"נדיה יקירתי,
משפחתי היקרה!
אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתיסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי.
ולך נדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשייה לגמרי.
אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד.
אני שולח לכם נשיקות אחרונות.
התפללו לעילוי נשמתי".
בקשתו האחרונה של אלי כהן הייתה לכתוב מכתב פרידה למשפחתו, לאשתו ולילדיו אותו מסר לידיו של הרב ניסים אנדיבו-כהן, רבה הראשי של הקהילה היהודי בדמשק.
50 שנה בדיוק עברו מאז הועלה אלי כהן לגרדום. 50 שנה שמשפחתו מייחלת להביאו לקבורה בארץ שכל כך אהב ולמענה מסר את נפשו. 50 שנה של מחשבות, שאלות, תהיות ומעט תשובות. 50 שנה של רסיסי מידע וניסיונות ללכת בעקבותיו במשעולי רמת הגולן, לדעת היכן היה, מה עשה ועם מי נפגש ודיבר רגע לפני שנחשף ונדון למוות.
כבר לפני יובל שנים הסעירו את המדינה דמותו, פועלו וסופו המר והכואב של כהן, וגם שנים אחרי עוד העסיקו את האנשים, בהם גיל ברנר, מדריך טיולים שייצא לפני כשנתיים למסע התחקות אחר עקבותיו של כהן. ברנר עשה עבודה יסודית באיסוף חומר על האיש, תוך שהוא נעזר בעדויות, סיפורים והשראות של מקומות שבהם, כנראה, עבר כהן. אומנם עדיין רב הנסתר על הגלוי, אך בעקבות התחקיר הוא בנה שביל טיול באזור רמת הגולן המנציח את כהן - מסלול שעובר בתחנות משמעותיות בפעילותו וחייו של "האיש שלנו בדמשק".
קצת היסטוריה
כהן נולד במצרים ב-1924, היה פעיל ציוני, למד הנדסה באוניברסיטת אלכסנדריה וב-1957, בטרם סיים את לימודיו, עלה לארץ, בעיקר בשל התגברות גל השנאה ליהודים. ב-1960 גוייס להיות שליח המוסד ושם בנו לו זהות חדשה - מאלי כהן הפך לכאמל אמין, איש עסקים מצליח ומקושר לצמרת העסקית והפוליטית בארגנטינה, שחזר מבואנוס איירס לסוריה מולדתו.
בינואר 1962 הגיע לסוריה, התחבב והתחבר עם אנשי צבא וממשל, יצא לסיור על הגבול, העביר מעל 100 מסרים חשובים לישראל עד שנתפס "על חם" בביתו ב-ב-8 בינואר 1965. גורלו של כהן, שנמנה על המרגלים החשובים שהיו לישראל, נחרץ וב-18 במאי 1965 הועלה לגרדום ונתלה לעיני כל בכיכר אל-מרג'ה.
שביל אלי כהן
בחודש הבא, במלאות 50 למותו, ישיקו רשמית את מסלול הטיול בעקבות אלי כהן. השביל סומן בשלושה פסים שנצבעו בכחול לבן (שני פסים כחולים ופס לבן שעובר ביניהם) ואתם יותר ממוזמנים לטייל ולעבור בין האתרים, הפסלים והאנדרטאות המנציחות אותו וכן במקומות שבהם, כנראה, נכח "האיש שלנו בדמשק".
הטיול לאורך השביל מתפרס בשש נקודות ברחבי רמת הגולן, עובר בדרכי נוף ותצפיות ונעשה ברכב בשל הריחוק בין הנקודות. תוכלו לטייל במסלול באופן עצמאי, או לבחור להכיר רק קטעים ממנו, או להצטרף לטיול שמדריך ברנר, שיוסיף הרבה סיפורים ומקורות מידע שגילה במהלך התחקיר שעשה.
