חג לאילנות: 10 עצים ישראליים שכל אחד צריך להכיר

לכבוד ט"ו בשבט אתם מוזמנים להכיר עשרה עצי בר, שלהם אתם עומדים לחגוג ולשיר שירים. היכן אפשר לפוגשם? מי מהם פורח? ומי גורם לאלרגיה? האדם ועץ השדה

  • עצי בר
מערכת וואלה!
נפוץ מאוד בארץ. פריחת האלון (צילום: שרה גולד)

בישראל שורר אקלים ים-תיכוני יובשני, שבו יורדים גשמים רק כחמישה חודשים בשנה בממוצע. היינו מצפים שיהיו בה מיני עצי בר רבים, אולם יש בה כ-80 עצי בר בלבד וגם מספר עצים פולשים, שהתאזרחו בארץ ומשתלטים על שטחים נרחבים.

לכבוד ט"ו בשבט הכירו עשרה ממיני העצים הנפוצים בארץ - עצי בר ועצים שהפכו לאתוס - והגדלים באופן ייחודי לאורכה, מאילת עד לצפון הקר.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

לכתבה המלאה

1. אלון

עצי האלון הם לרוב השלד העיקרי ביערות וחורשים טבעיים בארץ, ומוזכרים בכתבי הקודש לרוב כמטפורות. שלושה מיני אלון נפוצים בארץ הם אלון התבור, אלון מצוי ואלון התולע (בעיקר בצפון). בימי קדם השתמשו בחומר שהופק מעפץ (נגעים על גבי צמחים) של אלון התולע לכתיבת כתבי קודש.

סימני היכר: זהו עץ מרשים וגבוה. ופירותיו הם הבלוטים.
אלון התבור הוא הנפוץ ביותר. הוא מסועף ומרשים. הוא עומד בשלכת תקופה קצרה, בלוטיו גדולים, גדל לאט ומאריך ימים. היכן מצוי: ברוב היערות הטבעיים בארץ מהצפון עד דרומית לירושלים, בגינות וגנים ציבוריים.

גילו של עץ האלון הזקן ביותר בארץ, ליד קברו של רבי אבא חלפתא בגליל בתחתון, מעט למעלה מ-500 שנה.

גדל לאט ומאריך ימים. בלוט עץ אלון התבור (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

2. אלה

בארץ מספר מיני אלות: אלה אטלנטית, אלה ארצישראלית ואלת המסטיק. מבדילים ביניהן על ידי מספר העלעלים של העץ, גודלו והעפצים שלה. לעצי האלה אין פריחה מרשימה וצבעונית כיוון שהיא סומכת על הרוח שתפזר את האבקה לאן שצריך וכך תיווצר הפרייה. האלה הארצישראלית גם היא גדלה בחורש ים תיכוני וכן בנטיעות, ביערות קק"ל ובגינות נוי.

סימני היכר: העץ אינו גבוה במיוחד ומגיע עד חמישה מטרים, ולרוב פחות מזה. עלי השלכת, הלבלוב והפריחה תורמים את הצבע האדום לוהב בסתיו ובאביב. לכל האלות יש עפצים בולטים, כשהעפץ של אלה ארצישראלית נראה כמו בננה.

סומכת על הרוח בכל הנוגע להפריה. עפץ הגדל על אלה אטלנטית (צילום: מערכת וואלה! NEWS, זיו ריינשטיין)
עומדת בשלכת. אלה אטלנטית בנחל עמוד (צילום: מערכת וואלה! NEWS, צילום: שרה גולד)

3. כליל החורש

זהו עץ בגודל בינוני שפריחתו הוורודה שופעת, גדל בחורשים בצפון הארץ ובמכרזה וכן ביערות קק"ל בגינות ציבוריות ופרטיות, כדרך כלל כעצים בודדים.

סימני היכר: העלה בצורת לב או כליה, העץ עומד בשלכת, הפרחים ערוכים באשכולות כשעיקר הפריחה מתרחשת באביב ממרץ עד מאי. המיוחד בעץ היא הפריחה על הגזע.

שמו העממי של העץ באנגלית הוא Judas Tree (עץ יהודה) כיוון שיש המאמינים כי יהודה איש קריות הבוגד, שהלשין על ישו, תלה עצמו על העץ. פרחיו טעימים ויפים כתוספת לסלטים ולקישוט מאכלים.

