פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ארץ לא יתומה: בעקבות יאנוש קורצ'אק ומסעותיו בארץ

      שנים לפני שצעד עם מאות ילדיו אל המוות בטרבלינקה, ביקר יאנוש קורצ'אק פעמיים בארץ ישראל - מסעות שהשאירו חותם על עשייתו בבית היתומים. סיור בעקבות המקומות שבהם ביקר "האבא של הילדים" בגטו

      יאנוש קורצ'אק יד ושם (יח"צ , זיו ריינשטיין)
      פסלו של קורצ'אק והילדים שלו ב"יד ושם" (צילום: זיו ריינשטיין)

      כולנו יודעים מי היה יאנוש קורצ'אק, הסופר, הרופא והמחנך שהלך עם ילדי בית היתומים שלו למות בטרבלינקה ב-1942, למרות שיכול היה להינצל. אבל לא כולם יודעים שהאיש שגדל בבית פולני מתבולל, ביקר בארץ פעמיים - ביקורים שהפכוהו לאדם שדבק ברעיון הציוני.

      המפגש הראשון עם הרעיון הציוני של ה?נ?ר?יק גולדשמיט, הידוע גם בשם העט שלו יאנוש קורצ'אק, היה בקונגרס הציוני השלישי שהתקיים בבזל ב-1899. בשנים שלאחר מכן נפגש עם ציונים נלהבים בנסיבות שונות, ואף הוזמן להרצות בפני "השומר הצעיר" בפולין וחניכי הארגון אף יצאו לטיולים משותפים עם ילדי בית היתומים שניהל.

      אט-אט החלו רעיונות יהודיים וציוניים לקבל גושפנקא בבית היתומים, הילדים החלו גם ללמוד עברית, דגלי כחול-לבן התנוססו לצד מפת ארץ ישראל על הקיר וגם בעיתון הילדים שערך הכניס מסרים בזכות ארץ ישראל.

      אך הקשר הישיר עם הארץ החל כששתי חניכות מ"הבורסה" - פנימייה למחנכים שבה היה פעיל - עלו ארצה לקיבוץ עין חרוד באמצע שנות ה-20 - הקיבוץ הראשון בארץ ישראל.

      ילדי ומחנכי "ביתנו" יאנוש קורצ'אק (צילום מסך , ויקיפדיה)
      ילדי ומחנכי "ביתנו" (לחצו להגדלה). ראשונה משמאל יושבת מרינה פאלסקה. עומדת מימין: סטפניה וילצ'ינסקה. רביעי מימין עומד יאנוש קורצ'אק

      "רוצה לעשות הכל בבית התינוקות ואף לשטוף רצפות"

      במכתב ששלחה המחנכת הראשית של קורצ'אק, סטפה וילצ'ינסקה, שביקרה בקיבוץ ב-1931, היא מבקשת לאפשר גם למנהל בית היתומים שלה להגיע לביקור: "הוא יוכל לתת הרבה... אין הוא דורש הרבה: מיטה, שולחן וכיסא. רוצה לעשות הכל בבית התינוקות ואף לשטוף רצפות" (מתוך המכתב שבספר "איש יהודי מפולין, חייו ופעלו של יאנוש קורצ'אק" מאת פרליס יצחק).

      וכך יוצא לו המחנך הפולני בספטמבר 1934 לביקור בעמק יזרעאל, בקיבוץ עין חרוד. ביקור של כשלושה שבועות בימים של מאורעות פוליטיים והתפשטות הימין הקיצוני בגרמניה ופולין. הוא התאכסן בביתם של רבקה זביקלסקי ודוד שמחוני, חברי הקיבוץ, וניסה להתקרב לילדים אך חשש מפאת אי יכולתו לשלוט בעברית. בתחילה לא רצה לצאת מהקיבוץ אלא ללמוד את יסודותיו כהלכה, אולם בהמשך ביקר לאורכו של הגליל העליון ועמק הירדן, בבית הספר "כדורי" שבגליל התחתון ובטבריה.

      הוא נהג להיפגש עם אנשי חינוך ולהרצות בפני חברי הקיבוץ בפולנית ורוסית על חינוך הילדים, כפי שעשה, לדוגמה, בקיבוץ אשדות יעקב. בנוסף על כך, התחבר קורצ'אק להיסטוריה החלוצית של ארץ ישראל. כך, למשל, ביקר באנדרטת תל-חי, המציינת את מותם של טרומפלדור ושבעת חבריו ב-1920. הוא גם התפעל מהמלאכות בקיבוץ ולאחר חזרתו לפולין כתב: "ופליאה היא בכמה אפשר להתעשר בעשרים ימים קצרים כאלה. כמה אפשר ללמוד, להבין לרכוש - לימים רבים ולתמיד" (מתוך "דיוקנו של יאנוש קורצ'אק, "על המשמר", ביסטריצקי נתן, 1935).