ב-7.10.1962 סייר כהן ברמת הגולן עם ראש מנהל הדלק, הקולונל חליל סאפור, אחיינו של הרמטכ"ל באותם ימים. השניים סיירו לאורך הגבול הסורי ועברו במספר מקומות, שנמצאים היום בשטח ישראל. בעקבותיהם עובר מסלול הטיול. השביל מתחיל באל-חמה, חמת גדר של היום, שעד 1945 פעל בה בית הארחה בשותפות יהודית וערבית ולאחר מכן עבר לידי הסורים. במסגרת פעילותו ברמת הגולן התאכסן כהן במלון ולזכר כך, ולזכרו, הוקמה אנדרטה שעליה נחרטו המרגלים שבאו לתור את הארץ כשעל כתפם אשכול ענבים. לא הרחק משם, לצד הדרך, הציבו פסל בדמות ראש אדם ולו ארבע זוגות עיניים המביטות לכל עבר.
ממשיכים לתחנה הבאה - קיבוץ אפיק הסמוך למועדון הקצינים הסורי במחנה פיק. שלט חדש שנתלה מעיד שכהן הגיע גם לשם. אנדרטה נוספת הוצבה בצד הכביש בסמוך לצומת מגשימים. על הסלע, הניצב בין שני עצי ברוש זקופים, נכתב שכהן עבר גם כאן. אנדרטה נוספת הוצבה בכניסה לישוב אליעד, שנקרא על שם אלי כהן, בדיוק בנקודת הגבול בין סוריה לישראל באותם ימים. על הסלע נכתב ש"מי שיחצה את המקום, דינו מוות".
הלאה בדרך, מצומת עין זיוון לקונטרה - עיירת הרפאים הסורית עם הבתים הנטושים. נוסעים בין מה שהיו רחובות הכפר עד לחורשת עצי האקליפטוס המסתירים את בית הספר לקצינים ובניין המפקדה הסורית, שנבנו מ'תרומתו' של כהן שהתחזה גם לנדבן. על פי העדויות, כהן ביקר במפקדה ועל-פי המלצתו נטעו כאן, ובעוד מוצבים צבאיים, עצי אקליפטוס כאות וסימן לישראל על מקום מושבו של הצבא הסורי, למרות שיש הסוברים שזו אגדה אורבנית.
המבנה הגדול של המפקדה נטוש ומוזנח, ולמרות זאת עדיין מרשים בעוצמתו. בבניין היו מאות חדרים ומדרגות ספירלה מעוצבות הובילו לקומתו השנייה ולגג. שנים אחרי, עדיין מרגש לעלות בגרם המדרגות המתעגל, לשוטט בין החדרים ולשמוע על מורשת כהן והקרבות שהתרחשו במקום. מהגג נפרשת פנורמה יפהפייה של המאגרים המלאים, של השטחים החקלאים, של המטעים הנמצאים בשיא פריחתם ושל הגבול. מעולם סוריה לא נראתה לנו קרובה יותר. בכניסה לבניין הציבו פסל של מנעול - סמל למנעולים ולשערים שנפתחו בפני כהן.
מהמפקדה ממשיכים צפונה, עוברים על פני הר אביטל (ובערבית, תל אבו-נידה), שאומנם אינו מצוין על השביל, אך בהחלט שווה סטייה ועלייה למרומי ההר. בגובה 1,000 מטרים יש סיכוי שתהיו בתוך העננות, אבל ביום של ראות בהירה תוכלו להשקיף אל תוככי סוריה ומרחבי הגולן. על פסגת ההר מוצב עם הבונקר, הביצורים והמחילות התת-קרקעיות של הסורים והמחשבה שפעם הם ישבו כאן וטווחו בנו. צה"ל כבש ושיקם את המוצב, בעיקר בשל חשיבותו הביטחונית האסטרטגית, וכיום הוא הפך לאתר תיירות ומורשת מרשים, כולל בית קפה לאתנחתא מול הנוף.
בירידה מבנטל וממשיכים מערבה, בדרך העוברת בין הכפרים הדרוזים בוקעתא, מסעדה, מג'דל שאמס ועמק יעפורי, שבמרכזו "העין הכחולה" - ברכת רם במלוא תפארתה. עם תצטרפו לסיור של ברנר, זו הנקודה שבה ייספר לכם את סיפורו של סאלים חאתום, אחד משופטיו של אלי כהן.
עוד פרטים על אלי כהן, סיפורו והנצחתו תמצאו באתר אלי כהן.
לתאום סיורים עם גיל ברנר - 052-2692631