פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אורי דביר: פרויקט חייו

      אורי דביר, מדריך הטיולים האגדי, הלך לעולמו, אבל חלומותיו - מיפוי וסימון שבילי ישראל - הוגשמו. חזונו, שכל אחד יוכל לטייל בארץ בעצמו, מתממש בכל יום ויום

      אורי דביר: פרויקט חייו

      מתוך התוכנית "נקודת חן" בעריכת והגשת אורי דביר. התוכנית שודרה בערוץ 1 בשנות ה-80.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מפעל חיים. אורי דביר ז"ל (צילום: ארכיון החברה להגנת הטבע)

      אורי דביר, שהלך לעולמו אמש (שבת) בגיל 80, היה מוכר כמלך הטיולים של מדינת ישראל. דביר חיבר ספרים ומאמרים רבים בידיעת הארץ, ערך תוכניות ברדיו ובטלוויזיה ("לאן נטייל השבוע", "משעולים", "שביל בצד", "נקודת חן" ועוד), ופרסם רשימות רבות ומדריכי תיירים לטיולים בחו"ל.

      אבל מפעל חייו היה ללא ספק סימון שבילי ישראל, ובראשם שביל ישראל - השביל הלאומי מדן ועד אילת - ומיפוי ישראל. במהלך שנות עבודתו סומנו רוב שבילי הארץ ומופו - מפעל שהציב את ישראל כמדינה היחידה שסימנה ומיפתה שטח בסדר גודל שכזה.

      "אורי ראה בפרויקט סימון השבילים מפעל חיים", מספר מוטי בן שטרית, מנהל הוועדה לסימון שבילים בחברה להגנת הטבע, שהכיר את דביר שנים רבות, והחליף אותו בתפקיד לפני שנים אחדות, "חשיבות הפרויקט בהענקת האפשרות לעם ישראל לטייל בעצמו, ולא רק לאלה ממנו שיודעים לקרוא מפה. חשיבות נוספת היא הנגשת הטיולים לכל אחד בגלל סוגי הטיולים השונים, המתאימים למיטיבי לכת וגם למשפחות וילדים. לאורי היה חשוב להעביר את חדוות הטיולים לכולם, והוא עשה את זה בעבודה וגם בתוכניות טלוויזיה ובספרים. אפשר להגיד בביטחון שרוב רעיונותיו הוגשמו. היום כל אחד יודע מהו שביל. זה תפס בדיוק כמו שהאיסור לקטוף פרחי בר תפס".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      רוב רעיונותיו הוגשמו. שביל ישראל (צילום: אילוסטרציה)

      דביר, שהקים בשנת 1974 את החוג האקדמי לידיעת הארץ בבית ברל וניהל אותו ביד רמה 16 שנה, היה מורם של תלמידים רבים, המפוזרים היום בכל רחבי הארץ בתפקידי תיירות וטיילות. הוא גם היה הראשון שהקים את בית ספר למדריכי טיולים בישראל. בן שטרית, שלמד אצלו במשך ארבע שנים ובהמשך עבד איתו בחברה להגנת הטבע, מספר כי דביר היה "מורה ומחנך לידיעת הארץ בכל רמ"ח איבריו. הוא אהב את ארץ ישראל ואת תלמידיו, ונתן להם הרבה מעצמו. הוא הוא התחיל כנער ב'שומר הצעיר' והדריך בתנועה, עבד באגד, פיתח את תחום הטיילות וייסד את 'אגד תיור' והקים את חוג המשוטטים של אגד. זה נחשב אז מאוד חדשני. כשנוסדה החברה להגנת הטבע בשנות ה-50, היה זה אך טבעי שדביר יצטרף".

      ד"ר מרדכי נאור, סופר וחוקר תולדות ארץ ישראלי, החליף את דביר בתפקיד ראש החוג ללימודי א"י במכללה האקדמית בית ברל ב-1990 ושימש בו עד 1999. נאור מספר כי דביר גידל דור של מטיילים ומדריכי טיולים. "הוא היה איש יקר ואנציקלופדיה ענקית, שלא שמר ידע לעצמו, והשתמש ברדיו, בטלוויזיה ובספריו להפצת אהבת הטיולים, והעמיד את נכסיו לרשות הציבור".

      תהליך סימון השבילים החל ברעיון שהעיתונאי אברהם תמיר ז"ל העלה, ודביר הרים את הכפפה. בשנות ה-80 החלו אנשי החברה להגנת הטבע לצאת לשטח כדי לבדוק אילו שבילים נחוצים, היכן השבילים יכולים לעבור בהתחשב בקרבה לגבול, לשטחי אש, לשטחי מוקשים ועוד. לאחר בדיקת אנשי הוועדה לסימון שבילים, שהוקמה במקביל לתחילת הפרויקט,
      החל תהליך לקבלת אישור מהגופים הסטטוטוריים המוסמכים. במקביל עסק דביר במיפוי ישראל בקנה מידה 1:50,000. מדובר במפות טופוגרפיות מפורטות עם הרבה מידע על השטח, המקנה למשתמשים בה תחושה הרבה יותר בטוחה מתוך היכרות טובה יותר עם המסלול. פרויקט המיפוי הפך את ישראל למדינה השלמה היחידה הממופה.

      דביר הדביק את כולם בחיידק הטיולים. "גם משפחתו היתה משפחה מטיילת", מספר בן שטרית, "היתה בינינו מערכת יחסים מאוד חמה, וצברנו הרבה חוויות משותפות, אבל מה שאפיין אותו יותר מכל היה הסקרנות לדעת הכל, ממש עד הימים האחרונים. אני זוכר שהוא לימד אותי שאם אני נוסע בשביל שאני לא מכיר, עלי להמשיך עד שלא אוכל יותר - נוסעים עד שנעצרים, כי בקצה כנראה מחכה הפתעה. הוא היה עקשן להכיר את כל הארץ, ולא עשה חשבון לזמן, לשעה ולתנאים".

      גם נאור זוכר ש"לצאת עם אורי לטיול היתה חוויה. זה לא היה טיול, זה היה פולחן. זה היה ארוך מאוד מאוד - היה מתחיל בחמש בבוקר ונגמר מאוחר בלילה, ומובן שהוא היה יודע הכל על כל צמח וכל אבן".