"אני נוסעת לקרוז". הנה משפט שלא חשבתי שאומר לעולם. ולמרות שמסביב כולם עיקמו את האף, ואמרו לי שזה לזקנים ושאני אחטוף מחלת ים, החלטתי לשכוח לרגע את החיים עצמם, ולהתעלם מקולות הרקע שהופיעו גם אצלי בראש, ולצלול פנימה. או לשוט, או כל פועל אחר שעושים עם מים.
חששתי. שירים את ידו מי שהמילה קרוז או שיט תענוגות לא גורמת לו לחשוב על הטיטניק או לפחות לדמיין סיפון מלא ישראלים, ידיים באוויר, וודקה רד בול, שמש והרבה שיערות בחזה. רק אחרי שהרגיעו אותי שמדובר בחברת ספנות איטלקית, שמדברת בשפה אחרת, או יותר נכון חמש שפות, ידעתי שהעברית שלי תוכל להשתלב ואולי אפילו להיות אקזוטית. כי ככה זה עם החיים עצמם, למרות האיומים, צריך לנסות גם דברים חדשים.
אל אוניית הספלנדידה של חברת Msc שמכילה 18 קומות, 1,300 חברי צוות, ובהתאמה פי שלושה נוסעים, שעגנה בנמל בברצלונה, עליתי כשהימים היו ימי ה"תמכרי לי את השוקולד" ו"תפתח לנו את הדלת" שרק יצא אל אוויר העולם. כבר בעלייה, ולאחר שהובלתי דרך מסדרונות מרופדים בשטיחים, מעקות מוזהבים, מעלית שקופה ואבני סברובסקי משובצות על פסנתר, לחדר המרווח, עם המרפסת שמשקיפה לים, תהיתי מה לאוניה המפוארת הזו, לעיצוב האירופאי שלה, למוזיקת המעליות, ולעובדים שחלק ניכר ממשכורתם בנויה מטיפים, ולישראלים? התשובה אגב, בהמשך ובחלקים.
כפי שכתב במסה המפורסמת "משהו כייפי לכאורה שלא אחזור עליו שוב" דייויד פוסטר וואלס שנשלח כעיתונאי לסקר קרוז אמריקאי בקריביים, יעשו פה הכל כדי שתרגישו מפונקים וחלק ממועדון נפרד ואקסלוסיבי, או כמו שאני הגדרתי את זה - נסיכה. בכל יום אחר, ההודעה שהושארה בחדר שצריך להגיע לארוחת הערב לבושים בלבוש רשמי, הייתה מלחיצה אותי, אבל הערב, הו הערב, אני אשים את השמלה היפה שלי, ואולי אתקל בקפטן האיטלקי השרמנטי ואפליג איתו אל השקיעה. אבל עוד קודם, מה אוכלים פה טבעונים?
כן. גם אני מאלה שהפכו טבעונים לפני כמה שנים. ולמרות שהשכל הישר שלי הורה לי לקחת איתי טחינה להפלגה, סירבתי לו בנימוס ונשארתי עם העקום. ובינתיים, לצידי במסעדה ובבופה הענק שפתוח כל היום, טחנו האירופאים מכל טוב, החל ממנות אירופאיות מוקפדות וכלה בדוכן פיצות, נקניקים, גבינות, פירות, מאפים וקינוחים ועוד ועוד. ועוד כל היום. אני התייחדתי בעיקר עם פחמימות ופירות. כל מה שנסיכה צריכה כדי להשמין עוד כמה קילוגרמים ולהראות בסוף כמו קייט וינסלט, או בעצם ליאו.
הבופה אגב, גרם לי להבין שלא ממש משנה מאיפה אתה מגיע, מהאימפריה האוסטרו הונגורית או מהלבנט, אוכל חופשי יכול להעביר אנשים על דעתם. תוסיפו לזה את חנות הדיוטי פרי, דוכני התכשיטים, הספא, הברים, הלאונג'ים, הקריוקי, חדר הסיגרים, הג'קוזי, הבריכה המחוממת, חדר הכושר והקזינו, ותבינו למה אף אחד לא באמת מרגיש כלום כשהספינה יוצאת לים. כולם כבר מטושטשים.