יהודה המלשן תלה את עצמו על העץ. פריחת כליל החורש בגליל העליון (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

4. שיקמה (פיקוס השיקמה)

השיקמה היא עץ ע?נ?ף ועגול צמרת ממוצא טרופי, אחד העצים הבולטים בדרום שפלת החוף. גדל בארץ בעיקר במקומות עם מי תהום גבוהים, ליד ראשון לציון ואשדוד. עצים מסוימים גדולים ומרשימים מוכרים היטב בציבור ונזכרים רבות בספרות של טבע, ידיעת הארץ ותולדות ההתיישבות.

סימני היכר: העץ הוא ממשפחת התותיים, כמו עץ התאנה. פירותיו נחשבים לקרובים העניים של התאנה, דומים לו בצורתם אולם אינם כה טעימים. כדי שהפרי יבשיל יש צורך לדקור ("לבלוס" בכתובים) אותו. בכתבי הקודש מונים כ-20 אזכורים של השקמה, עמוס הנביא היה בולס שיקמים במקצועו.

ועוד: שם המושב גמזו נגזר מפרי השיקמה ששמו "גומזיה" בארמית. בעבר היה במקום כפר ערבי בשם ג'מזו על שם השיקמים הרבות שגדלו בר באזור.

היו היו כאן פעם שיקמים. עץ שקמה מועתק ממקומו לטובת הקמת חדר המיון בבית חולים ברזילי (צילום: אמנון גוטמן, קק"ל)
גדלים גם על הגזע. פירות השיקמה (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

5. שיטת הסוכך

שיטת הסוכך היא עץ קוצני נמוך, המתפצל סמוך לבסיסו לענפים אלכסוניים רבים, אחידים, כקרנותיו של סוכך (מצנח). גובהו כשישה מטרים, אורך כל הענפים דומה, המרכזיים מעט קצרים יותר, כך שצמרת העץ נראית כאילו נגזמה בגובה אחיד, ככיפה שטוחה או כפטרייה. טרם נמצא הסבר מניח את הדעת ליתרונותיו האקולוגיים והאבולוציוניים של מבנה זה.

סימני היכר: העץ ירוק כל השנה.

היכן מצוי: העץ גדל במדבר, בנחלי אכזב בין עין גדי לאילת - בבקעת השבר ובנחלים היורדים אליה, והוא מקנה לנופים אלה אופי של סוואנה. זהו המין המדברי ביותר במיני השיטה בארץ, ונחשב לחובב חום. השיטה מצליחה גם בקרקע מלוחה למדי. העץ מוכרז כצמח מוגן.

ירוק כל השנה. עץ שיטה במדבר (צילום: ShutterStock)

6. אדר סורי

אדר סורי גדל בגליל ובחרמון.

סימני היכר: הוא עץ ירוק עד המתנשא לגובה של עד כחמישה מטרים, עליו מפורצים ככף יד לשלוש אונות. הוא פורח באביב בפרחים ירקרקים שאינם בולטים. לעומת זאת, הפרי בולט וקישוטי. הוא מצויד בשתי כנפיים שאורכן שני סנטימטרים, וצבען אדום.

היכן מצוי: העץ אינו שכיח בארץ, הוא גדל בחורשים לחים בגליל ובחרמון, ותפוצתו העולמית של המין משתרעת רק בארץ ישראל ובסוריה.

שרידי אדר ששימשו כנראה לבנייה נמצאו בחפירות של תל כברי ותל יזרעאל מתקופת הברונזה, הקדומה מתקופת הברזל. מקור שמו של הצמח מהתלמוד: "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר... שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחסמת ופירותיה משתמרים" (ביצה ט"ו).

אדר סורי (צילום: שרה גולד)

7. ליבנה רפואי

הליבנה הרפואי הוא עץ בינוני, עליו מלבינים–לבידים בצדם התחתון. בסתיו מצהיבים עליו, באביב הלבלוב ירוק בהיר. הפריחה באביב בפרחים יפים לבנים הכותרת לבנה צחורה, גודל הפרח 20 מ"מ.

סימני היכר: הפרחים תלויים כלפי מטה. מראה הפרח מזכיר פריחת הדרים, והוא אף מפיץ למרחוק ריח נעים המזכיר ריח הדרים, אף שאין ביניהם כל קרבת מוצא. העץ כולו שופע פריחה, והפרח שופע צוף, לכן הוא ידוע כצמח דבש חשוב.
הפרי ירקרק ובו זרע המכיל רעל.

