צפון יוון: אתרי חובה בארץ שחובה לטייל בה

הרים נישאים, מנזרים תלויים, קניונים שוצפים, כפרים ציוריים, וגם נופש בחופים מיוערים עם חול זהב. אזור צפון יוון מציע משהו לכל אחד

  • יוון
  • חופשה בחו"ל
מסע אחר
המנזרים התלויים. מטאורה, יוון (צילום: ShutterStock)

מטאורה

אם צריך לבחור אתר אחד שהוא בגדר חובה למטיילים בצפון יוון, הבחירה תיפול על המנזרים התלויים במטאורה. במערב מחוז תסאליה מתנשאים, כבר למעלה מ-60 מיליון שנה, כשישים עמודי סלע אדירים ותלולים, שמגיעים לגובה של עד 400 מטר מעל המישור. בשל בידודו של האזור החלו להגיע אליו, מאז המאה ה-11, נזירים מתבודדים שהשתכנו במערות בחלקם התחתון של הצוקים. במאה ה-14 החלו הנזירים להקים מנזרים בפסגותיהם הכמעט לא נגישות של הצוקים, ובמאה ה-15 כבר שכנו במטאורה 24 מנזרים אורתודוקסיים, שנחשבים מבחינת ריכוזם וחשיבותם ביוון כשניים רק להר אתוס. משמעות השם מטאורה היא "נישא באוויר" או "מרחף", והמילה הזו מתארת היטב את המנזרים, שנראים כתלויים באוויר. המנזרים הוקמו ישירות על הסלע ללא יסודות, והגישה אליהם הייתה באמצעות סולמות ארוכים במיוחד או באמצעות סלים ורשתות שחוברו לחבלים. החבלים הוחלפו רק כאשר "האל אפשר זאת", עם היקרעם, דבר שעלה בחיי אדם‏‏. רק בשנות העשרים של המאה העשרים נחצבו מדרגות בסלע ונסללו דרכי אספלט בין המנזרים. אלה הפכו את המנזרים לאתר תיירות פופולרי, מה שהביא לעזיבה של נזירים רבים. כיום נותרו רק שישה מנזרים מאוישים ופעילים במקום. המנזר הידוע ביותר והגבוה ביותר הוא מנזר מגאלו מטאורו (Moni Megalo Meteoro), שניצב בגובה 613 מטר מעל פני הים. המנזרים מעוטרים בפרסקאות ויש בהם אוצרות אמנות רבים. ונשקף מהם נוף נפלא של עמק נהר הפיניוס ושל החורשות המיוערות שמסביב. כל אלה זיכו את המקום בתואר אתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי של אונסק"ו. הכפר קסטראקי (Kastraki) הוא נקודת מוצא טובה לטיול במנזרים.

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - האם זה באמת עוזר להעלים כאבים?

לכתבה המלאה

הכפרים של זגוריה

זגוריה, יוון (צילום: ShutterStock)

בהרי הפינדוס שבצפון-מערב יוון, ליד הגבול עם אלבניה, נמצא חבל זגוריה. משמעות השם "זגוריה" היא "מעבר להרים", וכמו שניתן להבין מהשם המסתורי הזה, מדובר באזור של טבע פראי, עם הרים גבוהים ומושלגים, יערות מחטניים ונחלים שוצפים שמעליהם גשרי אבן מקושתים. בדרכים מסתובבים עדרי כבשים ועזים. יותר מכל זגוריה מפורסמת ב-46 הכפרים המבודדים שבה. תחת השלטון העות'מאני נהנו כפרי זגוריה מזכויות יתר וצברו עושר, וזה הביא להתפתחות סגנון בנייה ייחודי לאזור. הבתים בנויים מאבנים לא מסותתות ולהם גגות עם רעפי צפחה. גם הסמטאות מרוצפות אבן והמראה הכללי הוא אפור וקודר אך יפהפה. האזור מיושב בדלילות והכפרים מרוחקים זה מזה ולכן ניתן לבקר רק במספר מצומצם של כפרים. כדאי במיוחד לבקר בכפרים מונודנדרי, ויקוס, מיקרו פאפינגו וקיפי, שנחשבים ליפים במיוחד.