קיימים מספר מסלולי שיט שמפעילה MSC בעולם, חלקם מגיעים לקאריביים, אחרים לפיורדים הנורבגים, לזוהר הצפוני, לאיי יוון ולים הבלטי. השייט עליו עלינו מתחיל ומסתיים בברצלונה הוא בן שבעה ימים כשכל יום מפליגים בשעות אחר הצהריים, עוגנים מוקדם בבוקר, ויורדים אל עיירת הנמל לחצי יום של היכרות. לצד העובדה המעט מבאסת שהשיט נעשה בלילה, ותחושת לב הים קצת מתפספסת - מה שגרם לי לרוץ לסיפון בשבע בבוקר עטופה במעיל כדי לראות את הכניסה לנמל גנואה המרהיב ביופיו - העגינות בערי הנמל, המפגש עם האוכלוסיות המקומיות והשפות השונות בכל יום, היא אחד מהקסמים של ההרפתקה הזו. בטיול אחד של שבעה ימים, תזכו לראות את ברצלונה, מרסיי, גנואה, פלרמו, רומא וטוניס, והנה אחת הסיבות העיקריות למה הישראלים ישתלבו פה נהדר. ההרגשה הזו שדפקת את המערכת.
אבל אל דאגה, המערכת יודעת גם להחזיר, וכדי להשוויץ לחברים שלכם בווטסאפ, תצטרכו לשלם 18 יורו לשעת אינטנרט, כך שמאוד מומלץ לא להתקמצן ולעשות חבילה כבר בישראל. תאמינו או לא, יש קליטה גם על האוניה.
אחרי יומיים של שיט, ששילבו שנטי של חופשה על ים, עם קוקטיילים, מזג אוויר מעולה (למרות שתחילת מרץ), ג'קוזי ושקיעות יפות על המים, ולצידם גם חוויה אורבנית ותרבותית, תהיתי בקול למה בעצם בחיים לא הייתי חושבת לעלות על שיט כחופשה, במיוחד שהיא הסתמנה ככה מוצלחת. התשובה כפי שאני רואה אותה נעוצה בהיסטוריה, ובשתי ספינות מסוימות מאוד בהיסטוריה - הטיטאניק וספינת האהבה.
הטיטאניק תרמה לרבים בכל העולם את החשש מהפלגות ככלי תחבורה בטוח. ספינת האהבה, לעומת זאת, נושאת אשמה גדולה יותר. עם הצחוקים המוקלטים ומכנסי הפדלאפון, היא אומנם סימנה את מסעות השיט כפיק אפ האולטימטיבי של שנות ה-70 המאוחרות, אבל זו בדיוק הבעיה, כי היום, ממש כמו בטינדר, לאף אחד אין באמת סבלנות לחכות כמה שעות כדי להגיע ליעד. כולם רוצים הכל מהר, או יותר נכון מטוס. זו הסיבה, שחברות השיט, כמו MSC, משקיעות מאמצים והרבה מאוד כסף, באוניות שלהם, שנותנות מענה תתפלאו, לא רק לזוגות מבוגרים ופנסיונרים, אלא גם למשפחות עם ילדים, זוגות צעירים, וכן גם לאלה שחוששים מטיסות - ויש כאלה.
למרות שבישראל חופשות השיט פחות נהוגות, ואם כן אז בקונסטלציה אחרת, בעולם מיליוני אנשים נופשים על ספינות פאר, ולפי הסטטיסטיקות 70 אחוזים הם מבקרים חוזרים. האם אני אחזור לסיבוב נוסף אחרי שסימנתי וי על שיט תענוגות? כנראה שלא בשנים הקרובות. זה היופי בהרפתקאות, הן לרוב נותרות חד פעמיות.
כמה זה יעלה לכם?
חבילת השיט של חברת MSC לקיץ הקרוב של שבוע באירופה תעלה לכם (טיסה לברצלונה כלולה) 4,090 דולרים לזוג בחדר פנימי, 4,438 דולרים לחדר פנימי עם חלון ו- 5,094 דולרים לחדר עם מרפסת לזוג.
הכותבת הייתה אורחת של חברת MSC