      אנדרטה ליאנוש קורצ'אק ביער יהדות פולין בהר הרוח (צילום מסך , ויקיפדיה)
      אנדרטת הנצחה ליאנוש קורצ'אק ביער יהדות פולין בהר הרוח

      בלדה לחוזר קיבוץ

      פולין של 1935 היא יותר אנטישמית, המשטר הדמוקרטי התפוגג, פרעות נגד יהודים תפסו תאוצה בעיירות וקורצ'אק, שראה אור בערכי תנועת "אנשי העבודה" לבנות את ארץ ישראל החדשה, הגיע לביקור נוסף. הוא יצא מפולין ב-15 ביולי 1936, כשב-20 ביולי עגנה ספינתו בחיפה והחל לו ביקור של כשישה שבועות.

      בביקורו זה התעניין בתנועת "השומרים" ופעילותם. בסיסו היה אמנם בעין חרוד, אך הוא הרבה לבקר גם בערים המתפתחות ובהתיישבויות נוספות. כך, למשל, ביקר בירושלים ובאתרים הנוצריים. הוא גם לא בחל בעבודות שונות, ביניהן בפלחה, במשק וגם במטבח. בד בבד, המשיך לקיים הרצאות ושיחות עם חברי הקיבוץ ומחנכים. הוא ביקר בקיבוץ גניגר, גם הוא בעמק יזרעאל, במושב באר טוביה ובשאר מקומות שהושפע מהם לאור סיפורי התנ"ך, שפתאום התעוררו לחיים אל מול הנוף שעליו קרא כה רבות.

      ממש לפני חזרתו לפולין, נפגש עם קורצ'אק משה זרטל (זילברטל) מקיבוץ עין שמר וכך הוא מתאר את המפגש: "בצמא שתה כל גילוי ממציאותה של ארץ ישראל, התפעל מנופה, משפתה. אהב את תכלת הים בצהרים ואת ברק הכוכבים בלילה... ידעתי כי מעל לכל רצה לאהוב את הארץ, רצה לדבוק בה. דמיון יוצר נשזר אצלו עם ריאליזם נוקב. הוא ביקש בארץ את הוד קדמותה ואת הישגי ההתיישבות גם יחד" (מתוך "בביקורו בארץ ישראל". בתוך: מורטקוביטש-אולצ'אקובה האנה, חיי יאנוש קורצ'אק, מאת משה זרטל, 1961).

      זרטל מספר גם על ביקורו במרחביה, משמר העמק, עפולה, בעיר המקראית הקדומה יזרעאל (שבה נאסף שאול עם כוחותיו למלחמה בפלישתים), בחוף בת גלים בחיפה ובשכונת הדר הכרמל. כמו כן, ביקר קורצ'אק בקיבוץ נען, גבעת ברנר, יגור ובכפר גלעדי, שאותו היטיב להכיר.

      יאנוש קורצ'אק יד ושם (יח"צ , זיו ריינשטיין)
      עד הרגע האחרון. אנדרטת יאנוש קורצ'אק ותלמידיו ביד ושם (צילום: זיו ריינשטיין)

      הטיול האחרון

      בכתביו והרצאותיו לאחר מכן בוורשה, מביע קורצ'אק את חוויותיו מהארץ. הוא מספר על הוויית הקיבוצים, האקלים החם, הצמחייה ושמות הפרחים, העבודה בקיבוץ, על תל אביב שנחשבה לחו"ל עבור אותם מתיישבים, על יחסי היהודים-ערבים והחיים לצד המאורעות (המרד הערבי, כידוע החל בתקופת ביקורו השני ב-1936).

      קורצ'אק העיד על עצמו שהיה מעוניין לעלות לארץ, אבל קשיי השפה, ילדיו היתומים ובעיקר תחילתה של מלחמת העולם השנייה ב-1939 שינו את התוכניות הציוניות. הוא נשאר עם הילדים בפולין והמשיך להתכתב עם חבריו בעין חרוד ובשאר מקומות, שבהם ביקר במהלך מסעותיו והותירו בו רושם עז, ובעיקר הפכו אותו לאוהד החלום הציוני.

      עם פלישת הנאצים לפולין, הוחלט להעביר את בית היתומים של קורצ'אק לגטו ב-1940. שם חיו הילדים עם אבא לכל דבר, שדאג להם לפת לחם בימים של מחסור, שלא עזב אותם עד הרגע האחרון. באוגוסט 1942 ניתנה ההוראה לפנות אותם מהגטו וקורצ'אק, לפי העדויות, אחז בשני ילדים בידיו, שניים מתוך 200 שבהם טיפל, והוליך אותם בעל כורחו לכיכר שממנה אין דרך חזרה. לילדים הוא סיפר שהם יוצאים למעין טיול. הם אמנם לא הספיקו להיות כמוהו בארץ ישראל, שעליה חלמו בסיפורים שסיפר להם לפני השינה, אבל אולי, רק אולי, בחלומם האחרון היו שם איתו.