קניון ויקוס

הכי עמוק וצר בעולם. קניון ויקוס, יוון (צילום: ShutterStock)

אתר נוסף שאין להחמיצו במהלך הביקור בזגוריה הוא קניון ויקוס. הקניון זכה לכבוד עולמי – ב-1997 הוא הוכר על ידי ספר השיאים של גינס כקניון העמוק והצר ביותר בעולם (אמנם הגרנד קניון עמוק יותר אבל קניון ויקוס צר ממנו). לאורך כל השנה זורמים בקניון מים קרירים וצלולים, ולכן הטיול בו מומלץ בעיקר בקיץ. גם בחורף, כשהאזור כולו מכוסה בשמיכה של שלג, ובסתיו, כשיש במקום שלכת נהדרת שצובעת את האזור בגווני כתום, אדום, זהוב וחום, האזור מרהיב ביופיו. אורכו של המסלול כ-12 קילומטר ורק מטיילים מנוסים הולכים לכל אורכו. ניתן גם לצפות על הערוץ מכמה נקודות תצפית מהן נשקף נוף עוצר נשימה של הקניון, שתיים מוצלחות במיוחד נמצאות בכפרים מונודנדרי וויקוס.

הר האולימפוס

בית האלים. הר האולימפוס, יוון (צילום: ShutterStock)

הר אולימפוס, הוא הגבוה בהרי יוון. ההר, ששוכן במחוז תסליה, מזדקר בתלילות לגובה של 2,917 מטר. תהילתו של ההר באה לו לא רק בשל גובהו, אלא משום שבמיתולוגיה היוונית ההר הוא מקום משכנם של שנים-עשר האלים האולימפיים, שישבו בפסגה ושתו נקטר שהבטיח להם חיי נצח. כשנמצאים בפסגת ההר וצופים לנוף המרהיב של יערות אורנים, עמקים ירוקים וים, קל להבין מדוע נבחר ההר למקום משכנם של האלים. ההר ניצב במרכזו של פארק לאומי, עם צמחייה עשירה ומינים רבים של בעלי חיים. ניתן לטפס על ההר, כשהמסלול המומלץ יוצא מהכפר ליטוכורו עד לפסגה השניונית, הסקאלה. מעבר לה ההר נהיה סלעי והטיפוס הופך למסוכן ומתאים למקצוענים בלבד. הטיפוס, שאינו קל, נמשך כיומיים, ובדרך ניתן ללון (וגם ליהנות מארוחה חמה) בבקתות המטיילים האלפיניות. הנופים היפים מפצים על הקושי שבהליכה וכוללים יער יפהפה (בתחילת הטיפוס יש עצים ים תיכוניים כמו אלון ואלה, בהמשך עצים נשירים כמו דולב ואדר ולבסוף מגיעים ליער אורנים שמידלדל ככל שעולים בגובה), עמקים קרחוניים, מעיינות ופלגי מים.

סלוניקי

הגיה סופיה. סלוניקי, יוון (צילום: ShutterStock)

סלוניקי, בירת מקדוניה, היא העיר השנייה בגודלה ביוון, אחרי אתונה, ואחת מערי הנמל החשובות במדינה. לעיר יש היסטוריה עשירה - היא נוסדה ב-316 לפנה"ס על ידי המצביא המקדוני קסנדרוס, ומאז החליפה ידיים פעמים רבות, בין היתר של הרומאים ושל העות'מאנים. בעיר נותרו אתרים ארכיאולוגיים חשובים רבים שממדים על עברה, ובהם חומות עתיקות וכנסיות מרשימות. עם האתרים החשובים בעיר אפשר למנות את המגדל הלבן שהוקם על ידי השלטון העות'מאני במאה ה-15 כמבצר; את הרוטונדה, הכנסייה העתיקה ביותר בסלוניקי שהפכה למסגד וב-1912 שבה להיות כנסייה; את כנסיית האגיוס דמטריוס, את כנסיית האגיה סופיה ואת המוזיאון הארכיאולוגי החשוב של העיר. לא כדאי להחמיץ גם ביקור בשווקים ההומים והססגוניים של העיר וארוחה בטברנות המקומיות. בסלוניקי היתה גם קהילה יהודית גדולה, ובתחילת המאה העשרים היהודים היוו קרוב למחצית מתושבי העיר. בעקבות הכיבוש היווני ב-1913 החלה הגירה יהודית מהעיר, וכתשעים אחוז מהיהודים שנותרו הושמדו בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. כיום נותרו בעיר פחות מאלף יהודים.