היכן מצוי: העץ גדל בארץ בכל האזורים מיהודה וצפונה. נותר לעתים בריכוזים גדולים ביערות שסבלו מכריתה, כגון יער אודם בגולן. יש המסבירים זאת בכך כי הוא מקודש על המוסלמים בגלל מסורת כי מעץ זה הותקן מטהו של משה רבנו (המקודש גם עליהם). ממיני ליבנה מפיקים שרף מוצק בריח וניל ויקינתון, המשמשים לייצור חומרי רפואה וקוסמטיקה.

שופע צוף. פריחה של ליבנה רפואי (צילום: שרה גולד)
זהירות, רעל! פירותיו של ליבנה רפואי (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

8. דום מצרי

דום מצרי הוא דקל מיוחד במינו: גזעו מתפצל, דבר שלא נשמע כמותו במשפחת הדקליים הענפה. העץ מסתעף לענפים מעוצים אף הם ומגיע לגובה של מספר מטרים. הוא אף עשוי להגיע לגובה של 15 מטר.

סימני היכר: הדום המצרי ציורי ומרשים. גזעו דק וחלק, ופריו חום בגודל תפוז קטן.

היכן מצוי: דום מצרי גדל בארץ בשני ריכוזים בלבד, שניהם בדרום עמק הערבה: ליד קיבוץ איילות ובמליחת עברונה, ואלה הם קצה גבולו הצפוני של תחום השתרעותו העולמי של דקל הדום. תפוצתו משתרעת באזורים חמים במזרח אפריקה, במיוחד בעמק הנילוס.

גזע מתפצל. דום מצרי (צילום: שרה גולד)

9. שיזף מצוי

שיזף מצוי גדל בר ברוב חלקי הארץ. העצים ירוקי עד קוצניים מאוד. אלו המצליחים להתבסס במקומות מתאימים ואינם נכרתים מגיעים לגודל ולגיל מופלגים. ידועים בארץ פרטים בגובה עשרה מטרים, עם גזע רחב מאוד, היקף צמרת מכובד, וגיל של מאות שנים. העץ הגדול בארץ נמצא בעין חצבה, ומעריכים את גילו בסביבות 800 שנה. הוא העץ הזקן ביותר המוכר לנו בארץ.

סימני היכר: הפרחים אינם מרשימים במיוחד, הם ירוקים וקטנים. את הפרי הבשל ניתן לאכול, אם כי טעמו אינו משובח. העץ ידוע כאויב עיקש בשדות מעובדים, והחקלאים נאבקים בו.

היכן מצוי: העץ נפוץ מאוד בשפלה ובעיקר בסביבות יער בן שמן.

עוד: שמותיו העממיים של העץ: עץ ה"דומים" או ה"סדריה".

זה גם עץ הדומים. שיזף מצוי (צילום: שרה גולד)

10. אקליפטוס

עצי האקליפטוס הראשונים הובאו לארץ מאוסטרליה כדי לסייע בייבוש הביצות (למרות שתעלות ניקוז עשו את העבודה) היה זה בעיקר אקליפטוס ממין "המקור". כיום מאוקלמים מאות מיני אקליפטוסים הפורחים בגוונים שונים ומעניינים כגון אדום עז, ורוד, צהוב וכו'.

סימני היכר: המיוחד בפרחי האקליפטוס שאין להם עלי כותרת, ומה שמכנים פרח הינם האבקנים הרבים הסובבים את השחלה. מיני האקליפטוסים נשתלים בחורשות וכבודדים, כיוון שרובם חסכניים במים, ירוקי עד ומשמשים כעצים צופניים חשובים ביותר לדבורי הדבש. בארבורטום אילנות (מארמית זהו גן אקלום לעצים, שהוקם בארץ ב-1950, במטרה לבחון את ההתאמה של עצים מאזורים שונים בעולם לייעור במדינת ישראל המתפתחת) יש מינים רבים של אקליפטוסים, ורובם משולטים, כך שאפשר לזהות אותם בקלות ולקרוא את המידע אודותיהם על ידי סריקת הקוד המצורף לשלט.

העצים הראשונים הובאו לארץ מאוסטרליה. אקליפטוס (צילום: ShutterStock)

למידע נוסף והיכרות ידידותית עם כל צמחי הבר בישראל גלשו באתר "צמח השדה"

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully