

בשיתוף שמרת הזורע
לכתבה המלאה
הדיסוננס בין לא להפריע להם, לבין סקרנות האדם. פילים בטרנגירי (צילום: זיו ריינשטיין)
לא להחמיץ את הנץ החמה ודמדומיה. עצי באובב בשקיעה בשמורת טרנגירי, טנזניה (צילום: זיו ריינשטיין)

איפה שיש צמחוניים - יש גם קרניבורים

ואכן בשמורת הטרנגירי (טרה בשפת שבט המסאי = נהר, נגירי=חזיר יבלות) לא תראו בהכרח את מה שתראו בשמורות ספארי אחרות בטנזניה (למשל, נגורונגורו או אגם מאניירה). כאן יימאס לכם כבר לראות פילים, בעוד שבסרנגטי תתחננו לראות את היונקים היפהפיים האלה צועדים לאיטם בחבורה. ואין מה לדבר על עדרים של מאות פרטי גנו, זברות ואימפלות צמחוניות שמלחכות עשב במרחבי השמורה, כמו גם מאות מיני ציפורים (550!) שבאות דווקא לכאן על-פני מקומות אחרים.

ואיפה שיש צמחוניים - יש גם קרניבורים. להקות של לביאות על גוריהן מתהלכות בקשקוש זנב, מחפשות עץ מרובה גזעים לרבוץ עליו ועל הדרך להיתקל בגנו חלש שיהפוך לסעודה קבוצתית. גם צ'יטה חביבה בודקת את השטח, כשהיא מסווה בין מישורי הדגן הצהוב של סוף הקיץ האפריקאי, ואפילו נחש פיתון נכרך סביב ענף של באובב - ממתין כנראה לרסק את עצמותיו של מכרסם זה או אחר.

את כל אלו ראיתי במו עייני. אך האם כל אחד יראה? ייתכן, אבל "מי שבטוח רוצה לראות נמר או צ'יטה - שיילך לגן חיות", אומר הורביץ. וזה היופי של הספארי באפריקה - אתה לא יודע מה מחכה לך. כל יום הוא הרפתקה אחרת, בכל יום השקיעה יותר יפה מדמדומיה הקודמים ובכל גם בעלי החיים לא ממש יודעים מה יהיה - יש כאלו שייטרפו ועצמותיהם יהפכו לעשב ויש כאלה שייוולדו. גלגל החיים, כאמור, ממשיך להסתובב.

אולי תרה אחר טרף, אולי סתם משוטטת. לביאה בשמורת הטרנגירי (צילום: זיו ריינשטיין)
גם לחיות סדר חיים משלהן. עדר זברות תופס צל תחת עץ שיטה בשעת הצהריים (צילום: זיו ריינשטיין)

"מה שלום פרותיך?"

מי שהם אדוני הארץ הזו, לפחות בכל מה שקשור לזמן שעומד מלכת ולדרך החיים העתיקה שמשתמרת, הם בני שבט המאסאי, מהקדומים במזרח אפריקה, שחיים בטנזניה וקניה. תזהו אותם בקלות לפי לבושם, שבו הגברים עוטים על עצמם גלימה בצבע בורדו ומצ'טה למותניהם והם מתהלכים עם מקל רועים, ואילו הנשים עונדות לצווארן ואוזניהן מבחר עגילים ושרשרות כסופות וצבעוניות.

הם חיים בכפרים שלצידי הדרכים שבהן נוסעים לשמורות הספארי, וכל כמה מאות מטרים רואים ילדים בני 6-5 בלבד מוליכים עדר של פרות ועזים. הפרות הן הדבר החשוב ביותר שיש למאסאי. בני השבט מאמינים שכל הפרות בעולם ניתנו להם. "כשאתה רואה בן מסאי, אתה קודם כל שואל אותו 'מה שלום פרותיך?', אחר כך 'מה שלום הילדים?' ובסוף גם 'מה שלום האשה'?" מסביר יוסי ביידץ, שמדריך מזה 30 שנה באפריקה. לדבריו, הפרות מעידות על עושרו של בן המאסאי, והשמורות שכיום שייכות למדינה היו בעבר שייכות לשבט עצמו ונלקחו ממנו. כיום "מפצים" אותם על-יד מתן תעסוקה לבני השבט בשמורה כפקחים, עובדי מלון בלודג'ים שבהם מתאכסנים התיירים וכדומה.