יואנינה

רחובות טיפוסיים ביואנינה, יוון (צילום: ShutterStock)

יואנינה

יואנינה בירת מחוז אפירוס, ידעה ימי זוהר במאה ה-18, אז היתה החשובה בערי יוון. היום מדובר בעיר גדולה למדי, המוקפת בנופים יפים של הרי הפינדוס שסובבים אותה ואגם פמבוטיס שהיא שוכנת לגדותיו. זוהי עיר תוססת עם הרבה אתרים מעניינים, המרתק מכולם הוא הרובע הביזנטי המבוצר, הפרוריון, שבנוי על חצי אי באגם. ברובע זה ניתן להתרשם מבנייה מסורתית שכוללת גגות רעפים, תריסי עץ ומרפסות מגולפות. ביואנינה היתה גם קהילה יהודית גדולה (היום נותרו בה פחות מחמישים יהודים) וכדאי לבקר בבית הכנסת שנמצא ברחוב היהודים אלייה (Eligia), בפרוריון. ברובע זה כדאי לבקר גם במוזיאון העירוני שבמסגד אסלאן ובארמונו של עלי פשה, שליטה העריץ האכזר של העיר בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. כדאי לבקר גם בעיר החדשה והתוססת, ולטייל בטיילת שסביב האגם,שבה הרבה טברנות שמתמחות במאכלי ים; ולהפליג אל האי ניסאקי. בסמוך לאי נמצאת מערת הנטיפים המרשימה פראמה (Prama), שבה נטיפים וזקיפים שמוארים בתאורה צבעונית.

חצי האי חלקידיקי

חצי האי חלקידיקי, יוון (צילום: ShutterStock)

חצי האי חלקידיקי, ששוכן ממזרח לסלוניקי ובולט אל תוך חלקו הצפון-מערבי של הים האגאי, הוא אזור מצוין לנופש בסיומו של טיול ביוון ההררית. הוא מורכב משלוש אצבעות יבשה שנשלחות אל תוך הים. האצבע המערבית, קסנדרה (Kassandra), הקרובה ביותר לסלוניקי, היא המאוכלסת והמתויירת ביותר מבין השלוש. בקסנדרה יש יערות אורנים, מטעי זיתים, אתרים ארכיאולוגיים וחופים לבנים, לצד מגוון רחב של בתי מלון, מסעדות, ברים, מועדונים והרבה ספורט מים. סיטוניה (Sithonia), האצבע המרכזית, נחשבת ליפה ביותר, ומושכת בעיקר את חובבי הטבע. יש בה הרים ירוקים, חופים מיוערים עם מי טורקיז, כפרי דייגים ציוריים והרבה מסלולי הליכה. אתוס (Athos), האצבע השלישית, היא מעין מדינת מנזרים אוטונומית, שבמרכזה ההר הקדוש אתוס. במקום יש עשרים מנזרים יוונים אורתודוקסים, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית. הר אתוס אסור לנשים (ולכל בעל חיים ממין נקבה), ורק גברים חיים בו.

אזור נוסף שמתאים לשילוב של נופש וטיולים הוא חצי האי פיליון, המרוחק כשעתיים וחצי נסיעה מסלוניקי. זהו חצי אי יפהפה דמוי קשת, שבו שני אזורים עיקריים: אזור ההר הגבוה ואזור החוף. ההר הגבוה, בחלקו המזרחי של האי, מגיע לגובה של אלפיים מטר, ורכסיו יורדים בתלילות לחופי הים האגאי. הנוף באזור ההר הגבוה הוא אלפיני, ויש בו יערות של עצים נשירים, מטעי דובדבנים ותפוחים, פלגי מים וכפרים ציוריים שהבתים בהם לבנים, עם גגות רעפים ירוקים וגינות מטופחות. באזור החוף האווירה היא ים תיכונית, עם כפרי דייגים קטנים מטעי זיתים וחופים נפלאים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully