אמנם נתן אלתרמן התכוון לארץ ישראל כשכתב כי "יש יפות ממנה אך אין יפה כמותה", אבל אפשר להגיד אותו דבר על הכנרת. בהזדמנות זו אפשר לבקש מכלל הגננות והמורות להפסיק להטעות דורות של ילדים עם הסיפור לפיו הכנרת נקראת כך בשל דמיונה לכינור. תסתכלו במפה - ככה נראה כינור? על פי התלמוד, היא נקראת כך כי "מתוקים פירותיה כפירות עץ הכינר" (שזיף). נוסח אחר מתייחס לדמיון בין מתיקות פירותיה לצליל הכינור. הנה קיבלתם את הכינור.
עוד אישים ותופעות בפרוייקט המיוחד של וואלה!: קונצנזוס ישראלי
הוי כנרת, ימת המים המתוקים הכי נמוכה בעולם, מקור המים והחיים, עם מד גובה המים המפחיד, שמזמן נדמה שעם כל סנטימטר שנחשף עליו יורד גם מצב הרוח הלאומי, שלא לדבר על מצב המוסר הלאומי. הוי כנרת, שמביאה לנו עשרות אלפי צליינים בשנה שמשוכנעים שישו פסע עליה, וקונים בקבוקוני מים קדושים (מהברז). הוי כנרת, שרחל, לאה גולדברג ואלכסנדר פן התפעמו מיופיה העז וכתבו עליה שירים. הוי כנרת, שאין בני 15 שלא התאהבו על חופיה במהלך איזה פסטיבל מוזיקה, רגע לפני או אחרי שחבורת ערסים העיפו להם את האוהל לטובת מנגל.
הכנרת היא חלק מהסיפור הקולקטיבי הישראלי, שהתחיל כשקומץ "משוגעים" הקים על חופה את דגניה, אבי כל הקיבוצים ב-1910 (שנה אחרי שהוקמה העיר העברית הראשונה תל אביב, והחלו להתעצב שני כוחות העל ששינו את הסיפור הציוני - ההתיישבות השיתופית והבורגנות). הם חלמו לכונן חברת מופת ובית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. אז חלמו. מאז נדמה ש"ישראל מתייבשת" ואיתה חברת המופת, אבל הכנרת תמיד נשארת געגוע, כיסופים למה שהיה בראשיתה של הדרך, ואבד, מה שהיה טהור ובתולי, לא משנה בני כמה אתם ומה היה.
אהבנו: פסטיבל האהבה בצמח, לקפוץ מרפסודות באמצע הכנרת.
לא אהבנו: חופים פרטיים, מדרגת המוות