הלודג'ים הם בעצם בתי המלון של השמורה. התיירים שמסיימים את ימי הסיור הממונעים שלהם, חוזרים בצהריים לנוח בשעות החמות, כשאת אותו דבר עושות החיות שלוקחות פסק זמן מהציד ושומרות את האנרגיה בדרך כלל ללילה או לשעות קרירות יותר. בסופה (Sopa) לודג', למשל, שבשמורת טרנגירי, יש ארוחות בופה טובות בצהריים ובערב, ובעיקר חדרים מפנקים וגדולים. קחו איתכם גם בגד ים במזוודה, כי אפילו בריכה נחמדה יש בלודג' הזה, כך שגם בלב הג'ונגל האפריקאי אפשר לחטוא במעט בטן-גב בטלני.

סנדלים מצמיג של רכב. יוסי ביידץ עם לוחם משבט המאסאי (צילום: זיו ריינשטיין)
אנשי המאסאי שיש ממון בכיסם, מתניידים בטוק-טוק קטן (צילום: זיו ריינשטיין)

סתלבט ב"ארצם של האנשים השחורים"

אבל בשביל בטן-גב אמיתי בטנזניה, כל מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט לטוס שעה מזרחה אל האי זנזיבר, שב-1964 אוחד עם מדינת טנגנייקה (בסווהילית "ערבוב" של 126 השפות שהיו בה) ומאותיות של שני השמות נוצרה טנזניה.

זנזיבר (שיבוש של Zengi el bar, מערבית - "ארצם של האנשים השחורים") קיבל את שמו מהעומאנים ששלטו בו במאות ה-17 עד ה-19 וביססו בו גם את האיסלם, כמו גם במדינות אחרות ביבשת. שלטון הסולטנים העומאנים בזנזיבר אמנם בנה את האי הקטן אך היה גם זה שפיתח בו את שוק העבדים הגדול של אפריקה שהתקיים עד 1873.

האי מורכב מ-52 איים קטנים, כשאונגויה (Unguja) הוא הגדול שבהם ומשמש בעצם כבסיס האי. 95 אחוזים מהתושבים הם מוסלמים (השאר נוצרים והינדואים), אבל שזה לא יפריע לכם לחשוב שאין שם חיים מערביים. מבחוץ אמנם תראו לא מעט אנשים במראה מוסלמי-דתי, אפילו נשים עם בורקות, אבל בריזורטים עצמם אלכוהול זורם בשפע ובחדר האוכל מגישים בייקון כיד המלך. אך אליה וקוץ בה: אמנם המלונות הגדולים והמפוארים, השוכנים על חוף ימו המרהיב של האוקיינוס ההודי, מספקים מראות של ים טורקיז, חול לבן ועצי קוקוס שלא שבעים מהם, אבל הריזורטים הללו הם גם מלכודת תיירים קטנה, היות והם מרוחקים מהעיר כשעת נסיעה וכ-60 דולרים בממוצע. כמו ללון בחיפה ולנסוע להסתובב בתל אביב - די מבאס.

