הרבה לפני הנחת אבן הפינה הראשונה לגימנסיה הרצליה, למדו בתל אביב בשפה העברית. העיר העברית הראשונה הובילה את המהפך הגדול באמצעות שורה של עסקנים ויזמים בעלי חזון, שרצו לחנך דור חדש בשפה המתגבשת. בתי הספר אז היו הרבה יותר ממוסדות חינוך. הם שימשו כמרכז תרבות לקהילה, מקום פעילות למחתרות וגם סליק לנשק.
לא כל המוסדות השתמרו. חלקם עומדים מתפוררים, ורק שער חלוד משמש אנדרטה עצובה לעברם המפואר, חלקם עברו שיפוץ ושינו ייעודם, וחלקם נחרבו מן היסוד בשל תפישות התקופה שקידמו את המודרנה ולא ראו בשימור ערך. הנכם מוזמנים לסיור רגלי מטעם "המרכז להכרת תל אביב מגדל שלום" בין המקומות בהם פעלו מוסדות החינוך הראשונים של הישוב העברי, בין הבתים הישנים בשכונת נווה שלום ביפו, והשכונות נווה צדק ואחוזת בית.
"כדאי" שהמבנה ידמה לבית מקדש
תלמידי הישוב נזקקו למוסד לימוד מרכזי שיאכלס את הבוגרים שבהם - בית ספר תיכון שילמד בעברית בלבד. לכן, עם הנחת היסודות לבניית אחוזת בית היא תל אביב לעתיד, הונחה אבן הפינה לבניין הגימנסיה העברית הראשונה. ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן ואשתו פניה מטמון-כהן הקימו עוד ב-1905 בית ספר פרטי בארבעה חדרים בדירתם שביפו (הרחוב נקרא אז "רחוב הגימנסיה" ליד כיכר השעון, כיום רחוב רזיאל), וב- 1909 הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל בתל אביב הקטנה, ונקראה על שם בנימין זאב הרצל הגימנסיה העברית "הרצליה".
ליוסף ברסקי, האדריכל אליו פנו לתכנון המבנה החדש, נרמז "בעדינות" כי כדאי שהמבנה ידמה לבית מקדש. ברסקי לא היה צריך יותר מזה. הוא קרע חלונות ענק מקושתים בקירות המבנה, עיצב שערים קמורים ובליטות על גג הבית. בשנותיה הראשונות של העיר שימש המוסד היכל תרבות לשכונה הקטנה, גדול מעבר לכל פרופורציה ביחס לבתים הקטנים של שכונת הגנים, פורש כנפיו על בתיה הקטנים של השכונה.
יללת תנים ליד החלונות
במחזור הראשון למדו, בין השאר, משה שרת, אליהו גולומב, דב הוז, רבקה שרתוק (אחותו של משה שרת ולימים אשתו של הוז), דוד בית לחמי, רבקה רזניק, צילה פיינברג (בתם של ישראל פיינברג ופניה בלקינד, אחותו של אבשלום פיינברג ואמה של תמר אשל) ומשה מנוחין (אביו של הכנר יהודי מנוחין).
כאן היו נערכים בערבים הצגות, הרצאות ומופעים שונים. לאור מנורות הלוקס היו התל אביבים מקשיבים לאמן או מרצה כשמחוץ למוסד נשמעת יללת תנים קרוב מדי לחלונות. מכאן יצאו הטיולים הראשונים לפטרה ולעקבה, למצדה ולחרמון מורי הגימנסיה שאפו כי התלמידים יכירו את הארץ לא מתוך מפות בלבד. שיעורי ההתעמלות של צבי נשרי, "מר תרבות הגוף", העמידו דורות של מורים, מדריכים ומאמנים. בשנותיה הראשונות היו בגימנסיה שתי תזמורות של כלי נשיפה וכלי פריטה, והמנצח חנינא קרצ'בסקי והמורה המנצחת הדסה שרמן הציגו אופרות והשמיעו אורטוריות בביצוע תלמידים כסולנים, נגנים וזמרים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בעת מאורעות תרפ"א, הפכה הגימנסיה לבית חולים, ורצפותיה האפורות נספגו בדם. במלחמת העצמאות נתלה שלט גדול של החניכים שנפלו במערכה.
ההחלטה על הריסת המבנה התקבלה בעיריה עוד ב-1940, בהחלטה המאשרת תוכנית בניין עיר, במסגרתה רחוב הרצל יימשך עד לים. בשל ריבוי מספר התלמידים ומצבו הרעוע של הבניין המקורי, הוחלט להעביר את בית הספר למעונו החדש ברחוב ז'בוטינסקי. הריסת המבנה הישן החלה בידי העירייה ביולי 1959 כדי לפנות מקום למגדל שלום. ההחלטה גרמה לכעס רב בקרב בוגרי בית הספר, אדריכלים ואנשי רוח, והריסתו הביאה את נושא שימור המבנים למודעות ציבורית ואף להקמתה של המועצה לשימור אתרים.
רוצים גם?
סיור "בחזרה לבית הספר" בעקבות החינוך העברי בתל אביב של המרכז להכרת תל אביב במגדל שלום.
תאריכים: יום החזרה ללימודים, 27 באוגוסט 2013 בשעה 18:00, וכן ביום שלישי ה-17 בספטמבר 2013 בשעה 17:00.
מחיר: 40 שקל.
פרטים על הסיור ומקום המפגש: 03-5100337.
הכותבת היא ציפי פרימור, מורת דרך במרכז להכרת תל אביב במגדל שלום