והמלונות אכן מפוארים, מרמה של 3 ועד 5 כוכבים, אבל עדיין לוקים בטיב האוכל שמוכר לחך המערבי, כמו גם באיכות השירות שמאופיינת במלונות פאר מוכרים נוסח אנטליה, ונדמה שגם כשאתה במובלעת מערבית, החיים בריזורטים מתנהלים ב"פ?ו?ל?ה פ?ו?ל?ה", הלא הוא ה"ש??ו?ויה ש??ו?ויה" שלנו, או בקיצור - לאט לאט. והחיים בריזורט אכן עלולים להיות שגרתיים ודי משעממים. כמה אפשר לא לעשות כלום ולהתהפך על הבטן והגב לסירוגין?! אז יש שיאמרו שאפשר גם אפשר, אבל למי שהבין את הקטע ומוכן לוותר על השכמה מול ים שלקוח מגלויות ומושגים כמו "גאות ושפל" שלא רואים בכל מקום, יכול ללון גם ב"סטון טאון" - החלק העתיק של זנזיבר ומרכז ליבו הרועש של האי - או לפחות לקחת לשם יום סיור.

בתי האבן שבנו האירופים, הסוחרים ההודים והערבים ששלטו פה, הם שהעניקו לבירת זנזיבר (זנזיבר סיטי) את התואר "עיר האבן", שהוכרזה בשנת 2000 כאתר מורשת עולם של אונסק"ו. הבתים הללו יצרו בעיר שעטנז ארכיטקטוני של צבעים עזים, מרפסות מיוחדות ודלתות עץ כבדות מעוטרות בהרבה פיתוחים, ביניהם גם הבית שבו נולד פרדי מרקורי ז"ל - זנזיברי גאה, תרתי משמע.

כמה דקות הליכה משם, אל תחמיצו ביקור בשוק דראג'אני שבו דגים, בשר וירקות (אל תיבהלו מההזנחה והסירחון, אלו החיים מחוץ לבועת הזהב של המלונות). כמו כן, אל תשכחו לטייל בשוק העבדים לשעבר הסמוך, שאליו נהרו אלפי אפריקאים שהלכו כ-1,300 ק"מ ברגל - נשים וגברים על טפיהם - שמצאו עצמם בתאי מחניקים מתחת לאדמה עד שנמכרו לעבדות. זו, כאמור, נסתיימה לא מעט בעזרת פעולותיו של דייוויד ליווינגסטון הסקוטי, מגלה ארצות ומיסיונר סקוטי, ועם תחילת עידן השלטון הבריטי באי שהביא גם למלחמה הקצרה בהיסטוריה (38 דקות בלבד) נגד המורדים הזנזיברים שהובסו.

כן, ויש גם את החלק הזה במזרח אפריקה. חוף באוקיינוס ההודי של זנזיבר (צילום: זיו ריינשטיין)
זנזיבר היא חלק מטנזניה, הבטן-גב גם חלק ממנה.. מלון זאלו בזנזיבר (צילום: זיו ריינשטיין)
ילדים, נשים וגברים - כך מכרו את העבדים בשוק של סטון טאון (צילום: זיו ריינשטיין)

לשחות עם הצבים

אותם עבדים נלקחו למטרות עבודה במטעי הקוקוס של אונגויה ופמבה -האי השני הגדול בארכיפלג של זנזיבר ומעט צפוני לו. ולא רק קוקוס תמצאו באי הטרופי הזה. אלפי עצי בננות מנקדים אותו, כמו גם לא מעט עצי תבלינים מיוחדים, שהעניקו לזנזיבר את הכינוי הנפוץ "אי התבלינים". זו גם אחת הסיבות להשתלטות העומאנים על האי, שנודע כאתר סחר של הודים שהביאו עימם תבלינים מארצם.

קיזינבאני (Kizinbani), למשל, היא חוות תבלינים שאליה זורמים רוב התיירים. בחווה, שהיא מעין מטע ענק של עצים שכמעט ולא פוגשים ביום-יום, רואים לפתע איך גדל הקפה שלנו (שמקורו באתיופיה השכנה) מסוג רובוסטה, או פלפל שחור, למון גראס, ה?ל (שנחשב ל"מלכת התבלינים" פה כי הוא די נדיר), וגם ציפורן שחביבה מאוד על הערבים שכבשו את האי, היות ומשתמשים בו נגד כאבי שיניים, לבישול וגם לשמן עבור מסאז'. די מיוחד היה לגלות שאננס גדל על צמח יחיד, כלומר כל אננס אחד - גדל על צמח אחד. עכשיו תחשבו כמה אננסים יש בעולם?! תבלינים ועצים נדירים יותר שגדלים בחווה הם הווניל - התבלין השני היקר בעולם אחרי זעפרן - כיוון שאינו יכול לגדול בכל מקום והוא זקוק להרבה צל ומים, וגם עץ חינה שמעליו מייצרים את אותו חומר שנמרח על הגוף כסגולה למזל טוב.

וכדי לסגור את החופשה המורכבת הזו שלכם, של ספארי מסעיר מחד ובטן-גב רגוע מאידך - למה לא לאחד בין השניים באטרקציה שלא תחוו כל יום?! חמש דקות הליכה ממלון Essque Zalu שבצפון האי, נמצאת לגונה יפהפייה שבה חיים צבי ים (Baraka's Turtle Aquarium). בלגונה הירוקה והקטנה, שהיא חלק מהאוקיינוס, חיים צבי ים גדולים כקטנים, שהוותיקה שבהם היא צבה בת 25 שנה. תמורת 10 דולרים תוכלו לשחות עם הצבים, להאכיל אותם אצות ים (החסה של צבי הים) וממש לשחות בין היצורים המופלאים האלו. אז הנה, קיבלתם גם ספארי וגם ים - עכשיו אפשר לחזור הביתה מחופשה שיש בה גם וגם.

האקונה מטטה אפריקה, עד הפעם הבאה...

10 דולרים ואתם מקבלים חוויה די נדירה ומהנה. שחייה עם צבי ים בבראקה, זנזיבר (צילום: זיו ריינשטיין)
הידעתם שכל אננס צומח על צמח אחד? חלקת אננסים בחוות התבלינים קיזינבאני (צילום: זיו ריינשטיין)

מודיעין שלום

איך מגיעים: טיסה ישירה מנתב"ג לזנזיבר או טנזניה מתבצעת בעונה על ידי חברת סאן דור, שאת מטוסיה חוכרת חברת הטיולים "עולם אחר". סך הכל כשש שעות טיסה ואתם אשכרה בעולם אחר.

כמה זה עולה: חברת "עולם אחר" מציעה בחגים חבילה של 8 ימים (יומיים ספארי בטנזניה ו-6 ימים בזנזיבר), כולל טיסות (וטיסת פנים) וג'יפים בספארי תעלה בסוכות החל מ-2,481 דולרים לאדם (B&B) ועד 3,468 דולרים (הכל כלול), תלוי ברמת המלון שתבחרו.

מזג אוויר: בגדול - טרופי. בטנזניה יש עונה יבשה ורטובה, אבל מזג האוויר הוא טורפי וגם בקיץ שלנו יש לא מעט ימים מעוננים ואף גשם (וזה הזמן לתכנן לכם סיור לעיר).

מטבע: שילינג טנזני. 1 דולר אמריקני = 2,000 שילינג בערך. אל תטעו: למרות שאפריקה היא יבשת ענייה, היא לא ממש זולה.

שופינג טיים: אין הרבה מה להביא מטנזניה, אבל בהחלט פסלי עץ של מסכות המאסאי ופסלוני חיות מהספארי, צמידים, תבלינים וגם אבן טנזניט שנחשבת יקרה מאוד לתכשיטים.

מילים שאתם חייבים להכיר בסווהילית: ג'מבו - שלום, אסנטי - תודה, קאריבו - ברוכים הבאים, ואיך אפשר בלי האקונה מטטה - אין בעיות (שתשמעו איפה שלא תהיו).

הכותב היה אורח של חברת "עולם אחר" באפריקה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully